לכתבה הקודמתזה הזמן לסקי: הצצה לחויית גלישה בדלומיטים שבאיטליה לכתבה הבאהיצירת מופת: הכירו את המסעדה עם הצ'יפס הכי טוב בארץ

נושאים הקשורים לכתבה

חופשה בחו"ל: טיול סתווי בחבל אלזס שבצרפת

חלק מהיופי שבחוויית השלכת הוא דווקא זה שהיא קצרת ימים, שברירית וגחמנית. כאן תלשה סערה את כל העלים. לא רחוק משם, בעמק מוגן מרוחות, השלכת בשיאה

09/12/2013, 09:43
זהרה רון

מראה של עצים בצבעי שלכת, כמו גם זה של נוף ירוק עתיר מים, מטלטל רבים מאיתנו למחוזות לא ישוערו. כנראה משום שזה בדיוק מה שאין לנו כאן. בימים הראשונים לטיול השלכת שלנו בחבל אלזס שבצרפת כל-כך התרגשנו, שמיהרנו לצלם כל דבר שעמד בשלכת ולהעלות את התמונות לפייסבוק.

אחרי יומיים שככה מעט ההתרגשות הפרובינציאלית, וכבר לא צילמנו קלוז-אפים של עלים צהובים מעוכים על הכביש. אבל לחברים בבית זה לא שינה. התמונות זכו ללייקים ולמחמאות, ולא רק מחמת הנימוס. אנשים התרפקו באמת ובתמים על כל בדל שלכת. "סתיו כמו שסתיו צריך להיות", כתבה אחת, וביטאה את התשוקה הישראלית הקולקטיבית לסתיו ה"נכון", לא לסתיו החמסיני עם הקוצים המאובקים והחצבים מרי הנפש. הבו לנו סתיו רך וזהוב. השיבו את הסתיו הגזול, הענוג. קחו מזרח תיכון עצבני ומבעבע, תנו אירופה שלווה ורגועה. או לפחות שלכת comme il faut.

השלכת היא כמו סופלה

ההחלטה לנסוע לטיול שלכת סתווי נולדה בקיץ, כרעיון לנסיעה בחגים. באותו רגע אפוף זיעת אוגוסט, שלכת נראתה הדבר הכי מפתה. אלא שהשנה החגים יצאו מוקדם, והשלכת הגיעה מאוחר. ההתחממות הגלובלית משגעת את כולם, גם את העצים באירופה. אפילו את החסידות. אלה כבר לא יודעות אם לנדוד או להישאר באירופה.

בחרנו בשלכת צרפתית. רצינו שלכת קרובה, נגישה, לא נורא יקרה ושיכולה להסתפק בשבוע.

אחת מאיתנו, ציירת חובבת, השתוקקה לתפוס קצת נופי שלכת במכחולה. השנייה סתם אירופופילית. תנו לה כמה צריחי כנסיות, אחו ירוק ואיזה יער (רצוי בשלכת), והיא מבסוטית. בסוף נפל הפור על חבל אלזס. ערים קטנות ועתיקות, כפרים, שדות, צריחי כנסיות, הרים, יערות ודרך יין מפורסמת. כל אלה על רקע השלכת ייראו נהדר, יהיה המון נוף לצייר, ועם כל התרבות וההיסטוריה יש גם מה לראות חוץ מעלים.

לא כל-כך פשוט לתפוס שלכת. בתמימותנו סברנו שכל מה שצריך לעשות הוא לחפש באינטרנט את התאריכים הנכונים. התברר שזה לא עובד ככה. בניגוד ליפן ולארצות הברית, שם מתנהלים אתרי אינטרנט עם תחזיות מעודכנות, באירופה, או לפחות בצרפת, זה לא כך. אולי מפני שהתרבות שם פחות אינטרנטית, אולי בגלל מזג האוויר המתעתע.

קצת אחרי סוכות פנינו למומחים, לשכת התיירות של אלזס. "עדיין אין שלכת", ענתה לאימייל קתרין להמן מלשכת התיירות. "בדרך כלל בתקופה הזו השלכת כבר מתחילה, אבל השנה זה מתעכב". יודעי דבר הסבירו שהשנה האביב הגיע מאוחר לאירופה. בחודש מארס עוד ירד שלג. גם הקיץ התעכב, והעצים לא הספיקו לעבור את כל התהליכים. לכן גם השלכת נדחית. ואז פתאום היא הגיעה, כמעט בבת אחת.

