איתן יקיר, מנכ"ל חברת ההיי-טק ג'אוסופט מערכות, החברה השביעית המשתתפת במיזם "אינוביישן ניישן" של בנק לאומי ו"גלובס", משוכנע שיש לו פתרון להצלת מפעלי ייצור כושלים. המערכת שמפתחת החברה, קיטרון MES&ERP, מאחדת בין המידע במערכת הניהול הלוגיסטי והארגוני של המפעל לבין המידע על תפוקות הייצור, וממש כמו מנהל מוצלח - מפיקה ממנו את הדרכים המיטביות להגיע למטרה: ייצור המוצר הטוב ביותר בזמן הנתון ומינימום בזבוזים.

"המטרה שלנו היא לעשות סדר ומשמעת", אומר יקיר. יש מפעלים שמתנהלים ב'שיטת השריף' - מי שצועק ראשון מקבל, ואז יש אפקט הפרפר, שאחד מקבל וכל השאר נפגעים. בישראל מצאו פתרון לחוסר הסדר והבלגן הזה - קוראים לזה 'גמישות'. הבעיה היא שלמנהל מפעל, שהוא מקצוען בניהול המפעל, מקצוען בטכנולוגיה שלו ובנה את המפעל בעשר אצבעותיו - בדרך כלל אין שום מושג בניהול מערכת המידע ובניהול התהליכים. בגלל ייצור לא נכון, ניהול תהליך לא נכון, רכש לא נכון הוא מאבד את כל הרווחיות שלו - ובסוף שנה הוא מקבל פטיש על הראש". סיפורה של החברה, עולה במסגרת המיזם "אינוביישן ניישן", המשותף לבנק לאומי ול"גלובס".

שרשרת של תקלות

אז מדוע בעצם צריך מערכות ממוחשבות לניהול מידע בארגון? האם באמת מנהל מיומן או צוות מנהלים לא מספיקים, כפי שיקיר אומר? ומה השתנה בשנים האחרונות שמחייב כל מפעל ייצור ולמעשה כל חברה להיעזר בסוג כאלה של מערכות לניהול מידע?

קצת סדר: ERP - Enterprise resource planning היא מערכת לניהול מידע בארגון, שמאפשרת איסוף, אחסון, ניהול ופרשנות של נתונים מפעילויות עסקיות כמו ייצור, עלות שירותים, רכש, שיווק ומכירות. כיום כל החברות משקיעות במערכות ERP במטרה לקבל תמונה מלאה על כל פעילות החברה, וכמו מנהל טוב, להפיק לקחים, לשפר ולהכין תוכניות עתידיות.

MES - Manufacturing Execution System, היא מערכת שמביאה מידע ונתונים מרצפת הייצור ולא רק מתחום הרכש והניהול ועושה להם אופטימיזציה. רוב המפעלים רוכשים כמה מערכות כאלה ומשקיעים ביצירת ממשקים ביניהן. היתרון הראשון של קיטרון הוא אספקת חבילה אחת שמכילה את כל הפתרונות יחד ללא צורך בהשקעה בממשקים.

מערכת קיטרון מיועדת למפעלים המייצרים לפי הזמנה ולא עבור המלאי, בניגוד לייצור המוני כמו בקבוקי קוקה קולה, למשל. המשמעות היא שהפריט חייב לצאת בתאריך מסוים מהמפעל, ואם זה לא קורה, נגרמת שרשרת שלמה של תקלות, שבסופו של דבר פוגעת בשורת הרווח.

"תהליך לוגיסטי-ייצורי הוא מאוד מורכב, מאוד עמוק", מסביר יקיר. "הכסף הגדול יושב בתהליכי ייצור. עד שזיהינו את הבעיה, רוב המערכות נתנו פתרון לוגיסטי ופיננסי. נניח שאתה רוצה לתכנן חלק מסוים. יש תהליך ייצור, יש תהליך רכש, יש תהליך ביקורת, תהליך של לתכנן את המכונות ואת התהליך של רצפת ייצור. אם התהליכים האלה הם לא אופטימליים, יש המון בזבוז".

