השקט שלפני ליברמן

האירוע הגדול של מושב החורף אינו פרלמנטרי, הוא משפטי

באופן רשמי ייפתח מושב החורף של הכנסת ביום שני הקרוב, ה-14 באוקטובר, אבל זה רק על הנייר. בפועל, יחל המושב ב-6 בנובמבר, יום הכרעת הדין במשפט ליברמן. רק אז תשמע יריית הפתיחה. בשלושת השבועות הקרובים לא צפוי שום מהלך משמעותי. לא מדיני, לא פוליטי וכנראה שגם לא צבאי. המסדרונות יהיו כמעט ריקים. מי שמחפש דרמות ימצא אותן כמה שבועות מאוחר יותר.

כמו בעונות קודמות, גם בזו הנוכחית שחקן הציר יהיה אביגדור ליברמן, זה שבידיו הכדור. קודם כל, ב-22 באוקטובר, ייוודעו תוצאות הבחירות לרשויות המקומיות בכל הארץ ובירושלים בפרט, שישפיעו לא רק על מצב רוחו, אלא יהוו מבחן כוח משמעותי עבורו. שבועיים לאחר מכן יינתן פסק הדין במשפטו.

ההכרעה בו תשליך לא רק על ליברמן וישראל ביתנו, אלא על המפה הפוליטית בכלל. אחרי כל כך הרבה שנים ידע ליברמן אם הוא חוזר למרכז המגרש ומתמנה לשר חוץ או שנעלם מהמערכת הפוליטית לאחר 14 שנה ברציפות שבהן היה שחקן מפתח. הרשאה עם קלון- וליברמן בחוץ. כל תוצאה אחרת תביא לחיזוק משמעותי במעמדו עד כדי איום של ממש על ראש הממשלה.

העוצמה הפוליטית של ליברמן עשויה להכריע גם כמה מהחוקים השנויים במחלוקת שימוצו עד סוף המושב- השוויון בנטל, חוק משאל העם וחוקי המשילות, וגם ההחלטה אם הליכוד וישראל ביתנו ימשיכו לתפקד כסיעה אחת או שיתפצלו, תוכרע רק בצלו של המשפט. אפשר לחפש רמזים ולנסות לנחש מה יקרה, אבל כל הערכה שתעשה לפני ה-6 בנובמבר תהיה לא רצינית.

שובר ימינה

מי שהקשיב להתבטאויותיו של נתניהו בנאום "בר אילן 2" ובישיבת הממשלה האחרונה מצא שנתניהו שובר ימינה מחדש. גם לסגני השרים שלו - אקוניס, אלקין וחוטובלי - שמיהרו להגיע לפסגות להביע הזדהות עם תושבי היישוב לאחר, כדאי לשים לב. הם ודאי לא עשו זאת על דעתם בלבד. ראש הממשלה כנראה מבין שהפערים עם הפלשתינים בלתי ניתנים לגישור, ושהסכסוך לא יסתיים בקדנציה השלישית שלו, ולכן הוא מתחיל לסלול את חזרתו לימין.

אחרי חודשים ארוכים שבהם היה נראה שנתניהו חותך שמאלה, התבטאויות כאלה מחזירות אותו לחיקו של הימין ומעלות מחדש את שאלת פילוג הליכוד, אם יתקדם המו"מ. בניגוד למה שחבריו לסיעה חושבים, נתניהו מעדיף לעמוד בראשות הליכוד בבחירות הבאות ולא להביא לפיצולו. מעיניו של נתניהו לא נסתרת העובדה שהליכוד מרחף כבר חודשים ארוכים גבוה בסקרים, והוא מעדיף לעמוד בראש הממשלה עם סיעה לעומתית מאשר בראשות סיעה עצמאית בת 16 מנדטים במקרה הטוב, ולאבד את כס המלוכה.

