ג'ון קרי / צילום: רויטרס
השיחות הגרעיניות עם איראן הן מאמץ דיפלומטי בינלאומי להגביל לצמיתות את יכולתה של טהרן לייצר נשק גרעיני - בתמורה להסרת הסנקציות, שפגיעתן האנושה כבר הביאה את כלכלת איראן לסף קריסה. מצד אחד ניצבת קבוצת 5 המעצמות פלוס אחת (P5 1) - 5 החברות הקבועות במועצת הביטחון של האו"ם פלוס גרמניה. גם האו"ם מיוצג בשיחות. מהצד השני ניצבת איראן.
■ השיחות האלה לא היו אמורות להסתיים בשנה שעברה?
כן. השיחות החלו בנובמבר 2013, כשאיראן ו-P5 1 חתמו על הסכם אבן-דרך זמני להקפיא את תוכניתה הגרעינית של איראן, ואף עשו כמה צעדים הססניים ראשוניים להסגת התקדמות התוכנית והעניקו לאיראן הקלות כלכליות מוגבלות. ההישג העיקרי של ההסכם היה כינונה של מסגרת מו"מ בת 6 חודשים, שבעקבותיה P5 1 הייתה אמורה לגבש הסכם מלא, קבוע ומחייב לשביעות-רצונם של כל הצדדים. ששת החודשים הסתיימו ביולי 2014. המסגרת הוארכה ב-4 חודשים נוספים, אך בנובמבר באה לקצה גם הארכה זו. תחושתם של הדיפלומטים הייתה כי ההתקדמות שרשמו מצדיקה הענקת הארכה נוספת לעצמם.
■ מה קורה השבוע?
לאחר קריסת השיחות בנובמבר התווה ג'ון קרי, שר החוץ של ארה"ב, תקופת מסגרת בת שני שלבים להשגת עסקה סופית. הדדליין החדש לסיום השיחות הוא סוף יוני, אך אחד התנאים להארכת המו"מ היה הסכמת הצדדים כי עד סוף מארס יפרסמו בפומבי את המתווה הכללי של העסקה. "היעד אמור היה להיות הסכם שבו ייאמר בלשון שמובנת לאדם ברחוב מה הסכמנו לעשות", אמר פיליפ האמונד, שר החוץ של בריטניה. "לאחר מכן תהיה עוד עבודה טכנית, שבמסגרתה יתרגמו המומחים הטכניים את מה שהוסכם להגדרות טכניות מדויקות מאוד של מה שיקרה בשטח".
■ מה צפוי לקרות?
מרבית הצדדים מסכימים כי הושגה התקדמות משמעותית בסגירת כמה מהפערים העמוקים בין העמדות. הציפייה היא ש-P5 1 ואיראן יגבשו הסכם בקווים כלליים עד סוף מארס, אך זה אינו בלתי ניתן לשינוי. האיראנים חוששים כי יאלצו אותם להסכים לעסקה שאותה יתקשו למכור לציבור האיראני - בייחוד לנוכח רצונה של P5 1 לדחות את הפרטים הספציפיים של הגמשת הסנקציות לשלב הבא של הדיונים, ולא לטפל בהם כעת. דעת הקונצנזוס בקרב האנליסטים היא שאפילו אם תושג עסקה כלשהי, עלולה השגתה של עסקה סופית ומפורטת מהבחינה הטכנית לקרוס בגלל סוגיות שלא ניתן יהיה לגבור עליהם, כגון הגמשת הסנקציות וסוג המחקר שתוכל איראן לבצע בתחום טכנולוגיות ההעשרה החדשות.
■ מהם החששות העיקריים?
החשש המרכזי של P5 1 הוא מתוכנית העשרת האורניום של איראן. טהרן טוענת כי יש לה זכות להעשיר בעצמה אורניום למטרות אזרחיות. P5 1 טוענת כי איראן יכולה לייבא אורניום למטרת ייצור חשמל, כפי שעושות מרבית המדינות האחרות. P5 1 גם מאמינה שאיראן רוצה להעשיר אורניום כדי לייצר נשק. איראן מפעילה 10,000 צנטריפוגות להעשרת אורניום, ויש לה תוכנית לבניית צנטריפוגות רבות נוספות. דרישתה המקורית של P5 1 הייתה שאיראן תשמיד את כל הצנטריפוגות. ההנחה הנוכחית בשיחות הגרעיניות היא כי איראן תורשה להפעיל כ-6,000 צנטריפוגות תחת מגוון של מגבלות חמורות שיוטלו על תוכניתה כדי לצמצם את הקלות שבה ניתן יהיה להשתמש בצנטריפוגות אלה לצבירה מהירה של מאגר חומרים לבניית פצצה. הקו האדום של P5 1 הוא יצירת מצב שבו תזדקק איראן לתקופת מינימום של שנה אחת כדי להעשיר מספיק אורניום להשגת מטרה כזו. פרק זמן זה מכונה "זמן פריצת הדרך". הגורמים שאותם יש להביא בחשבון לצורך זה מורכבים באופן שטני.
סוגיית מפתח נוספת שמונחת על השולחן היא עתידו של המפעל הגרעיני האיראני בארעק, שעל פי המתווה הנוכחי שלו יוכל לייצר פלוטוניום - המשמש אף הוא לייצור נשק גרעיני - ברגע שיהיה תפעולי. במסגרת השיחות הופסקו כל עבודות הבנייה הנוספות במפעל ארעק, שאמור היה להתחיל לפעול אשתקד.
■ מה מוטל על כף המאזניים מהבחינה הדיפלומטית?
המון. יעד הרגיעה הגרעינית עם טהרן ניצב במוקד מדיניות החוץ של נשיא ארה"ב ברק אובמה. יעד זה כבר תקע טריז ביחסים בין הבית הלבן לישראל, בעלת בריתה הקרובה ביותר של ארה"ב במזרח התיכון. באיראן עצמה תלויה אמינותו של הנשיא הרפורמיסטי, חסן רוחאני, כמעט לחלוטין ביכולתו לגבש עסקה בת-ביצוע כלשהי שתציל את כלכלת המדינה תוך שמירה על הגאווה הלאומית. אם יקרסו השיחות, עלולה איראן לחדש את יישום החלקים שהוקפאו בתוכנית העשרת האורניום שלה במשך השיחות עם P5 1. במקרה הטוב, זה עלול ליצור מרוץ חימוש חדש במזרח התיכון. סעודיה, יריבתה הגאו-פוליטית המושבעת של איראן, תתחיל ככל הנראה לבנות מאגר נשק גרעיני משלה. במקרה הרע, זה עלול להצית מלחמה. גם ארה"ב וגם ישראל הדגישו את נכונותן להשתמש בכוח צבאי במידת הצורך, כדי למנוע מאיראן להפוך למדינה בעלת נשק גרעיני.
■ ואם לא תושג עסקה עד סוף מארס?
תמיד ישנה האפשרות של הארכה נוספת.