- מתי הצורך הזה התחיל להיות דחוף?

"קרו כמה תהליכים: התחרות מהשווקים הזולים כמו סין והודו יצרה לחץ גדול על המפעלים להוריד מחירים. כדי להוריד מחירים, צריך לבצע התייעלות. אם מכרת מוצר ב-100 דולר ועכשיו אתה מוכר אותו ב-50 דולר, אתה צריך להביא את זה מאיפשהו. מי שלא יודע לנהל את המלחמה - פושט רגל.

"בנוסף לכך, התהליכים הפכו להיות הרבה יותר מורכבים. לפני 15-20 שנה היו מפעלים ש-90 אחוז מהעובדים היו עובדי ייצור ו-10% הנהלה, היום הגלגל מתחיל להתהפך: ואנחנו מגיעים כמעט למצב של 50-50. העובדים העקיפים האלה יותר איכותיים ויותר יקרים ואם לא מנהלים אותם נכון, המשימות שלהם לא מתנהלות בצורה אופטימלית, יש המון בזבוז של משאבי ייצור.

"מבחינת התהליכים, פעם מפעל ייצור היה אחראי לטפל בפריט אחד, היום הוא מטפל במכלול של פריטים. אם התהליך הלוגיסטי, משכיבים המון כסף במחסנים".

- איך זה עובד בשטח?

"יש לנו מערכת ERP ייחודית לנו, מערכת של תכנון ייצור בקיבולת סופית. נניח שלמפעל יש מספר מכונות, מספר פריטים שאני צריך לייצר ולוח הזמנים לייצורם. אני מבקש מהמערכת שתעשה לי תהליך שיאפשר לי לייצר בצורה אופטימלית, בהתאם לדרישות שלי. וזו מערכת שהחזר ההשקעה שלה הוא מאוד מהיר, כי אם יש לך תכנון נכון אתה עומד במועדי הספקה, אתה לא משכיב מלאי ברצפת הייצור, והכול הופך להיות תהליך משומן".

- המערכת שלכם יקרה יותר?

"בעולם שלנו, כשקונים מערכת בסדר גודל הזה, זו חתונה קתולית. זו מערכת יקרה והשקעה במערכת לא נכונה עלולה להיות עוגמת נפש מאוד גדולה. בדרך כלל לעלות המערכת מתלווה עלות מאוד גבוהה על צוות של מקצוענים, פרופסורים מהטכניון, שעולים המון ומשקיעים שעות ארוכות בהטמעת המערכת, כך שרק המפעלים העשירים והגדולים יכולים לעמוד בהוצאה כזו. אנחנו באנו עם פתרון חדש: בנוסף לזה שהכנסנו את כל הדברים בחבילה אחת, אנחנו מסוגלים להטמיע פרויקט כזה במהירויות גבוהות ובעלויות מאוד נמוכות למפעלים קטנים ובינוניים".

לדברי יקיר ושלומית ילינק, סמנכ"לית השיווק, היתרון של החברה הוא בהיותה גם בית תוכנה וגם המשווקת והמטמיעה. חלק מהמתחרים של החברה רוכשים את המערכת מגורם אחר וגובים מהחברה יותר כסף על שעות ועבודה.

"אם אתה קונה את המוצר מחברה כמו סאפ ואורקל, וכשאתה מוכר את המוצר אתה מרוויח כמה אחוזים בודדים, אתה מנסה להאריך כמה שיותר שאת השעות כדי להרוויח", אומר יקיר.

"אנחנו עושים את כל השרשרת ואנחנו לא רוצים למשוך שעות, התקציב ידוע מראש, רק לגמור וללכת. אנחנו לא קונסים לקוח על שעות. זה הקונספט: לבוא ולסיים כמה שיותר מהר ולא להתנחל במובן הרע של המילה, כי הלקוח מתחיל להיות לחוץ בכסף. אצלנו לא צריך פרופסורים, מספיק מהנדסי תעשייה וניהול".

