1.

נפתח בעיקר: יש לקדם הצעת חוק שלפיה כל נבחר ציבור יהיה חייב להגיש לציבור הצהרת הון ופירוט ההיסטוריה של מקורות ההון שלו. המסמך ייחשף לציבור אחרי הבחירה אך לפני כניסתו לתפקיד, ועדכון הדוח יתפרסם בתום כל שנת פעילות ציבורית וגם בשנתיים שלאחר הפרישה.

האם זה ירתיע "אנשים טובים" ו/או "בכירים מסודרים כספית" מכניסה לפוליטיקה? בהחלט כן. חבל, אבל ברגע זה, בשנים האלה, במצב הזה, טיפול שורש עמוק בתחושת הריקבון של המערכת הציבורית זה הכי חשוב.

מי שבעת הכנת הדוח התברר לו שמתישהו בעברו חרג מהסדר הטוב, גם אם בטעות; מי שיש לו או התגלו אצלו שלדים בארון; ומי שחושב שיש לו מה להסתיר - שינסה להסביר וימתין לדין הציבור או יישאר היכן שהוא נמצא ולא יעז להתקרב למשרה ציבורית בממשלה וברשויות המקומיות.

חברי הכנסת הנוכחית, המתאפיינת בקבוצה גדולה של צעירים, מכל המפלגות, שעדיין לא צברו הון או לא הספיקו לנצל את תפקידם להתעשרות - מוזמנים להתארגן ולהעביר בהקדם את הצעת החוק הנכונה.

2.

הוא חבר שלי, אומר פואד בן-אליעזר על אברהם נניקשווילי, הוא נתן לי הלוואה, מה לא בסדר בזה? הם באמת חברים. פואד, איש חם, פתוח ונעים, תמיד היה איש של אנשים. מוקף חברים. סביר להניח שהוא בכלל לא מבין מה רוצים מחייו. הבעיה היא שצמד המילים "חברים" ו"הלוואה" הפכו כאן למשהו לגמרי אחר.

בכתב אישום מ-2009, בפרשת מעטפות הכסף של טלנסקי, כתבה המדינה כך: "סמוך לתאריך 1 בינואר 1993, בנסיבות שאינן ידועות למאשימה, קיבל הנאשם (אהוד אולמרט) סכום של 72 אלף דולר מד"ר יוסף (ג'ו) אלמליח, אזרח ארצות-הברית. ב-19 בפברואר 1998 העביר ד"ר אלמליח, מסיבה שאינה ידועה למאשימה, סכום של כ-100 אלף דולר לחשבונו הפרטי של הנאשם בבנק הפועלים".

אולמרט אמר אז ש"ג'ו" הוא חבר אישי ותיק שנתן לו הלוואה כשרכש את הדירה ברחוב כ"ט בנובמבר בירושלים, שסוכם שתהיה בתנאי שוק, והוא יחזירה כאשר יתבקש. התיק נסגר.

כמה שנים קודם לכן, בשנת 1985, במסגרת חקירת נסיבות קריסתו של בנק צפון אמריקה, התגלה כי אולמרט קיבל הלוואה בסך 50 אלף דולר מאיש העסקים יהושע הלפרין, שהיה יו"ר הבנק - ללא ריבית ובלא שהתבקש להחזירה. מאוחר יותר פעל הח"כ אז אולמרט לבטל צו עיכוב יציאה מהארץ שהוצא נגד חבר שלו, הלפרין. היועץ המשפטי דאז יוסף חריש החליט לא להגיש נגד אולמרט כתב אישום בפרשה.

ב-1972 העניק איש העסקים משולם ריקליס לאלוף דאז אריאל שרון, שאך השתחרר מהצבא, הלוואה לצורך רכישת חוות השקמים. עשור אחרי כן עזר ריקליס לחברו שרון, אז שר המסחר והתעשייה, לממן תביעת דיבה שהגיש נגד המגזין האמריקאי "טיים".

