לא לשתק את הממשלה

טוב יעשה וינשטיין אם יאפשר לממשלה להמשיך לקבל החלטות, גם לפני הבחירות

יהודה וינשטיין / צילום: איל יצהר
יהודה וינשטיין / צילום: איל יצהר

באוקטובר 2012, מיד לאחר קבלת החוק לפיזור הכנסת ה-18, שיגר היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין מכתב לכלל שרי הממשלה, שבו הוא קרא להם להימנע מקבלת החלטות שאינן בגדר "ניהול שוטף", והורה לשרים כי בכל מקרה כזה יש לערוך התייעצות מוקדמת עם היועץ המשפטי של המשרד בטרם קבלת ההחלטה.

המשמעות האופרטיבית של הנחיית היועמ"ש היא שיתוק הממשל בישראל לתקופה של כ-9 חודשים. הבחירות הקודמות נערכו בינואר 2013, הממשלה הושבעה באפריל 2013 (חצי שנה לאחר המכתב ששיגר וינשטיין), ולשרים החדשים דרושה גם תקופת לימוד והתאקלמות במשרדים של כ-3 חודשים, בטרם יקבלו החלטות רציניות שאינן "ניהול שוטף".

אפשר אולי לסבול שיתוק של מספר חודשים פעם ב-4 שנים. אולם כאשר שיתוק של 9 חודשים מגיע לאחר כשנה וחצי, היועץ המשפטי דווקא צריך לבחון אם האיזון הראוי מחייב להוציא הוראה דומה זמן כה קצר אחרי הקמת הממשלה, ולשתק בכך את הממשל בישראל עד לאוגוסט 2015 (בחירות במארס; השבעת ממשלה במאי-יוני, ועוד 3 חודשי התאקלמות) ואפילו מאוחר יותר. זאת, בגלל העבודה המיידית שתידרש לאישור תקציב המדינה.

וינשטיין צריך לשקול שמא יש לאפשר גמישות רבה יותר למקבלי ההחלטות, מתוך הבנה שהאינטרס הציבורי דורש בראש ובראשונה ממשלה מתפקדת ופועלת, ולא ממשלה משותקת.

יתר על כן, לנוכח העובדה שהכנסת ה-19 התפזרה מהר כל-כך, וללא שהשלימה רבות מן המשימות וההחלטות המצויות על שולחנה, אולי דווקא זה הזמן הנכון לסיימן - לטובת אזרחי מדינת ישראל.

אתגרי השלטון אינם נעלמים עם ההכרזה על בחירות. שינויים והחלטות רבות שמשפיעים על מיליוני אנשים תקועים, על אף שמרבית העבודה עליהם הושלמה. כך, למשל, נזכיר שינויים בדיני משפחה בעניין ביטול חזקת הגיל הרך; שינוי בחישוב גובה המזונות; הקלה ביבוא מוצרים ללא גלוטן; תעודת זהות בנקאית שעשויה להקל על מעבר בין הבנקים; שכר מינימום לעובדים; עידוד מיחזור המים בבתים פרטיים; ועוד.

איני מביע כאן דעה בקשר לשינויים אלה ולעוד עשרות רבות שקצרה היריעה מלפרטם כאן, אבל ברור שמי שישלם את המחיר על דחיית כל השינויים הללו ל-9 חודשים לפחות - הוא אנחנו, הציבור.

החששות מהחלטות של ממשלה יוצאת הם ידועים - בהם כלכלת בחירות, כבילת ידי הממשלה הבאה, איבוד הלגיטימציה הציבורית ועוד. אמנם אלה הן טענות כבדות-משקל, אולם הן אינן חזות הכול.

ראשית, הציבור אינו טיפש ויודע להבחין בין כלכלת בחירות חנפנית ונואשת לבין החלטות מקצועיות לטובת הציבור בכללותו. לעתים, מבחן הציבור הוא לא פחות טוב ממבחן היועצים המשפטיים.

שנית, רובם המוחלט של השינויים המצויים על שולחן השרים והממשלה הם נושאים מקצועיים שעברו את ההמלצות של הדרגים המקצועיים. חבל מאוד שהם פשוט תקועים היום במגירה, רק כי זו תקופת בחירות ואלה "הנחיות היועץ".

לבסוף, כשם שברור לנו כי ממשלה יוצאת יכולה לקבל החלטה על פעולה צבאית כזו או אחרת, אם הדבר נועד להגנת הציבור - כך גם אין למנוע מממשלה יוצאת לקבל החלטות הנוגעות לאיכות החיים של אזרחיה - והציבור ישפוט אם לתת את קולו לממשלה יוצאת, שזוכרת אותו רק לעת בלותה.

לכן, טוב יעשה היועץ המשפטי לממשלה אם לא ימהר לשכפל את מכתבו מאוקטובר 2012 ויכניס את המדינה שוב לשיתוק - ובמקום זאת יאפשר לממשלה להמשיך לקבל החלטות, תוך שהוא יתערב נקודתית רק במקומות שמעליהם מתנוסס דגל שחור של בחירות.

ומי יודע, אולי עוד יתברר כי הזמן הטוב ביותר לעשיית שינויים לטובת הציבור, הוא גם במסגרת של ממשלה יוצאת.

■ הכותב הוא עורך דין.