למעשה, עלות העבודה של המומחים היא עד כדי כך משמעותית, עד שברוב המוצרים המתחרים היא מהווה, לדברי יקיר, שני שלישים ממחיר המוצר ואילו בקיטרון היא עומדת על 20% בלבד מהעלות הכוללת.

יתרון נוסף שמציינת ילניק הוא העובדה כי המערכת כוללת את "חוכמת ההמונים" - כלומר היא מגיעה כסטנדרט עם יישום הלקחים שהופקו משימוש בחברות אחרות.

"המערכת הזו מכילה חוכמה רבה של שנים, שעברנו ונשרטנו, כל הכאבים של המנהלים בתוך המערכת הזו. אם יש לי כבר פתרון שהשגתי בעבר והלקוח רוצה אותו - הוא יקבל אותו מבלי שנגבה על פיתוח".

"שומר ראש אלקטרוני"

אם נחזור לתהליך הייצור ולפעילות המערכת קיטרון, אחת המילים שבהן מרבה יקיר להשתמש היא בזבוז. "אם יש בזבוז, מנהלים מפסידים הרבה כסף בניהול משאבי הייצור. אני צריך לנצל את המכונה הזו שתייצר ברגע הנכון, במהירות כי גבוהה את הפעולה הספציפית לפריט הספציפי.

"ככל שכמות המכונות גדלה וכמות הפריטים גדלה, ככה מתחיל הבלגן. זה כמו שמטוס בחיל האוויר חייב להיות זמין לטיסה ברגע מסוים - אז ברור שיתזמנו את ההכנות כך שהטיסה תתאפשר. אם למכונה לא יהיו כל הדברים הנחוצים כדי שהיא תתחיל לייצר בזמן, אז מכונה עומדת. עלות של מכונה עשויה להגיע למיליון יורו. אם הן לא עובדות הן לא מחזירות את ההשקעה. מכונה עומדת זה בערך 50 דולר לשעה כפול מספר השעות ביום. חוסר עמידה בזמנים גורר עיכוב באספקה ללקוח, ואז יש קנסות. ומה שכבר יוצר - הולך למלאי. "אבל לא בטוח בכלל שאפשר להשתמש במלאי הזה, כי בעולם כל כך דינמי הגרסאות של המוצר כל הזמן משתנות ואז אולי מה שיוצר להיום, כבר לא יהיה רלוונטי למחר".

- והתיקונים של התקלות נעשים תוך כדי תנועה?

"המערכת הזו היא שומר ראש אלקטרוני. המערכת שולחת לך התראות על כל תקלה בתהליך, בהתאם למה שהגדרת.

"בנוסף, יש לנו מערכת של ביזנס אינטליג'נס (BI), שיכולה לתת לך באופן גרפי את נתוני הייצור ואת התרגום שלהם לכסף. כל מסך בקיטרון אפשר להפוך מיד לגרף. יש חברות שמתפרנסות ממתן ייעוץ כזה במיליוני דולרים ואנחנו יכולים לקחת את הנתונים בשניות מהמערכת ולפרש אותם באמצעות תרשים זמינה. מנהל יכול לעשות ניתוח כמותי מהיר כזה אפילו באמצע ישיבה ולהציג נתונים. הניהול היום הפך להיות ניהול של זמן אמת והחלטות מהירות, אין מקום לעיכובים".

"מוכרים שעות"

- אתם בודקים גם את התפוקות של העובדים במפעל.

"בודקים תפוקות מול נוכחות של עובדים במפעל. לעובד ייצור יש שני פרמטרים: כמה שעות הוא עבד וכמה הוא ייצר. אם העובד היה אמור לייצר את החלק הזה בשעה והוא ייצר אותה בשעה וחצי, אז הוא לא יעיל. זמן התקן - שבו הוא היה אמור לייצר עולה כלפי מעלה למחיר המוצר, ואם הוא גבוה יותר - הרווח יורד.