בסוף 1999 נחשף שנשיא המדינה עזר ויצמן קיבל, כשהיה חבר כנסת ושר בממשלה, סכומי כסף גדולים מאיש העסקים אדוארד סרוסי. אמרו אז שזו הלוואה, ללא צורך בהחזר, בין חברים טובים. במהלך החקירה סירב ויצמן להתפטר. אחרי חודשים של חקירה באשמת לקיחת שוחד, סגר היועמ"ש אליקים רובישנטיין עסקה עם הנשיא: התיק ייסגר בשל "חוסר ראיות" ו"התיישנות".

כמה חודשים אחרי, בקיץ 2000, עם התגברות הלחץ הציבורי, תסתיים הפרשה בהתפטרות הנשיא. שנים קודם לכן, ב-1984, מימן החבר סרוסי את הקמת "תנועת יחד" - בראשות שני חבריו הטובים עזר ויצמן ופואד בן-אליעזר.

3.

אלה השתוקקו לתת ואלה נהנו לקחת. היום קוראים להם "טייקונים", פעם זה היה "עשירי העולם היהודי בישראל ובתפוצות". היום קוראים לזה חשד למתן שוחד, אבל זה התחיל בהערצה לחלוצים וללובשי מדים, אנשי הביטחון הגלוי והסמוי והפוליטיקאים ש"עומדים מול כל העולם".

עשירי ההון אהבו לתמוך-לסייע ליפי הבלורית והתואר - בתום לב, באהבה, בתחושה ש"מגיע להם", שכן הם "נותנים את חייהם למדינה". גם המקבלים הבינו שמגיע להם, בדיוק בגלל אותם טיעונים של הגולה המסייעת לישראל.

אחר-כך זה התחיל להתקלקל. הביטחוניסטים הפכו לפוליטיקאים, שהיו לשרים או ראשי ממשלה שישבו על ברזי המכרזים, קופת המדינה וכספי הציבור. שם כבר היה קשה לעצור את הכסף הגדול. החברות וההערצה הפכו ל"שלח לחמך על פני המים", ואלה השתלבו בשכלול תעשיית ה"שנור" שפשטה כאן.

4.

כולם מושחתים. זה מה שרבים בציבור חוזרים ואומרים. לאור העובדה שיש לנו ראש ממשלה שהורשע בלקיחת שוחד, נשיא בכלא, שר אוצר שרק יצא ממנו ושורה ארוכה של חברי כנסת ושרים שסרחו, ולאור העובדה שלכל אחד מהפוליטיקאים המועמדים היום לנשיאות יש איזו גיבנת הקשורה לכסף - זו אמירה סבירה.

אבל, במציאות זה ממש לא כך. לא כולם מושחתים. ממש לא. מי שאומר את זה מכתים את הפוליטיקאים הישרים, והכי מסוכן: עלול לגרור עוד ועוד שחיתות בצמרת, בביניים ובתחתית. כי אם לגדולים מותר אז למה לי לא?

לכן הטיפול המסיבי והדרסטי חייב להתחיל ברמה הפוליטית. שידווחו, שיפחדו, שיבינו שהסיכון שייתפסו גדול מדי. לכן כל מה שקורה בשנים האלה, כל מה שנחשף - זה רק לטובה. רק תחילת הניקוי.

5.

האם מישהו יושב באיזשהו מקום, מפעיל אנשים ושורף מועמד אחרי מועמד כדי שהמועמד/ת שלו ינצח ואחרי זה הוא יקבל את התמורה ההולמת? אפשר שכן. זה אומר שעם הכתרת הנשיא/ה נצטרך לפקוח עיניים, אוזניים, מקורות וניירות.

ועם זאת, מערכת האכיפה חייבת לחקור את העניין, ואסור לה לסגור את התיקים ברגע הישמע החצוצרות וכניסת הנשיא/ה.