*** הטור בשיתוף חברת לי מרשל
נניח שהחלטתם להקים חברת הייטק: יש לכם רעיון מהפכני, צוות מיומן ורצון גדול להיות הבוסים של עצמכם. אתם נוטלים את מעט החסכונות שלכם, מצרפים אותם עם החסכונות של שאר השותפים, מקימים סטארט-אפ, עובדים ימים כלילות, אוכלים תועפות פיצות בשעות הקטנות של הלילה מול מסך המחשב, ומקווים שהרעיון יהפוך למציאות ו-200 אלף השקלים שסיכנתם יהפכו לאקזיט של עשרות מיליוני דולרים בעוד כמה שנים.
במידה רבה - השקעה בקרקע חקלאית היא החיפוש אחר אקזיט: קבוצה של רוכשים משקיעים כל אחד סכום קטן יחסית של כסף, כדי לרכוש ביחד פיסת אדמה שיש להם אינטרס משותף לגביה, מתוך תקווה שבעתיד היא תשביח את ערכה והמשקיעים יוכלו למכור אותה במחיר גבוה פי כמה. יש לא מעט קווים משיקים בין תרבות האקזיט, שהפכה את ישראל לחממה של רעיונות הייטק שהעולם כולו רוכש בכסף רב, לבין טרנד ההשקעה בקרקעות שסוחף עתה את המדינה.
המחשבה הראשונית שעליה מבוסס האקזיט היא היכולת להמתין. אנשים צעירים יחסית שמקימים חברת סטארט-אפ מבינים שאחד הנכסים המשמעותיים שלהם הוא הזמן, לצד, כמובן, אותו רעיון חדשני והיכולת לבצעו. הם נמצאים בשלב מוקדם של החיים, ומוכנים לבלות כמה שנים עם משכורות נמוכות יחסית - ולפעמים בלי משכורת כלל - בשביל הסיכוי שבעוד כמה שנים יוכלו למכור את הנכס שלהם בסכום שיאפשר להם להפסיק לעבוד או לעבור לחיות ברמת חיים גבוהה בהרבה.
בצורה דומה, כך המשקיעים בקרקע מבינים שעדיף להשקיע היום סכום קטן ולהמתין להשבחתו, מאשר לחפש הכנסה קבועה שתישאר דומה בעשרות השנים הבאות. הבחירה בהשקעה בקרקע לעומת השקעה בדירה, למשל, דומה לעבודה בסטארט-אפ לעומת עבודה בחברת היי-טק. בראשונה אתה מוכן להשקיע את זמנך לטובת רווח גדול בעתיד, ואילו בשנייה אתה בוחר בהכנסה מיידית וקבועה, שתישאר נמוכה יחסית ולא תהפוך אותך לעשיר אף פעם. הדמיון השני בין שני התחומים הוא ההתאגדות. אחד הדברים שמונעים מבני מעמד הביניים לפרוץ את תקרת הזכוכית ולהצטרף למועדון בעלי ההון הוא העובדה שאין להם את ההון הראשוני. לאדם הממוצע אין יכולת להקים חברת תוכנה ענקית וגם לא לרכוש עשרות דונמים. הפתרון בא בדמות הכוח של הקבוצה. בסטרטאפ מאחדים השותפים את החסכונות שלהם כדי להגיע לסכום משמעותי שיאפשר תפעול של החברה בשנים הראשונות והקשות, ומאחדים גם את היכולות האינטלקטואליות שלהם כדי לקדם את החברה ואת המוצר.
באופו אופן, בעת רכישת קרקע, קבוצת אנשים מתאחדת כדי שכל אחד יקבל פיסת אדמה קטנה וזולה יחסית, ומאחדים את האינטרס שלהם - שהוא קידום הקרקע ותוכניות אזוריות לפיתוחה. ממש כמו בסטרטאפ, הרבה פעמים חברי הקבוצה צריכים לעבוד כדי שהאינטרס המשותף יקרום עור וגידים, ולכאורה עושים זאת ללא תמורה. התמורה על העבודה הזו אינה מיידית. היא תגיע בעוד כמה שנים, כשהקרקע תפותח, ותימכר במאות אחוזים יותר מהמחיר שבו נקנתה.
הדבר השלישי שדומה בין השניים הוא התשואה. כאמור, לכל אחד מאיתנו יש את היכולת להשקיע את כספו באפיקים שונים. רוב האפיקים, במציאות הכלכלית של היום, מציעים רווח שנתי נמוך מאוד. הכסף יעשה ריבית מסויימת, שלא תהפוך את המשקיע לעשיר, וזה במקרה טוב. מי שמחפש התעשרות ועצמאות כלכלית אמיתית מחפש אפשרויות לתשואה גבוהה יותר. במובן הזה, חברת הסטרטאפ וההשקעה בקרקע הם שני אפיקים שצריך להתייחס אליה כסוג של השקעה לטווח ארוך בעלת תשואה גבוהה בהרבה ממה שהשוק מאפשר באופן רגיל. בשני המקרים אתה שם את הכסף שלך, משקיע עבודה וזמן, ומקווה, בסופו של דבר, לצאת עם סכום שלא רק יאפשר לך להחליף את המכונית או לנסוע לחופשה בחו"ל - אלא לשנות מהותית את חייך.
*** שי ניסים הוא מנכ"ל חברת לי מרשל
גלובס לחודש היכרות – כל הכתבות, המאמרים וטורי הדעה אצלך מדי ערב >>