עמדה: "רפורמת המרפסות" פותחת פתח לשחיתות בעיריות

השלטון המקומי בישראל חולה ונמצא בשפל חסר תקדים, על רקע אינספור פרשיות שחיתות ■ במקום לחזק את הוועדות המקומיות המונהגות על-ידי פוליטיקאים, יש להעביר את מירב הסמכויות בתחום הבנייה לוועדות התכנון המחוזיות

מחר (ג') בבוקר יפתחו הקלפיות בבחירות לרשויות המקומיות - ודבר אחד ברור ומוסכם על כולם: השלטון המקומי בישראל חולה ונמצא בשפל חסר תקדים, על רקע אינספור פרשיות שחיתות שנקשרו בשמו. השכם והערב מתפרסמות בתקשורת ידיעות על עוד ראש עיר שנחשד בפלילים או שמוגש נגדו כתב אישום. במרבית המקרים, אם לא בכולם, מדובר בעבירה של קבלת שוחד מקבלנים בגין אישור תוכניות בנייה חריגות.

על רקע החלטותיו האחרונות של בית המשפט העליון להדיח מתפקידם את ראשי הערים של רמת-השרון, נצרת עילית ובת-ים, עסק הדיון הציבורי בשאלה מה יקרה אם דינו של הבוחר יהיה שונה וראשי הערים הללו יבחרו שוב בבחירות שיתקיימו מחר. למרבה הצער, נעדרה מהדיון הציבורי שאלה חשובה יותר: מה ניתן לעשות כדי לעקור מהשורש את תופעת השחיתות ברשויות המקומיות?

המכנה המשותף של כל מקרי השחיתות מלמד כי מקורן בסמכויות הרחבות הניתנות לראשי הרשויות בכל הנוגע לאישור תוכניות בנייה בתחומן, בהתאם להוראות חוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965. עניין זה בא לידי ביטוי במיוחד בכל הנוגע לעיריות, שם קיימת חפיפה בין מועצת העיר לוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, אשר פועלת גם היא תחת שרביטו של ראש העיר שמכהן במקביל כיושב הראש שלה.

כבר באמצע שנות ה-70, דהיינו כ-10 שנים בלבד מאז חקיקת חוק התכנון והבנייה, עמד בית המשפט העליון על הסכנה הטמונה בסמכויות אלה, בקובעו את הדברים הבאים: "במרחב תכנון מקומי הכולל תחום רשות מקומית אחת בלבד - והרוב המכריע של מרחבי התכנון המקומיים החשובים והמאוכלסים בצפיפות הם מסוג זה - משמשת מועצת הרשות המקומית כוועדה מקומית.

"חברי המועצה הם עסקנים מקומיים שלא תמיד שיקוליהם הם שיקולי תכנון נאותים. במצב הטוב ביותר, לא פעם נסחפים הם בלהט הרצון לקדם את הפיתוח המואץ של המקום ומוכנים לאשר כל הקלה וחריגה, בניגוד לדעת מומחי התכנון ואיכות החיים והסביבה; לעתים, אינם מסוגלים לעמוד כנגד לחצים ציבוריים ופרטיים מצדדים שונים ומאשרים דברים בניגוד לחוק; ובמצב הגרוע ביותר, זהו מקור לפרוטקציות, לנוהגים פסולים ואף פתח לשחיתות".

הניסיון של השנים האחרונות מלמד כי בית המשפט העליון צדק באזהרתו, וכי מדובר במקרה מובהק שבו נותנים לחתול לשמור על השמנת. פתרון בעיית השחיתות ברשויות המקומיות חייב לכלול אפוא צמצום דרסטי של הסמכויות הנתונות כיום לוועדות המקומיות לתכנון ולבנייה, וזאת בניגוד גמור למגמת הרפורמה שאותה מקדמים בשנה האחרונה ראש הממשלה ושר הפנים.

במקום לתת לוועדות המקומיות סמכויות נוספות, במה שנודע כ"רפורמת המרפסות", יש ליטול מהן את מרבית הסמכויות ולהעבירן לוועדות המחוזיות לתכנון ולבנייה, שהינן ועדות המורכבות ממתכננים ומבעלי מקצוע.

במילים אחרות, צריך ללכת בכיוון הפוך: במקום לחזק את הוועדות המקומיות המונהגות על-ידי פוליטיקאים, ולהגדיל על-ידי כך את פוטנציאל השחיתות - יש להעביר את מירב הסמכויות בתחום הבנייה לוועדות התכנון המחוזיות, תוך תגבור מתאים של כוח-האדם המקצועי והתקציבים המוקצים לוועדות אלה.

■ הכותב הוא עורך דין במשרד רדעי-גדות.

צרו איתנו קשר *5988