אם להשתמש במטפורה מהמטבח הצרפתי, השלכת היא כמו סופלה. לא היא מחכה לסועדים, אלא הסועדים הם שממתינים לה, כי תיכף התפיחה תיפול, וחייבים לאכול אותה מיד כשהיא יוצאת מהתנור. ככה גם השלכת הצרפתית. עכשיו, מיד, מחר - צריך מהר לנסוע, לפני שתיגמר. אמנם לפי הספר העלים צריכים לעבור את כל השלבים - להצהיב, להכתים, להאדים, להסגיל ורק אז לנשור - אבל אם מגיעה סופה, הרוח יכולה לטאטא את כל העלים מהענפים, והפעם הבאה היא רק בעוד שנה.

וכך קרה שכשהגענו סוף-סוף לחבל אלזס, אחרי חודשיים של התעדכנות שוטפת במצב השלכת, כל מי שפגשנו סיפר לנו כמה נפלאה הייתה השלכת בשבוע שעבר, וכמה עצוב שיומיים לפני שבאנו הייתה סופה שדיללה בעצים. אבל גם ככה השלכת הייתה נפלאה, וצבעה את הנופים, היפים גם בלעדיה, באווירה אחרת, מיוחדת.

זאת אינה השלכת האמריקאית המתפרצת, אלא שלכת מאופקת יותר, מופנמת, אירופית כזו. יערות זהובים וכתומים, שלרגליהם פרוסים שטיחים עבים של עלים חומים, שכיף לצעוד עליהם ולהרגיש אותם מתפצפצים מתחת לרגליים. פארקים יפהפיים, מלנכוליים, ריח של יער סתווי, והכי מרגש, בדרך היין - קילומטרים על קילומטרים של גפנים זהובות, נמתחות שורות-שורות עד האופק, עד שלא יכולנו להתאפק ופרצנו בשיר "הכול זהב, הכול זהב".

בין כפרים ובין כרמים

חלק מהיופי של חוויית השלכת הוא דווקא העובדה שהיא כל-כך זמנית, כל-כך קצרת ימים, שברירית וגחמנית. במקום אחד הכתה הרוח והעיפה את כל העלים, אבל במרחק של פחות מעשרה קילומטרים משם יכול להיות עמק מוגן מרוחות, שבו עומדים העצים במלוא תפארתם. בחלק מהמקומות השלכת כבר הסתיימה, ובמרחק של כמה קילומטרים משם - היא רק התחילה. למי שאינו מקומי, כמעט אין דרך לדעת את כל אלה.

כאן נכנס לתמונה ג'רמי פאלר, מדריך טיולים לקבוצות קטנות (שניים עד שישה אנשים), שמכיר את האזור ככף ידו. הוא מוביל מטיילים בוואן קטן ונוח בין הרים ובין כפרים, בשבילים ובעמקים נסתרים מעין, מציע מסלולים לנסיעה ולהליכה ברגל ותופר מסלולים לפי תחומי עניין. זה פתרון טוב לא רק לימי שלכת, אלא בכלל למי שלא רוצה לנהוג בעצמו (ועם כל טעימות היין ביקבים שלאורך דרך היין, אולי באמת מוטב שלא).

אותנו לקח ג'רמי לאורכה של "דרך היין" האלזסית המפורסמת. נסענו לאט ובנחת בדרכים נופיות מתפתלות בין כפרים וכרמים לאין סוף. מדי פעם עצרנו בנקודות תצפית יפות במיוחד, ביקרנו בכנסיות קטנות, בכפר של יצרני קרמיקה, בטירות עתיקות, וכשהתיידדנו קצת יותר עם ג'רמי - גם בבית של סבא וסבתא שלו, שמשפחתם חיה באזור מדורי-דורות, ובמשך מאות שנים היו יצרני יין. הסב היה הראשון שמרד במסורת המשפחתית והפך למורה. בית הסבים נמצא בקצה הכפר, בלב אזור כרמים. בית כפרי מסורתי, עם קורות עץ ועם רהיטים מגולפים ומפות בד רקומות. יש גם ארובה ותנור ברזל שמוסק בבולי עץ, ובו אופים את הלחם, את טרין הברווז המפורסם ואת הבקאוף (Baeckeoffe) המסורתי. אמנם בעולם שוקרוט מוכר כמאכל הלאומי של אלזס, אבל באלזס עצמה התבשיל הנפוץ ביותר הוא דווקא הבקאוף: שלושה סוגי בשר, שנאפים במשך שעות ארוכות עם גזר, תפוחי אדמה, יין ריזלינג ועם ציפורן. טעים-טעים.

