רף לעמלות סיוע במימוש זכויות רפואיות: כוונה טובה - ונזק

מנכ"ל "זכותי", אלון אהרונוב, מסביר מה מוטעה ומסוכן ביוזמת החוק להגביל את העמלות שגובים המוסדות הפרטיים המסייעים לציבור במימוש זכויות רפואיות

מתחילת שנות ה-90 ירדו אחוזי התביעות המאושרות על-ידי המוסד לביטוח לאומי מ-59% ל-31%. אולם, ירידה חדה זו נבלמה באמצע העשור הקודם, עת החלו לקום החברות למימוש זכויות רפואיות, שלא זו בלבד שהעלו את המודעות בקרב אזרחים רבים לזכויות הרפואיות שלהם, אלא גם סייעו להם בהגשת הטפסים למוסד לביטוח לאומי ובבניית תיקים רפואיים מוצקים.

מיותר לציין כי רוב-רובם של האנשים שפונים לביטוח לאומי בבקשה להכרה באחוזי נכות, אינם בהכרח מן המשתכרים הגבוהים במשק. ההפך הוא הנכון: מדובר באנשים שמעבר למגבלות המוטלות עליהן בשל מצבם הרפואי, נשענים במקרים רבים על אותן קצבאות, וגילם הוא לרוב מעל 40.

בשם ההגנה על אותה אוכלוסייה חלשה נולדה הצעת החוק להגבלת העמלות על סיוע במימוש זכויות רפואיות, שנמצאת בימים אלה על שולחנה של ועדת העבודה והרווחה בהכנה לקריאה שנייה ושלישית. האמת היא שהגבלה היא מלה עדינה לתיאור המספרים שרשומים בהצעת החוק, אשר יקטינו את העמלות ב-50%.

כמו רוב אזרחי מדינת ישראל, יודעים חברי הכנסת שיזמו את הצעת החוק שמקור הבעיה לא נמצא בפעילותן של החברות למימוש זכויות רפואיות, אלא דווקא בהתנהלות הביורוקרטית של המוסד לביטוח לאומי, שגורמת לרבים לוותר מראש על הזכויות שלהם, שלא לדבר על אלה שמגישים עצמאית ונדחים ב-75% מהמקרים, לעיתים באורח שרירותי.

למרות זאת, חברי הכנסת מצאו לנכון "לטפל" דווקא באלה שמסייעים לנכים, למרות שהם יודעים היטב כי שורש הבעיה בכלל נמצא במקום אחר. יותר מזה, אם הצעת החוק תעבור כמו שהיא, מעבר לפגיעה המשמעותית בפעילות החברות, מי שייפגע יותר מכל הוא ציבור הנכים.

מדוע? בראש ובראשונה כיוון שהצעת החוק במתכונתה הנוכחית תאלץ את החברות לצמצם משמעותית את הפעילות שלהן ולהתמקד אך ורק בתיקים בעלי פוטנציאל רווח גדול יותר. שהטיפול בתיקים עם קצבאות נמוכות יהפוך בלתי כלכלי.

נוסף לכך ואף חמור הרבה יותר: אותם נכים שכיום נכנסים למשרדי החברות ומקבלים תחת קורת-גג אחת חוות-דעת מקצועיות וטפסים חתומים בידי רופאים ויועצי מס, ייאלצו לכתת רגליהם לאנשי המקצוע הללו באופן עצמאי ועל חשבונם.

מלבד הכשל הביורוקרטי שבהצעה, היא מרעה למעשה כספית עם הנכים בהטילה עליהם עלויות גבוהות מאוד, זאת בטרם הוגשה התביעה. אותו סיכון שנמצא כיום אצל החברות, שיכולות להרשות אותו לעצמן בשל כמות התיקים הגדולה, יועבר באופן ישיר לנכים שבאופן טבעי יימנעו מהסיכון ותביעתם לא תוגש.

הכוונה של חברי הכנסת מבורכת, אך הדרך שלהם בוודאי מוטעית. היקף התיקים שמוגש לביטוח לאומי באמצעות החברות למימוש זכויות רפואיות עומד על כ-15% בלבד. משמעות הדבר שהחברות אינן שולטות בתחום ולבטח אינן כופות את עצמן על יותר מ-85% מציבור התובעים, שמרגיש כי יש לו אופציות אחרות מלבדן ומנצל את האלטרנטיבות הרבות שיש לו בשוק.

הצעת חוק שתפגע באופן ישיר בציבור עליו אתה רוצה להגן היא חסרת אחריות ותהווה בכייה לדורות. רק בשנה שעברה, בשם ההגנה על ציבור הסופרים, חוקקו חוק שגם מטרתו הייתה טובה, אך העובדה שהחנויות והוצאות הספרים נמצאות על כרעי תרנגולת בגינו, בטח שלא תרמה לסופרים.

חנויות הספרים הקימו בזמנו קול צעקה, אך כמובן שאף אחד לא הקשיב להן. לא תמיד, כאשר גופים עיסקיים זועקים, זה רק בשל האינטרס העסקי שלהם. לרוב הם קוראים את המפה טוב יותר, מכיוון שהם חלק מהתחום כבר שנים רבות.

■ הכותב הוא מנכ"ל "זכותי".