לכתבה הקודמתחופשה בחו"ל: טיול סתווי בחבל אלזס שבצרפת לכתבה הבאהלא רק מאפיה: סיציליה היא היעד התיירותי החם של החורף

נושאים הקשורים לכתבה

יצירת מופת: הכירו את המסעדה עם הצ'יפס הכי טוב בארץ

הצ'יפס של ויטרינה, מזללת בשרים תל-אביבית, עם קליפת לימון מגוררת ופטרוזיליה מיובשת מעל, הוא לא פחות מיצירת מופת

24/11/2013, 12:24
חיליק גורפינקל

"דוקטור, מה אני אמור לעשות? הילד לא אוכל ירקות!". "תכין לו צ'יפס", ענה רופא הילדים והישיר את מבטו לעברי. הוא לא חייך. בשלב ההוא עוד לא הכרתי אותו היטב כמו כיום. "צ'יפס?!? אתה צוחק, נכון?", שאלתי. "לא. רק תחתוך אותם עבה כדי שיישארו קצת ויטמינים. חוץ מזה הוא נראה לי בסדר גמור, הבן שלך". עברו מאז לא מעט שנים. הילד עדיין בסדר. הוא גם התחיל לאכול ירקות. אבל צ'יפס הוא עדיין אוהב מאוד. גם אני.

האם הייתם הולכים למסעדה רק בשביל צ'יפס?

אני מוכרח להודות שלא בטוח שאפילו אני הייתי עושה את זה. מצד שני, לקרוא לויטרינה מסעדה, זו הגזמה פראית.

מאז שנפתחה הויטרינה - זה שמו של המקום הקטן והפרוע הזה בדרום רחוב אבן גבירול, בואך כיכר רבין - מדברים כולם (לפחות כל אלה שצריכים לדבר על דברים כאלה), על הצ'יפס שלה. משהו בדבר קליפת לימון מגוררת המפוזרת מעל לטוגנים. האמת היא שלא ממש התלהבתי. לא אוהב דיבורים מוגזמים על אוכל, וקליפת לימון מגוררת על צ'יפס נשמעה לי כמו המצאה מטופשת ומיותרת במיוחד.

וכך קרה שאף שמדובר במקום מהסוג החביב עליי, - מזללת נקניקיות והמבורגרים - הקיים כבר כ-3 שנים, לא יצא לי לפקוד אותו. את המעוות הזה תיקנתי עכשיו, ובגדול. בחצי השנה האחרונה ביקרתי כאן כבר 3 פעמים, ואני מודה בהכנעה שאני נכנע. מדובר ביצירת מופת. וכן, אני מדבר כמובן על הצ'יפס הנ"ל.

הצ'יפס של ויטרינה הוא סנסציה אמיתית. גם בלי קליפת הלימון המפוזרת בנדיבות מעל המנה המוכנה, יחד עם לא מעט מלח ופטרוזיליה מיובשת, עוד תוספת שנשמעת מופרכת לגמרי ומתגלה כהפך הגמור. ובכן, גם בלי שתי התוספות המשונות הללו היה הצ'יפס של ויטרינה מועמד רציני לתואר הצ'יפס הטוב בעיר, אם לא בארץ, שלא לומר הזוכה בתואר הדמיוני הזה.

עכשיו ככה. יכול להיות שבשלב הזה אתם תוהים מה בדיוק קרה לי, ומדוע אני מקדיש תשומת לב כזו לצ'יפס. ובכן, כל מי שהזמין פעם צ'יפס כתוספת לסטייק או להמבורגר שלו, יודע שברוב המקומות, גם באלה שמנפיקים אומצה או קציצה ראויות לשמן, הטוגנים שלצדן הם, איך נאמר זאת בעדינות, בעייתיים. בעצם בואו נדייק, סמרטוטיים.

הצ'יפס של הויטרינה, עם או בלי קליפת הלימון והפטרוזיליה, הם כאמור יצירת מופת. דקים, פריכים, זהובים. אפילו העובדה המפתיעה שאפשר לקבל אותם חצי-חצי, דהיינו כשמחצית הכמות (האדירה, תזמינו מנה קטנה ויש כזו; גם היא גדולה מאוד) עשויה מבטטה, לא מקלקלת. צ'יפס מבטטה נשמע על פניו מיותר לחובביה הטהרנים של התוספת הכי משמחת וממכרת בעולם. אבל כאן, שוב, זה דווקא להפך. הכול עובד נכון. צ'יפס חם וטרי, לא שמנוני ולא רכרוכי, ובקיצור, מלווה מושלם לנקניקיות ולהמבורגרים שהמקום מתגאה בהם.

