מנכ"ל "חוליות": "הגישה שלי לניהול - אמונה בעבודת צוות"

פול שטיינר - מנכ"ל "חוליות", שעלה לארץ מאוסטרליה, לא מפחד מהמילה ציונות ■ בראיון ל"גלובס", הוא מדבר על התוכניות העסקיות: "עכשיו אנחנו מחפשים להקים מרכז ייצור באירופה", ועל התוכנית הלא פחות דחופה להחדיר בקרב עמיתיו את משחק הגולף

אם מישהו רוצה לשאוב עידוד לנוכח מצבנו העגום, הוא מוזמן לפגוש את פול שטיינר: מי שבחר לעלות לישראל דווקא ממדינת רווחה כמו אוסטרליה (מהעיר אדלייד), קבע את ביתו בקיבוץ קדרים, בין הר ואגם, צמח למנכ"לות ומדבר על ביתו-ביתנו, על עסקים ותעשייה, לא בלי ביקורת אמנם, אבל גם באהבה ובגאווה.

כמו כל ההתחלות, גם שלו הייתה קשה: ב-1985, כשעלה דרך תנועת "דרור הבונים" לישראל והצטרף עם אשתו ("אנחנו ביחד מגיל 17") לקיבוץ קדרים, לא ראו כל התושבים המקומיים את קליטתו של גרעין עולים במשק בעין יפה, אבל לבסוף הכריעו החברים בעד שחקני החיזוק החדשים ושטיינר החל להשתלב במשק.

"החלום שלי היה בכלל להיות אגרונום. רציתי לעסוק באוכל", הוא מודה בחיוך, אבל הנסיבות החליטו אחרת: שטיינר הפך למנהל שיווק של מפעל הגומי המקומי ובהמשך למרכז-המשק, וכך התקדם לעבר תפקידים ניהוליים שכנראה התאימו לו יותר. בשלב מסוים, רכש קיבוץ קדרים מקיבוץ הגושרים מפעל קטן לייצור פלסי מים ושטיינר שימש בו בשרשרת תפקידים - ממנהל ייצור ועד מנכ"ל, תפקיד אותו אייש במשך 14 שנה.

ב-5 השנים האחרונות הוא משמש כמנכ"ל "חוליות", מפעל צינורות הפלסטיק של קיבוץ שדה-נחמיה ואחד המפעלים הגדולים והמוכרים של התעשייה הקיבוצית.

אלא שבעודו עושה חיל בישראל, בקצה השני של העולם, באוסטרליה, ריחפה טרגדיה מעל משפחתו: אחותו התאומה חלתה בסרטן אלים והתבשרה שנותרו לה שישה חודשים לחיות.

"זה היה כואב לראות מישהו קרוב כל-כך עומד למות ואין לך מה לעשות בנדון. מאז קיבלתי החלטה: אני לא מתכנן יותר דברים לעתיד באופן כללי, אלא אם יש לי חלום - אני קובע תאריך יעד להגשים אותו".

חלום אחד שכזה הוא סירה, "ספיד בואט" שבה הוא מפליג כמעט מדי שבוע בכנרת: "בדרך-כלל ביום שישי, בשבת הכנרת מלאה בסירות שמנגנות טכנו-מזרחי בפול ווליום", הוא אומר בקריצה. "קראתי לסירה 'אניטה' על שם אחותי. שיט היה חלום שלי מגיל 8 ואני כמעט שלא מחמיץ סוף שבוע בכנרת".

תחביב נוסף של שטיינר, גם הוא מתחום הספורט האנגלו-סקסי, הוא גולף. את התחביב הזה הוא מנסה להנחיל גם לעמיתיו ביוזמה שקידם שנקראת "חוליות גולף אקדמי" שהזמינה 12 מנהלים לשיעורי גולף, כמו באמריקה.

"לא במקרה זה ספורט פופולרי בקרב מנהלים ואנשי עסקים", מסביר שטיינר, "הגולף מביא לידי ביטוי את האופי של השחקן לצד תכונות כמו יושר, הגינות וכבוד ליריב ולעצמך".

שוחה למטרה

עיניו של שטיינר מתרחבות כאשר הוא מדבר על השיט ועל הגולף, אבל לא כמו כאשר הוא מדבר על "חוליות": "יש לי 194 עובדים, עם מפעל בצפון, מחסנים בפתח-תקווה ומשרדים בתל-אביב. עכשיו אנחנו מחפשים להקים מרכז ייצור באירופה". כשהוא מדבר על הצנרת השקטה, או הצנרת הירוקה, אחדים מהפיתוחים האחרונים של "חוליות", כבר ניכר בו שהוא מתרגש ממש.

"הגישה שלי לניהול היא אמונה בעבודת צוות. כל אחד מחברי ההנהלה שלי הוא בעל מקצוע מעולה בתחומו, אבל אנחנו לוקחים אחריות ניהולית כצוות. למדתי בקיבוץ להאמין באמונה שלמה בדמוקרטיה ניהולית: אם אנשים מקבלים את כל המידע, הרוב יחליט נכון. בשיטת הניהול הזאת גם אני נהנה יותר וגם המנהלים שלי זוכים למרחב תמרון נרחב".

- חוץ משיט ומגולף, מה עוד אתה עושה בשעות הפנאי?

"אני שומר על הכושר: קם כל יום ב-5:00, מניח תפילין, יוצא להליכה ואוכל ארוחת בוקר. במשך שנים שחיתי לפני העבודה, היום אני שוחה אחרי העבודה. בגלל החיבה שלי לבישול והעובדה שאוכל אצלי הוא ממש מחלה, אני חייב להתאמן. חוץ מההליכה ומהשחייה, אני עושה גם יוגה ומשחק טניס".

- ומעבר לספורט, התרגלת למשל לטלוויזיה בעברית?

"כמעט שלא. אני צופה מדי פעם, אבל בעיקר במה שאני מקליט ב'יס מקס'".

- וקריאה?

"אני קורא בעיקר את ה'אקונומיסט' ומדי פעם גם ספרי ניהול ושיווק".

- מוזיקה?

"גדלתי על המוזיקה של שנות ה-70: פליטווד מק, ג'קסון בראון ועוד. יש לי גם פינה חמה בלב למוזיקה אוסטרלית: מידנייט אויל, אינקסס, קולצ'ר בלו ריבר בנד ואחרים. אני אוהב מאוד מוזיקה. הבן שלי למשל מתופף בהרכב ג'אז".

- בסך הכול, הסיפור שלך הוא די אופטימי: עולה חדש שמצליח להיקלט בישראל, להתקדם ולנהל כאן חיים טובים, לא?

"איך אפשר אחרת כשהגליל העליון הוא המקום הכי טוב בעולם לגור בו".

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988