ביהמ"ש: "חברת פורקס היא פלטפורמה ואינה חברת ביטוח"

לאחרונה דחה בית משפט השלום בת"א את אחת התביעות שהגיש לקוח לשעבר של חברת גופורקס נגד החברה ■ למדריך מט"ח

בתי המשפט ברחבי הארץ עוסקים בימים אלה בדיונים בתביעות רבות שהגישו לקוחות מאוכזבים של חברות פורקס, בטענה כי הן גרמו להם להפסיד את כל כספם או הונו אותם. כעת מתחילות חלק מהתביעות להגיע אל סיומן, אך לא בטוח שבתי המשפט יצטרפו ל"טרנד" של האשמת חברות הפורקס בכל צרותיו של ציבור המשקיעים.

לאחרונה דחה בית משפט השלום בת"א את אחת התביעות שהגיש לקוח לשעבר של חברת גופורקס נגד החברה. בתביעה בהיקף כ-1.1 מיליון שקל דרש יוסף ברנדס פיצוי כספי מגופורקס, בטענה כי הוא הורה על עסקאות סגירת פוזיציות בחשבונות שלו, אך גופורקס לא ביצעה אותן בעקבות תקלה טכנית. בעקבות ה"כשל", נטען, הפסידו התובע וחבריו (עבורם ניהל חשבונות בחברה כבורקר) כ-280 אלף דולר. לטענתו, מערכת גופורקס אינה סוגרת עסקאות בזמן אמת. התובע ציין כי גופורקס הציעה לפצות את התובע ב-100 אלף דולר, אך בהמשך חזרה בה מהצעתה.

"רמת סיכון ידועה"

גופורקס הגישה לביהמ"ש כתב הגנה ובקשה למחיקה על הסף של התביעה, באמצעות עוה"ד דנה גולן וגיא אילון ממשרד אהרנסון-אבולעפיה, שמסרו כי "כל טענותיו של ברנדס כלפי גופורקס ביחס ל'מצגי שווא' ש'הוצגו על-ידה', לכאורה, הומצאו כדי ליתן בידו עילת תביעה נגד גופורקס ותו לא".

לטענת גופורקס, הפסדיהם של ברנדס ו"לקוחותיו" נגרמו רק בשל התנהלותו של ברנדס, שבין היתר העצים את הסיכונים שנטל. לטענת החברה, מלבד הענקת פלטפורמת המסחר, היא אינה מעורבת במסחר עצמו והסוחרים ומנהלי התיקים מבצעים את המסחר באופן עצמי. עוד נטען, כי שיטת המסחר הידועה בשם פורקס מגלמת בתוכה רמת סיכון גבוהה שאינה מתאימה לכל אדם מהיישוב, והסוחרים הפועלים בה מודעים לכך ומוכנים ליטול את הסיכון על עצמם.

עוד נטען, כי ברנדס ולקוחותיו פעלו בתוך סביבה מסוכנת, והעצימו סיכון זה באמצעות הגדלת המינופים עד פי 70 מגודל חלק מהחשבונות. זאת, כשמתבצעת רכישה והפעלה עצמאית של תוכנה, שבוחנת בכל רגע את השוק ומבצעת בצורה עצמאית עסקאות גם, כשמנהל התיקים לא נמצא ליד המחשב.

בנוסף טענה החברה כי הסיבה לתנודתיות הקיצונית שאפיינה את השווקים ביום שבו נגרמו כל הפסדיו של ברנדס, "נעוצה בכך שבאותו היום הודיע נגיד הבנק האירופי על כך שמדינות מסוימות עלולות להיקלע למצב של חדלות פירעון. כל מאות העסקאות של ברנדס ולקוחותיו בוצעו באופן מלא ומיידי באותו היום, למעט עסקה אחת שביצועה התעכב ב-15 דקות בלבד, וזאת בשל חוסר נזילות, המאפיין מצב של שווקים סוערים".

השופטת חנה ינון מבית משפט השלום בת"א, קיבלה את טענות החברה ודחתה את התביעה כנגדה. בפסק הדין צוין כי גופורקס אינה מנהלת התיקים, אלא נותנת את הפלטפורמה לכך. השופטת קבעה כי גופורקס אינה מהווה מעין חברת ביטוח להפסדי הלקוח. "שאין לשים את החברה, לעמדתי, כחברה שמספקת שירותי פלטפורמה לעסקאות במט"ח, כמעין חברת ביטוח הנושאת בהפסדים הנטענים, שכן לחלוטין אינה חברת ביטוח שכזו", קבעה.

עוד נדחתה טענת ברנדס כי יש לראות בהתנהגות החברה משום "הטעיה" או "תרמית", "שכן", נכתב בפסק הדין, "החברה אינה מנהלת התיקים, אלא נותנת, כאמור, הפלטפורמה לכך, ואם היה נגלה בפנינו מקרה של קיום זדון או הכשלה במתכוון של עסקות התובע, ניתן היה לשקול חיוב הנתבעת בפיצוי התובע ולקוחותיו, מה שאין כן בענייננו ואף לא נטען כך".

השופטת ציינה עוד כי מקובל עליה ההסבר של החברה כי הודעת נגיד הבנק האירופאי גרמה לשוק ההון בכלל, ושוק המט"ח והסחורות בפרט, לנוע בתנודות קיצוניות. "אין חולק כי חלה תנודתיות רבה בשוק, שלא החברה יזמה או חוללה, כמובן, והיה צורך לסגור הפוזיציות. ואכן, התובע, כברוקר בעל ניסיון, סגר את הפוזיציה בחשבונו ובחשבון נוסף, אך לגבי חשבונות שאר הלקוחות לא עשה כן, מחישובים כלכליים השמורים עמו, אשר ייתכן שכללו שיקול להמתנה לשיפור המצב ולחזרה לרווחיות, שיקול שכשל באשמתו", ציינה.

עוד צוין בפסק הדין, כי ברנדס הודה בחקירותיו במשפט, כי רמת המינוף בהן סחר מרצונו החופשי הן שהביאו להפסדים בתיקו ובתיקי לקוחותיו, אך חרף התנודתיות בשוק הוא "לא סגר את העסקאות ולא נתן כל פקודה לסגירת כל העסקאות, אלא נהפוך הוא, המשיך לסחור באותן רמות מינוף מסוכנות לאורך כל חצי השעה המסוכנת ביותר מבחינת התנודתיות בצמד המטבעות דנן".

חברות הפורקס סוחרות בשוק מטבעות המט"ח ומאפשרות למשקיעים לבצע מהמחשב הביתי עסקאות חליפין בין שני מטבעות למסירה מיידית או מאוחרת, לפי שער ותאריך מוסכמים מראש. לכאורה, פלטפורמות המסחר של הפורקס מאפשרות רווחים גדולים במהירות, אך במסגרת תביעות שהוגשו נגד חברות פורקס בשנים האחרונות, נטען כי 95% מהמשקיעים מפסידים את כספם בתוך זמן קצר מאוד. כעת נותר לראות האם בתביעות אחרות התלויות ועומדות עדיין יחייבו בתי המשפט את החברות בהפסדי הלקוחות.