ניצחון לעו"ד יעקב הרכבי בסכסוך המשפטי שניהל עם קרובי משפחתו, בהם מנכ"ל הפניקס לשעבר, איתמר בורוביץ, שטענו כי הרכבי שכנע אותם לרכוש 4 מגרשים ב"ארסוף הישנה", תוך שהוא מטעה אותם לחשוב שהם מיועדים למגורים, על אף שהיו מיועדים לגן לאומי.
בית המשפט העליון קיבל לאחרונה את ערעורו של הרכבי וביטל את החלטת שופטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב, דפנה אבניאלי, שחייבה אותו לשלם כ-3.1 מיליון שקל לבורוביץ, אברהם אידלמן ועוד 3 קרובי משפחתו, לאחר שמצאה כי הרכבי התרשל כלפיהם.
המחוזי פסק כי על הרכבי להשיב לרוכשים את הכספים שהוציאו על המגרשים וכן את דמי הייזום/שכר-הטרחה ששילמו להרכבי בתמורה לסיועו. ואולם, שופטי העליון יצחק עמית ונעם סולברג ביטלו את ההחלטה, בקובעם כי הואיל והמגרשים נותרו בידי הרוכשים עד היום, "תוצאה זו היא בבחינת פיצוי יתר, והיא נוגדת על פניה את העיקרון הבסיסי של השבת המצב לקדמותו - משמעה שהמשיבים קיבלו מגרשים בלי לשלם כל תמורה בעבורם", פסק העליון.
לדברי השופט יצחק עמית, "המשיבים לא השכילו להציג נתון כלשהו שאותו ניתן להשוות לתמורה ששולמה על-ידם עבור המגרשים בעת רכישתם, ולא הראו כי הותרת המגרשים בייעוד של גן לאומי הביאה לירידה ריאלית במחיר בו נרכשו. המשיבים לא הוכיחו את שווי המגרשים 'הנכון' בעת הרכישה, ולא הוכיחו את שווי המגרשים היום, ומשכך לא הוכיחו את נזקם, ואידך זיל גמור".
בדעת מיעוט היה המשנה לנשיאה, אליקים רובינשטיין, שאמנם הסכים עם עמית וסולברג כי אין לחייב את הרכבי להחזיר את הכספים שהוציאו על המגרשים, אך סבר כי יש לחייבו לפצות אותם על דמי הייזום ושכר-הטרחה ששילמו לו.
על דעת שלושת השופטים דחה העליון את בקשת הרוכשים לקבל "פיצויי ציפייה" מהרכבי, בנימוק שהם היו מודעים או לכל הפחות היו צריכים להיות מודעים לסיכון הטמון בעסקה לרכישת 4 המגרשים. "קשה להלום שהמשיבים סברו באמת ובתמים כי הם רוכשים מגרש בארסוף 'מן המוכן' במחיר שאמור לזנק תוך זמן קצר במיליוני שקלים, מבלי להבין כי יש ברכישה אלמנט ספקולטיבי", כתב השופט.
גם את בקשת הרוכשים לחייב את הרכבי לשלם להם פיצויים בגין אובדן ההזדמנות חלופית, דחה העליון. "התובעים לא הביאו ולו ראשית ראיה להוכיח כי אלמלא רכשו את המגרשים, היו יכולים להשקיע בנדל"ן למגורים והיו נהנים מעלויות הנדל"ן בשנים אלה", כתבו השופטים.
העליון קבע אמנם כי הרכבי התרשל הן כלפי עצמו והן כלפי קרובי משפחתו בדרך בה הציג להם את הסיכונים והסיכויים בעסקה, ובכך חטא ברשלנות מקצועית, אך הסתייג מהביקורת שמתח המחוזי על הרכבי.
"התמונה המצטיירת היא כי הרכבי האמין באמת ובתמים כי מדובר בעסקה כדאית. זאת, נוכח הפוטנציאל לפער עצום בין מחיר המגרשים ברכישה למחירם בתום הליכי התכנון אם וכאשר יופשרו לבנייה בעקבות תוכנית לשינוי ייעוד שהמועצה יזמה וזכתה לתמיכת הועדה המקומית", נאמר בפסיקת העליון.