אחרי כל זה, אפילו העובדה המצערת קמעה, שכבר אכלתי המבורגרים ונקניקיות טובים יותר מאלה של הויטרינה, לא מצליחה לקלקל את החגיגה. ואל תבינו לא נכון. מדובר בנקניקיות (יש כאן לא מעט סוגים, ונדמה לי שבהתחלה היו אפילו יותר) ובמיוחד בהמבורגרים, ראויים עד מאוד ולפעמים - לפחות במקרה של ההמבורגר - אפילו למעלה מזה.

ההמבורגר הוא עסיסי ו"חייתי" כמו שצריך, ורק עוד קצת שומן לא היה מזיק לו. השומן החסר הזה הוא גם זה שמוריד עוד חצי נקודה לנקניקיות. טעמתי נקניקייה המכונה בווארית, מבשר לבן מתובל באגוז מוסקט, ונקניקייה אחרת מאותו בשר, שתובלה בפפריקה. שתיהן היו טובות מאוד אך סבלו, כאמור, ממעט מדי שומן מבקר נמוך.

נקניקייה טובה באמת, לטעמי החזירי לפחות, צריכה להשפריץ עליך בביס הראשון. לכן גם כמעט כל המסעדות שמתעסקות בארץ עם נקניקיות, ויש לא מעט כאלה בזמן האחרון, כושלות ברגע האחרון במבחן השפריץ. למעשה, המקום היחיד שבו פגשתי בנקניקייה כהלכתה היה מסעדת הבסטה. כל השאר נבהלו ברגע האחרון, או פשוט קנו נקניקיות מוכנות, גם אם טובות, ממקור זהיר מדי בתחום השומן. היא דווקא עושה עבודה לא רעה. חברו את הנקניקייה עם הלחמנייה, עם הרטבים ועם הכרוב הכבוש החם, ותקבלו תוצאה סבירה בהחלט יחסית לז'אנר ולתנאים.

שליש בירה גולדסטאר או אלכסנדר מהחבית ליד הבשר והצ'יפס - ואתם מסודרים. לא שאלתי אם אפשר לבוא לכאן ולאכול רק צ'יפס, אבל אם אי-אפשר, לכו על אופציית הארוחה המלאה, הכוללת נקניקייה או המבורגר, צ'יפס ושליש ליטר בירה. לא תצטערו.

כדאי להכיר

נקניקיות. ב-1987 חגגה העיר הגרמנית פרנקפורט שעל נהר מיין את יום הולדתה ה-500 של הפרנקפורטר, הלוא היא הנקניקייה הקלאסית, הקרויה על-שמה של העיר הטוענת להמצאתה. נקניקים יבשים מוכרים לאדם כבר אלפי שנים, עוד מימי השומרים ויוון העתיקה. אבל נקניקיות צריכות כידוע קירור כלשהו, ולכן דברי ימיהן קצרים יותר. יש הטוענים שאת הנקניקיות המציא קצב בשם יוהאן גאורגנר, שחי בכלל בעיר קובורג בגרמניה, ולאו דווקא אנשיה של פרנקפורט.

ויטרינה

פרטים: אבן גבירול 54 תל אביב, טל' 03-6960304; א'-ה' 23:00-12:00, ו' 17:00-12:00

מחירים: צ'יפס חצי-חצי - 12 שקלים למנה קטנה (שהיא מאוד גדולה) ו-18 לגדולה (שהיא ענקית), ארוחת המבורגר (עם צ'יפס ובירה) - 70, ארוחת נקניקייה - 60, נקניקייה בלחמנייה - 28, המבורגר בלחמנייה - 40, נקניקיית עוף לילדים בלחמנייה - 24, שליש בירה - 23, חצי בירה - 28 שקלים

השורה התחתונה

מצוין ושווה כל שקל

הכתבה המלאה במגזין G - לקבלת הגיליון ועיתון גלובס לחודש מתנה >>
 
גלריה