אם נתניהו מבקש חיזוק שעדיף לו לא לפצל את הליכוד, סקר מכון רפי סמית שנעשה עבור "גלובס" מחזק את הטענה ומעניק לליכוד-ביתנו 34 מנדטים. המצב נותר יציב, כמעט כמו בחודש שעבר. לליכוד אין אלטרנטיבה, ובסך הכל נתניהו מנהל את העסק בשקט: המצב הכלכלי לא גרוע, המצב הביטחוני רגוע, ואין מי שיאיים על מעמדו. בינתיים. לא יחימוביץ', ודאי שלא לפיד. אבל כמאמר הקלישאה, זה השקט שלפני הסערה. פסק הדין של ליברמן יכול לגרום לזעזועים.

כחודש לפני הבחירות לראשות העבודה, גורפת המפלגה בסקר "גלובס" 16 מנדטים. אם יחימוביץ' תגבר על הרצוג, לא צפוי כל שינוי. ההיפך. היא תקבל גושפנקא לכך שפעלה נכון ותישאר באופוזיציה. נתניהו יכול לשכוח משינוי הרכב הקואליציה. מנגד, הרצוג להוט לחזור לעשייה ולהשפיע מבפנים, כמו שאוהבים לומר בעבודה. אם הוא ינצח, סביר שחבריו לסיעה ימצאו את עצמם סביב שולחן הממשלה.

בחודשים האחרונים כבה הלפיד ויש עתיד ממשיכה להתבוסס עם 12 מנדטים. שר האוצר ששוהה בימים אלו בניו יורק, התקבל שם בקרב תומכיו באווירה צוננת. לא רק שהוא לא הממי של המדינה יותר, הוא כנראה גם לא הממי של חו"ל. למזלו של לפיד, התקציב שריסק אותו עבר, והוא לא יהיה במרכז הפריים, אבל אם יועציו לא יבלמו אותו מלהתקרב למחשב וישנו לו את הסיסמה לפייסבוק, לפיד ימשיך להתדרדר במדרון החלקלק. בסביבתו מייעצים לו להיעלם, אבל כנראה שעדיין לא נמצא היועץ החזק, פיזית ורוחנית, שירחיק אותו מהמקלדת.

לכתו בטרם עת

סקר "גלובס" עוד לא מגלם את היום שאחרי מנהיגה הרוחני של ש"ס, הרב עובדיה יוסף. המבחן של ש"ס הוא לא בשבוע האבל, גם לא בשלושים. העובדה שהיום 850 אלף איש הלכו אחרי ארונו, אינה ערובה להצבעה למפלגתו. ב-1999, בשיא כוחה של המפלגה שגרפה 17 מנדטים, הצביעו לה 430 אלף איש. ההישג הזה לא ישוחזר. על פי ההערכות, שוויו של הרב נאמד ב-11 מנדטים. הם לא של ישי, גם לא של דרעי. סמוך למועד הפטירה הרגשות בציבור עולים וצפים אך ככל שירחק האירוע ויתגברו מלחמות היהודים, נוכל לראות כמה שווה ש"ס האמתית, בניכוי הציבור המסורתי שבהעדרו של הרב יתנפץ לכל עבר.

עבור המפלגה החרדית, בפתיחת מושב ללא האב הרוחני טמון פוטנציאל אדיר לפיצוצים. מוקדם לדעת אם ש"ס תשרוד ומה יקרה עם דרעי. אמנם נראה שהוא הגיע לנחלה, אבל ברגע אחד הוא יכול להפוך לעומרי שרון, שמינכ"ל את המדינה אך מרגע שאביו אושפז כוחו ניטל והוא לא הצליח להעביר כוס קפה על שולחן ממשלתי.

מה שברור כבר עכשיו הוא שנכון להיום מצבו של אלי ישי קשה. דרעי, והמשפחה שהתאחדה סביבו, הולכים לו על הראש ובועטים אותו החוצה, ולישי אין פטרון לבכות על כתפיו. ישי התמחה בלעשות "רגשי" למר"ן. הוא היה נכנס לפוזיציית הפגוע, וידע שיש מי שילטף ויגן עליו. עכשיו אין לאף אחד סנטימנטים אליו בבית הרב. עוד לפני השלושים הוא יכול למצוא את עצמו בחוץ. מה שהחל בתחרות יבבות מביכה עם דרעי אל מול מצלמות הטלוויזיה ביום פטירת הרב, עלול להסתיים בבכי.