"המפעלים שאנחנו מתעסקים איתם מוכרים שעות. אם אני מעריך שייצור מוצר ייקח 50 שעות עבודה, אני מכפיל את זה בשכר לשעה ומקבל את התמחור. אם בעלת המפעל תמחר את המוצר בשער שעות, והעובדים מייצרים אותו ב-50 שעות - הוא הפסיד מלא כסף".

- אז העובדים נשפטים כמו מכונה?

"יכול להיות שיש בעיה עם המכונה והתקלה היא לאו דווקא באשמת העובד. נכון שזה כלי לפיקוח על העובדים, אבל הכוונה היא לאו דווקא להיות שוטר. העיקר זה להבין ברמת הארגון או ברמת הפרויקט אם הרווחת או הפסדת. מעבר לזה, הפעילות של המערכת מאפשר לייעל את המערכת כך שכל עובד יעשה את התפקיד שלו בצורה מיטבית. הרבה פעמים מהנדסים עושים עבודה של פקידים ולהיפך. בתהליך שלנו כל אחד יודע מה הוא עושה.

"כדי שזה ייעשה ביעילות, צריך לסנן את כל העבודה השחורה בנוצרת מחוסר יעילות. שהמכונה תעשה את הסדר והעובדים יתעסקו במה שהמכונה לא יכולה לעשות - החשיבה והתכנון. למעשה אנחנו עצלנים, לא רוצים לעשות אותו דבר פעמיים. רוצים חיים יותר קלים".

- העובדים לוקחים חלק בתהליך הזה או רק המנהלים מקבלים את נתוני האמת?

"העובדים הופכים להיות חלק מהתהליך. אם אנחנו עושים תכנון ייצור ומראים לעובד את תוכנית העבודה, הרי מי שיודע הכי טוב את הטכנולוגיה הוא העובד, והוא יכול לתת פידבק למה שקורה בשטח ולשפר את המערכת. השיקוף של המידע הופך את העבודה להרבה יותר יעילה ומשפיע באופן מיידי".

- דיברת על גמישות, ועל הישראלים שאוהבים בלגן. באילו תגובות אתם נתקלים מהמנהלים הישראליים?

"זה קצת מרתיע אנשים שבאים מעולם של עשייה וברזלים. אבל זו הסיבה שאנחנו מציעים את הדבר הכי ידידותי שיאפשר להם להתייעל ולהגיע לתוצאה טובה.

"אם לפני חמש-שש שנים הייתה לי בעיה להגיד את מה שאני אומר עכשיו ולהנחיל את זה - היום מבינים שככה צריך להתנהל, כי הלחץ להוריד מחירים, להתחרות בסינים, בהודים בוויאטנמיים הוא כל כך חזק, שהם חייבים לחסוך כסף. היום יותר קל לשכנע להציג את המוצר".

החברה לא מסתפקת בחברות ישראליות וכיום מספקת פתרון מלא לחברה סינית של 800 עובדים ובדרך להיכנס לשוק הטורקי וההודי. המערכת מתורגמת לאנגלית, גרמנית סינית וטורקית.

"נדבקנו בווירוס של אהבת הייצור. אנחנו מגיעים למפעלים, רואים שהם עומדים ליפול, רואים שאנחנו יכולים לעזור להם, ואנחנו אומרים תיקחו שתי עמדות לחצי שנה, תתרוממו ואז אנחנו נבוא לדרוש את הכסף".

המיזם

המיזם "אינוביישן ניישן", המשותף לבנק לאומי ול"גלובס", מציג מדי שבוע אחת מעשר חברות שעשו מהלך חדשני. השופטים שהכריעו אילו חברות נבחרו: פרופ' מרים ארז, מנהלת מרכז החדשנות בטכניון; ירון קופל, סמנכ"ל חדשנות ועיצוב בסודהסטרים; רן גוראון, משנה למנכ"ל בזק; הראל ויזל, בעלי קבוצת פוקס; וחגי גולן, עורך ראשי, "גלובס".

פריון העבודה