"נכסי נאשם שחולטו ישמשו גם לקופת נושיו וגם לקורבנות העבירה"

כך קובע בית המשפט העליון בפסק דין עקרוני בדבר היחס בין הליכי חילוט פליליים להליכי חדלות פירעון במישור האזרחי

‎‎כספים ונכסים השייכים לנאשם ושחולטו במסגרת הליך פלילי שהתנהל נגדו, ישמשו הן לטובת קורבנות העבירה במישור הפלילי והן לטובת קופת כינוס נכסים במסגרת הליכי פשיטת-רגל המתקיימים נגדו - כך קבע אתמול (ב') בית המשפט העליון, בפסק דין עקרוני בדבר היחס בין הליכי חילוט פליליים להליכי חדלות פירעון במישור האזרחי.

השופטים אשר גרוניס, מרים נאור ואסתר חיות הפכו את פסיקתו של בית המשפט המחוזי בחיפה, שהורה להעביר את כלל הכספים לידי המנהל המיוחד בהליכי פשיטת-הרגל, לשם חלוקתם לנושים.

‏מדובר בעניינו של מנשה מזרחי, ששיכנע אנשים רבים לאורך שנים להעביר לידיו כספים, תוך שהציג בפניהם מצג, ולפיו השקעתם תניב להם רווחי ריבית גבוהים בהרבה מהמקובל בשוק. מזרחי השתמש בחלק מהכספים לצרכיו האישיים, ובשלב מסוים הפסיק לשלם למשקיעים את הריבית, סירב להשיב להם את כספם, והכול תוך הבטחות, שלא מומשו, להשבת הכספים במועד עתידי.

מזרחי גרם לנזק ישיר בסכום מצטבר של כ-15 מיליון שקל. הוא הורשע, במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של גניבה בידי מורשה וקבלת דבר במירמה וכן בעבירות של הלבנת הון, ונגזרו עליו 5 שנות מאסר בפועל וכן מאסר על-תנאי, קנסות ופיצויים ל-57 נפגעי העבירה, בגובה של כ-40% מהנזקים שגרם. עוד סוכם בהסדר הטיעון על חילוט הנכסים שבבעלות מזרחי, לטובת המדינה.

‏לאחר שניתן גזר הדין, ביקשו 221 מנושיו של מזרחי לעכב את חילוט הנכסים לטובת המדינה, ולהעבירם לקופת הנושים בפשיטת-הרגל, בטענה כי יש להם זכויות ברכוש שנתפס לצורך חילוט, וכן בכספים שהפקיד מזרחי בקופת בית המשפט תמורת חלק מהנכסים שנתפסו.

במקביל הוגשו נגד מזרחי בקשות נושים לצו כינוס, ובית המשפט הכריז עליו פושט-רגל, ומינה את עו"ד שאול קוטלר למנהל מיוחד על נכסיו. השופטים נדרשו להכריע למי מהמעורבים בפרשה קיימת זכות בכספים שחולטו.

‏‎‎זכות קניינית

‎‎לדברי הנשיא גרוניס, בדרך-כלל החילוט הוא לטובת המדינה, והחריג הוא שהחילוט ייסוג מפני אדם אחר הטוען לזכות בנכס המיועד לחילוט, וזאת מנימוקים מיוחדים.

מקרים חריגים אלה מערבים, לדברי גרוניס, "שאלות מתחום המשפט הפלילי והמשפט האזרחי, ודורשים איזון בין חשיבות החילוט ככלי למאבק בפשיעה, לבין השאיפה למזעור הפגיעה החברתית שיצרו העבירות שבגינן נתבקש החילוט, ומניעת הפגיעה בצדדים שלישיים תמי-לב".

‏בית המשפט קבע כי "על מנת שפלוני יהיה זכאי לנתח מכספי החילוט שיועדו למדינה, עליו לעמוד במספר תנאים. תחילה, עליו להוכיח כי הינו 'טוען לזכות ברכוש'. על מנת שייחשב 'טוען לזכות ברכוש', נדרש פלוני להצביע על זכות קניינית או מעין-קניינית בנכסים; לחלופין, עליו להיות נושה אובליגטורי שהוא בעל 'זכות מוכרעת' ביחס למסת הנכסים הכללית של הנידון, וזאת בשונה מאדם שלא הוכחה נשייתו או שמעלה טענות בעלמא. אם זוכה פלוני למעמד של 'טוען לרכוש בזכות', נפתחת בפניו הדרך להצביע על 'נימוקים מיוחדים' המתקיימים בעניינו והמצדיקים הסגת החילוט מפניו". ‏

בית המשפט העליון שינה את פסיקת המחוזי באשר לקביעת המנגנון לחלוקת הכספים. במחוזי בנצרת נקבע כי הכספים יועברו לקופת פשיטת-הרגל וממנה לזכאים, וזאת על-ידי המנהל המיוחד.

לדעת גרוניס, יש לקבוע מנגנון שונה: "החלוקה לזכאים צריכה להיעשות באופן פרטני ולא דרך קופת פשיטת-הרגל. יתרה מכך, ייתכן כי חלק מהנושים הרשומים בקופת פשיטת-הרגל אינם זכאים לנתח מכספי החילוט. אף מהבחינה העקרונית, העברת כספי החילוט דרך קופת פשיטת-הרגל אינה בהכרח רצויה".

‏שופטי העליון קבעו גם כי המחוזי לא יכול היה לקבוע כי חלק מהנושים הם נפגעי עבירה של מזרחי, ולפיכך מתקיימים בעניינם נימוקים מיוחדים. זאת, מאחר שכתב האישום המתוקן, שהוגש נגד מזרחי בהסדר הטיעון, מתייחס מפורשות לנושים מקבוצה מסוימת ולא לנושים מקבוצות אחרות, שלא היו חלק מההליך הפלילי.

"אמנם, בשני מקומות בכתב האישום מצוין כי מזרחי גנב 'לכל הפחות' את הסכומים המצוינים בכתב האישום, אך לא מצוינים פרטים נוספים". לכן, הוחלט כי המחוזי יבחן שוב את תביעות החוב של נושים אלה, שמספרם מגיע לעשרות. ‏‎‎‏(ע"א 8487/09). ‏‎‎‏