מעניין גם בלי שלכת

גם בלי שלכת אלזס היא אזור מעניין לטייל בו. האופי הצרפתי-גרמני של החבל, שעבר בין צרפת לגרמניה הלוך ושוב, הוא מעין שניים בכרטיס אחד. הכפילות מתבטאת בשמות הגרמניים-צרפתיים של מקומות, בארכיטקטורה המזכירה את זו של גרמניה, במטבח ובשפה - דיאלקט מקומי, שעטנז גרמני-צרפתי שהולך ונכחד (לטובת הצרפתית).

בפארק Place de la Republique בשטרסבורג ישנו פסל של אם, המסמלת את אלזס, המחבקת ומבכה את שני בניה המתים, צרפת וגרמניה. הפסל מוקדש לקורבנות המלחמות משני הצדדים. הרבה דם נשפך בין צרפת לגרמניה על חבל הארץ הזה. לא רחוק מכאן עובר קו מז'ינו (Ligne Maginot), קו ביצורי הבטון ומכשולי הטנקים שבנתה צרפת לאורך גבולה עם גרמניה בעקבות מלחמת העולם הראשונה (לא שזה עזר לה במלחמת העולם השנייה). עכשיו הביצורים הם אתר תיירות, ואת הגבול בין צרפת לגרמניה מרגישים רק כשהשלטים מתחלפים מגרמנית לצרפתית. האם אי-פעם זה יהיה כך גם במזרח התיכון?

עוד אלמנט מעורר הרהורים הוא השפע הגדול להפתיע של אתרים יהודיים. מי היה מאמין שברחבי אלזס פזורים יותר ממאתיים אתרים כאלה - מבתי כנסת ועד מקוואות, מה שהופך אותו לחבל הארץ עם מספר האתרים היהודיים הגבוה באירופה. הנוכחות היהודית התחילה כבר בתקופה הרומית, והתפתחה במהלך ימי הביניים. במאה ה-14, בעיקר בתקופת המגפה השחורה, הואשמו היהודים בהרעלת בארות, סבלו מפרעות וגורשו מצרפת.

במאה ה-16 הם חזרו, הקימו קהילות מחדש, רובן ביישובים כפריים קטנים דווקא, בשל האיסור על יהודים להתגורר בערים. הקפיצה הגדולה חלה אחרי המהפכה הצרפתית, אז הפכו לתושבים שווי זכויות. 176 בתי כנסת הוקמו בין המהפכה הצרפתית למלחמת העולם הראשונה. בניגוד לבתי הכנסת העתיקים, בתי הכנסת הללו כבר לא חששו להחצין את זהותם. את בית הכנסת הגדול של שטרסבורג החריבו הנאצים, והיום עומד במקומו בית כנסת מודרני, מ-1958, שנראה קצת כמו מבצר.

אחת המומחיות לנושא יהדות אלזס היא קתרין להמן, תושבת שטרסבורג ומנהלת הלשכה לקידום התיירות של המחוז. היא אינה דתייה, אבל הזהות היהודית חשובה לה, והיא פעילה בהנחלת המורשת היהודית באזור כחלק מההיסטוריה הכללית של אלזס. במשך עשר שנים הסתובבו היא ובעלה בסופי שבוע ובחופשות (ואחרי שנולדו הילדים, סחבו גם אותם), ומיפו עשרות אתרים יהודיים קטנים ולא מוכרים.

להמן הוציאה חוברת מעניינת של העבר היהודי באלזס, בשיתוף עם בני ברית ולשכת התיירות, ובה מידע על האתרים. מהפעילות הזו נולד ב-1996 גם "יום המורשת היהודית". מיזם שהתחיל בשטרסבורג והתפשט לצרפת כולה ולמדינות אירופיות נוספות. לדבריה, קהל היעד אינו יהודים דווקא. בסיור שערכו במחוז ביום המורשת ציפו לכל היותר לחמש מאות משתתפים. הגיעו חמשת אלפים; %90 מהם לא היו יהודים.

בשנים האחרונות משקיעות הרשויות באלזס מאמץ גדול להנציח את מורשתה של הקהילה היהודית כמרכיב בקידום התיירות באזור. ואולי יחשבו שם על טיול מיוחד לסתיו, שישלב את החגים, את האתרים היהודיים ואת סוף עונת הבציר בדרך היין. אם יהיה להם מזל, הם יראו את כל אלה על רקע נופי שלכת.