עוד ציין העליון כי "בהתחשב בכך שגם הרכבי עצמו השקיע את כספו שלו ברכישת מגרש, קשה לייחס לו אינטרס להציב בפני המשיבים מצג-שווא".
כמו כן קבע השופט יצחק עמית כי בניגוד לקביעת המחוזי, הוא השתכנע כי התובעים ידעו אודות ייעוד השטח שרכשו כגן לאומי. לדבריו, המסקנה הזו מתחזקת כשבוחנים את הנסיבות שבהן רכש בורוביץ את המגרש, ומגלים כי הוא רכש אותו במסגרת מכרז שפרסם בא-כוח המוכרים ב"גלובס".
"אין חולק כי להרכבי לא היה קשר למכרז, הוא לא פרסם אותו או עמד מאחוריו, אין קשר בינו לבין עו"ד לכנר, ואין טענה לקנונייה ביניהם. הצעת המכרז נשלחה לבורוביץ' לניו-יורק ממשרד חברת הפניקס, בה הוא שימש באותה תקופה כמנכ"ל", נכתב בפסק הדין.
הרכבי יוצג בידי עו"ד אהוד שטיין.
בתביעה שהוגשה ב-2007 טענו 5 התובעים - איתמר בורוביץ, אברהם אידלמן, תמיר אידלמן, מיכאל אבני ואסתר בורוביץ ז"ל, באמצעות עורכי הדין יהודה ברמי ויצחק דוידוב - כי באמצעות מצגי-שווא, לפיהם ניתן לבנות בתים על מגרשים בארסוף שיועדו לשמורת טבע ולחקלאות, עו"ד הרכבי שיכנע אותם לרכוש את המגרשים בעזרת ייצוגו.
לפי הנטען, בשלהי 1999, במסגרת מפגשים משפחתיים שגרתיים בבית משפחת אידלמן, סיפר הרכבי כי הקרקע באזור ארסוף החדשה מלכתחילה הייתה מיועדת למגורים, אך נאסר לבנות עליה בשל קרבתה למפעל הביטחוני תעש שבאזור.
התובעים טענו כי באותם מפגשים הרכבי המליץ בפניהם לרכוש מגרשים באזור במאות אלפי שקלים, בנימוק כי בקרוב יפונה מפעל תעש מהאזור, וניתן יהיה לבנות עליהם בתים.
לדברי התובעים, הרכבי הוסיף וסיפר כי הוא רוכש במקום מגרש גם עבור בת-דודתו ממשפחת ריכטר, שבאותה עת החלו לבנות את ביתם בארסוף הישנה, אך כעת ביקשו לבנות בארסוף החדשה.
לפי התביעה, הרכבי יצא מגדרו כדי לשכנע את התובעים לרכוש את המגרשים, ובמסגרת מאמציו הציג בפני התובעים את בית ריכטר ההולך ונבנה במקום.
התובעים מבהירים כי בהתבסס על מצגיו של הרכבי ועל העובדה שקיימת ביניהם לבינו קירבה משפחתית מדרגה ראשונה, הם החליטו לרכוש את המגרשים בארסוף והעבירו לידי הרכבי את הטיפול המשפטי ברכישה.
הרכבי הכחיש את הדברים וכינה את הטענות נגדו "עלילה דמיונית". לדבריו, הוא עצמו רכש מגרש באותו אזור והיה שותף מלא לציפיות התובעים כי ייעוד הקרקע ישונה מקרקע חקלאית למגורים.
ביוני 2013 קיבלה השופטת דפנה אבניאלי, כאמור, את התביעה בחלקה וקבעה כי הפיצויים שישלם הרכבי, בגין רשלנותו בעסקאות מכירת המגרשים, יתחלקו בין קרוביו באופן הבא: 1.4 מיליון שקל ישולמו לבורוביץ; 757 אלף שקל - לאברהם, תמר וקרן אידלמן; ו-935 אלף שקל - למיכאל אבני.
כאמור, בית המשפט העליון, בדעת רוב, שינה כעת את ההחלטה. בהתחשב בקביעה כי הרכבי חטא ברשלנות, ולמרות שערעורו התקבל, העליון לא נתן צו לתשלום הוצאות.