מצד שני, ישי לא ישן בעמידה, אבל הוא גם לא רוצה לעשות שרירים כרגע. הוא שותק כהחלטה אסטרטגית מודעת, ממתין בשקט עד שהשבעה תסתיים, אז יחל הבלגן סביב הנכסים הכלכליים והרוחניים שהותיר הרב. למר"ן היו כ"כ הרבה ילדים, כ"כ הרבה כסף וכ"כ הרבה ירושה רוחנית, שלא ניתן יהיה לחלקם ללא מלחמות עולם. עם פרוץ הקרבות יעשה ישי את המהלך שלו, שיכלול, ככל הנראה, הקמת מפלגה חדשה בראשות הרב עמאר.

פטירתו בטרם עת של מר"ן בטרם הספיק להביע באופן פומבי את עמדתו בסוגיות רבות כבר מייצרת רעשי רקע ותשפיע על שורה ארוכה של נושאים, ובהם הקרב על הנשיאות. בבחירות הקודמות נכנס פרס למרוץ ברגע האחרון, ומנהיג ש"ס שהעביר את תמיכתו אליו, נתן לרובי ריבלין סטירה וגם הבטחה שבמרוץ הבא הוא ייהנה מתמיכה מלאה של ש"ס.

על המכתב שחתום על ידי מר"ן ומועצת חכמי התורה, שומר ריבלין כבבת עינו במגירתו שבלשכה. ריבלין לא מנפנף במכתב. הוא סומך על דרעי וישי שיקיימו את צוואת הרב. הוא יודע שהם יודעים, שכשם שנהג כיו"ר הכנסת, גם כשיהיה נשיא, לא יפנה אליהם את הגב.

תמיכה מהקבר

דרעי, בניגוד לריבלין, לא המתין עד לסוף השבעה כמקובל, ובמהלך פוליטי ציני חסר תקדים, עוד בטרם התקררה הגופה, שלף את מכתב התמיכה של הרב במשה ליאון לראשות ירושלים. אפילו מראית עין של אנחנו-לא-עוסקים-בפוליטיקה-בשבעה לא היתה.

במטה ליאון רואים בתמיכתו של הרב המת מהלך אסטרטגי שובר שיוויון שיביא למהפך, שכן בניגוד לרבנים האשכנזים שהשפעתם היא על הציבור החרדי בלבד, לרב ולצוואתו ישנה השפעה על ציבורים רחבים בהרבה הכוללים גם דתיים מסורתיים וחילונים, בעיקר מקרב בני עדות המזרח.

אלא שעיתוי הפרסום מעורר תהיות. יש מי שסבור שדרעי לחוץ וחשש למצבו של ליאון, אבל אם לפני חודשיים חשבו שהמשחק בירושלים הוא מכור ושניצחונו של ברקת מובטח, הרי שכיום מודים בשני המחנות שמדובר בדו קרב צמוד. המספר שמבטיח ניצחון הוא 125 אלף קולות, אם כי ייתכן שגם מספר מעט נמוך יותר יכול להספיק.

נראה שבמטה ברקת האבל על צוואתו של מר"ן היה גדול מהאבל על מותו. לאחר שטענו במטה ראש העיר המכהן שליאון אינו מועמד של תנועת הליכוד, אך הערכאות המשפטיות סמכו את ידיהן על כך שהוא כן ומרבית שרי הליכוד הביעו בו תמיכה, עכשיו קורסת הטענה שהחרדים לא עם ליאון, או לפחות לא כולם. בעזרת ליברמן ודרעי, הצליח ליאון לגייס את תמיכת מרבית החרדים. ברקת עדיין לא אמר נואש ומנסה לגייס כמה חצרות חרדיות קטנות כמו גור ובלז אבל נראה שהסיכוי לכך קטן. לבחירות בירושלים תהיה השלכה על מעמדם של ליברמן ודרעי ועל יחסיהם עם נתניהו. אם ברקת יזכה, תהיה לכך גם השפעה על ש"ס. הוא כבר הבטיח שיבוא איתם חשבון.