מידע מעשי

טיסות: בסתיו ובחורף חברת Easy Jet היא היחידה שמקיימת טיסות ישירות לשטרסבורג. אפשר גם לטוס לבאזל או לפרנקפורט ולהמשיך כשעתיים ברכבת. ללופטהנזה יש שירות אוטובוסים נוח משדה התעופה בפרנקפורט למרכז שטרסבורג, הכלול במחיר הטיסה.

מורה דרך מומלץ: ג'רמי פאלר (Jeremie Faller), La Rose des Vin, לוקח מטיילים במיניוואן שלו. יום טיול (מהבוקר עד הערב) עולה 119 אירו למבוגר ו-59 לילד. המחיר כולל גם ארוחה ממטעמי המטבח האלזסי. בתקופה שלפני חג המולד פאלר מקיים גם סיור מיוחד ברוח כריסמס, הכולל גם שוקי חג מולד. טל' 633918909 (0)33

מורשת יהודית: את החוברת על האתרים היהודיים אפשר להשיג דרך לשכת התיירות du Bas Rhin, טל' 33/(0)3 88 14 45 92

Agence de Developpement Touristique du Bas Rhin (ADT67) 4, rue Bartisch F- 67000 STRASBOURG.

המוזיאון היהודי הראשי של אלזס* Musee Judeo-Alsacien)) בעיר*בוקסווילר (Bouxwiller), טל' 03 88 709 717, אינטרנט http://judaisme.sdv.fr/today/musee

מלונות מומלצים: בשטרסבורג - Les Haras, מלון חדש (ארבעה כוכבים), שנפתח באוקטובר 2013, לאחר שיפוץ מקיף של מבנה שהיה חוות סוסים ובית ספר לרכיבה מהמאה ה-18. המעצבים השכילו לשמר אלמנטים מהמבנה המקורי, וליצור אווירה מיוחדת. המיקום מצוין, השירות מעולה והמסעדה איכותית. המחיר סביר (כ-100 אירו לחדר זוגי), בוודאי ביחס לרמה הגבוהה. אינטרנט: www.les-haras.fr

בדרך היין: מלון משפחתי קטן, כפרי וצנוע, אבל נקי ונוח. ממוקם ממש בלב הכרמים בכפר Itterswiller, עם נוף מקסים, שירות נעים ומסעדה טובה. טל' 03 88 85 50 24.

אינטרנט: www.emmebuckel-faller.com

אלזס, מיטב הלהיטים

דרך היין (Route des Vins d'Alsace). האטרקציה הכי פופולרית של אלזס, ובצדק. 170 קילומטרים של כרמים, גפנים, נופים, כפרים קטנים ועיירות יין קטנות ועתיקות, עם שפע של מקומות לעצור לטעימות יינות מצוינים (רובם לבנים, הידועים ביותר הם הריזלינג והגוורצטרמינר). יש גם סוג של שמפניה, כלומר יין תוסס, שנקראת קרמו (Cremant) מקומית והמון סוגי בירות, לא פחות טובות. דרך היין חוצה את המחוז על שני חלקיו, הדרומי (Bas-Rhin) והצפוני (Haut-Rhin).

מון סאן אודיל (Mont Sainte-Odile). על שם הקדושה הפטרונית של אלזס, אודיל. המנזר בראש צוק בגובה 760 מטרים בהרי הווז', ויש ממנו תצפית נהדרת ונופים נפלאים אל המישור האלזסי שמשתרע מתחתיו. ביום בהיר אפשר לראות אפילו את היער השחור בגרמניה הסמוכה. סביב המנזר יש חומת ביצורים עתיקה מימי הקלטים. המנזר קרוב לעיירות Barr ו-Obernai, שתיהן שוות ביקור.

אורבני (Obernai). עיר חיננית במיוחד על דרך היין, שלא נפגעה בשתי מלחמות העולם ומשמרת מראה מטופח מתקופת הרנסנס. בתיה הצבעוניים השתמרו מאז, ונחמד מאוד לטייל בסמטאות ובכיכרות, במיוחד בכיכר השוק היפה.

טירת פלקנשטיין (Fleckenstein castle). שרידי מבצר שנבנה במאה ה-12 ועמד על כנו עוד 400 שנה, עד שנהרס ב-1680 על-ידי חיילים צרפתים. נותרו חורבות רומנטיות למראה. המון מדרגות, המון נוף, בעיקר בזכות המיקום המצוין, בשמורת הטבע של הרי הווז' הצפוניים.

הכתבה המלאה במגזין G - לקבלת הגיליון ועיתון גלובס לחודש מתנה >>

הצעד הראשון לחופשה משתלמת ובלתי נשכחת

 
גלריה