בתחילת השבוע הודיעה חברת תעודות הסל תכלית על הפחתת דמי הניהול בשתי תעודות ממונפות ל-0%: "תכלית ממונפת ת"א 25 פי 3" ו"תכלית ממונפת בחסר ת"א 25 פי 2". מטרת ההפחתה המשמעותית לחצי השנה הקרובה, מדמי ניהול של 1.25% ו-1.5% בהתאמה, לעורר תחרות באפיק התעודות הממונפות. "גלובס" בדק כיצד התעודות הללו פועלות, למי הן מתאימות ומדוע הן נחשבות למסוכנות.
ראשית, קצת רקע: לפני כשנה אישרו הבורסה ורשות ני"ע הנחיות מתוקנות לרישום תעודות הסל הממונפות באיזון (כלומר תשואת המדד בכפולות של 2 או 3) - מהלך שפתח את אפיק התעודות הללו לתחרות. למעשה, מאז פברואר 2009 לא ניתנו אישורים להנפקת תעודות סל מסוג זה, על רקע הפגיעה בתקינות המסחר והפסקתו מספר חודשים קודם לכן.
ההנחיות החדשות מתירות לנהל תעודות סל ממונפות באיזון של פי 2 או פי 3 ורק על מדד ת"א 25 (מבין המדדים המקומיים). עוד נקבע, כי המסחר ייעשה באמצעות אופציות על המדד ולא באמצעות מניות, וכי איזון מינוף התעודה ייעשה ברמה חודשית במקום יומית. הסיבה: איזון יומי (שהוא מקובל יותר בעולם) יוצר מצב של שחיקה, משום שהערך הכספי של ירידה מסוימת במדד גבוה יותר מעלייה במדד באותו השיעור. באיזון חודשי - כאשר מנהל התעודה מאזן מעשית את סך הנכסים שהוא מנהל, כך שיהיו פי 2 או 3 מסכום הרכישות בתעודה, רק פעם בחודש - השחיקה נמוכה יותר.
כאמור, המינוף הוא פי 2 (בתעודה מסוג שורט) או פי 3 (בתעודה מסוג לונג). בקסם, חברת תעודות הסל הגדולה בענף ומי שנחשבת למונופול באפיק התעודות הממונפות, התאימו את המנגנון לתעודות הקיימות. בתכלית, השחקנית השנייה בענף, הנפיקו בספטמבר שתי תעודות מקבילות, כך שכיום יש בענף רק 4 תעודות באיזון (ראו טבלה).
תהליך נגיש, מוצר מורכב
על פניו, תעודת סל ממונפת אמורה להניב תשואה עודפת על המדד. כך למשל, תעודה ממונפת פי 3 על ת"א 25 אמורה להניב, תיאורטית, תשואה של פי 3 על המדד בסוף השנה. האמנם?
ניקח לדוגמה תעודת סל רגילה העוקבת אחרי המעו"ף. ביום הראשון להשקעה היא שווה 1,000 שקל. ביום השני המדד עלה ב-20% ולכן התעודה כבר שווה 1,200 שקל. ביום השלישי המדד ירד ב-16.7% ושווי התעודה חזר ל-1,000 שקל. אם זו הייתה תעודה ממונפת פי 3, היא הייתה עולה ב-60% (פי 3 מהמדד) לשווי של 1,600 שקל ואז יורדת ב-50% לשווי של 800 שקל. כלומר, בזמן שהמדד עצמו הניב תשואה של 0%, התעודה הממונפת ספגה ירידה של 20%.
תעודות סל בחסר הן למעשה הימור נגד המדד, המאפשרות להיחשף אליו בצורה הפוכה: כאשר המדד יורד המשקיע מרוויח, ולהיפך. בגלל המבנה של התעודות הללו, עלייה או ירידה של המדד בשיעור זהה תגרור הפסד גדול יותר מאשר רווח.
כך או אחרת, תנודתיות גבוהה במהלך תקופת ההשקעה עלולה לשבש את הקונספט של "פי 2" או "פי 3". לכן, נראה כי השקעה בתעודות סל ממונפות מתאימה בעיקר לפוזיציות קצרות טווח, שכן החזקה לאורך זמן מגבירה את הסיכון ועלולה להביא להפסדים כבדים. המוצר דורש מומחיות רבה וניהול סיכונים מוצלח.
מאחר שמדובר במוצר ממונף שמצריך פחות הון, תעודות הסל הממונפות מאפשרות גם לשחקנים קטנים יחסית לעלות למגרש. התעודות הללו חוסכות להם את מסגרות האשראי, הביטחונות והשעבודים שהבנקים דורשים וכך התהליך הופך לנגיש יותר.
עם זאת, מפאת היותן מורכבות יחסית, תעודות ממונפות מרכזות עניין בעיקר אצל שחקני יום וספקולנטים. מדובר בקהל ספציפי, שמבקש לשמור על פוזיציה מסוימת למשך ימים ספורים ולהשתמש בתעודה כאמצעי גידור. "מדובר בשוק שמתאפיין בלקוחות מאוד מוגדרים", מציין איל סגל, מנכ"ל משותף בתכלית. "חשוב שמי שיעשו שימוש בתעודות ממונפות הם סוחרים שמבינים את מהות המוצר ואת המנגנון שלו".
העוגה תגדל ותתחלק אחרת
מגמה זו משתקפת היטב בהיקף הנכסים שתעודות אלה מנהלות - 470 מיליון שקל בלבד, המהווים 0.5% מסך נכסי התעשייה, שכבר מגלגלת קרוב ל-100 מיליארד שקל. עם זאת, מי שחולשת ללא עוררין על אפיק התעודות הממונפות היא כאמור קסם, שמנהלת כיום בתעודות שלה 387 מיליון שקל, כלומר כ-80% מסך הנכסים בתעודות הסל הממונפות.
בתכלית מאמינים כי הפחתת דמי הניהול לא רק תגדיל את התחרות על הנכסים המנוהלים בתעודות אלה, אלא תביא גם לגידול בסך הנכסים המנוהלים. "התחרות תחלק את העוגה אחרת אבל גם תגדיל אותה, כי יותר אנשים ייחשפו למוצר הזה", אומר סגל. "ברוב המקרים אלה מוצרים שנמצאים בידי לקוחות מתוחכמים, שפחות נעזרים ביועצי השקעות, ולכן מדובר במהלך שייקח זמן. עם זאת, אנחנו מאמינים שהלקוחות ירגישו יותר ביטחון לפעול במוצר שמונפק על ידי כמה חברות ושיש עליו תחרות". אגב, התעודות הממונפות הן הסחירות ביותר.
כדאי לזכור כי לצד דמי הניהול, מנהלי התעודות גובים גם ריבית בגין המינוף, משום שכדי להשקיע סכום כפול או משולש יש צורך בהלוואה תיאורטית. ההצמדה מבוצעת באמצעות חוזים עתידיים סינתטיים, שבהם הריבית נמוכה מזו שהתעודה גובה - אולם מנהלי התעודות גובים עמלה בגובה הריבית על ההלוואה התיאורטית.
