"ברלין סקסית וענייה; אנחנו גם סקסיים, אך לא עניים"

בוקארד יונג (Burkhard Jung), ראש העיר לייפציג משנת 2006, מדבר בראיון מיוחד ל"גלובס נדל"ן" על סוד ההצלחה של לייפציג ■ יש לנו מה ללמוד...

בוקארד יונג / צילום: מירב מורן
בוקארד יונג / צילום: מירב מורן

היתרים מהירים

"ב-1991 קיבלה פורשה הצעות מכל ערי אירופה לבוא ולהקים את המפעלים החדשים שלה בשטחן, והבחירה נפלה על לייפציג. זה היה צומת של הזדמנויות. פורשה רצו לנצל את השטחים הפתוחים באזורים שעוד לא התפתחו ואת שכר העבודה שהיה אז נמוך בערים שהיו שייכות למזרח גרמניה בעבר. והיה עוד משהו: האמינו שכאן הבנייה לא תתקע בביורוקרטיה בלתי נגמרת. בלייפציג ההיתרים מתקבלים במהירות, אנחנו מבינים את החשיבות של ביורוקרטיה יעילה.

"כאן בונים מהר ומייצרים מהר. פורשה מייצרת 170 אלף מכוניות בשנה. 120 אלף מתוכן בלייפציג, ורק 50 אלף במינכן. זה לא מקרה, וגם לא מקרה ש-BMW התמקמו כאן. הדברים פה זזים מהר יותר. הביורוקרטיה צריכה לשרת את העיר, תהליכי פיתוח מהירים מביאים קודם כל עבודה, ובשורה התחתונה - כסף ממסים. זה כלכלה וזה פשוט".

ברלין 2.0

"לפני מלחמת העולם השנייה היו ארבע ערים חשובות בגרמניה: ברלין, מינכן, המבורג ולייפציג. לייפציג היתה חשובה ממינכן, ויותר עשירה מכולן. אחר כך היתה מלחמה, ושלטון ה-DDR, לייפציג שקעה, ומינכן עלתה עלינו. במינכן יש תעשייה, בברלין אין בכלל תעשייה והיא עיר סקסית אבל ענייה, ולייפציג היא ברלין משופרת, כי היא גם סקסית וגם יש בה תעשייה להתפרנס ממנה היטב עוד שנים רבות".

משל הספרים

"לברלין יש אבא עשיר, אצלה יושבת הממשלה שחיה מהמסים של כולנו. היא מקום נהדר, מתפתחת בה אמנות והאווירה שבה מעודדת יצירתיות. אבל יש משל גרמני שאומר ש'אי אפשר שכולם יספרו את השיער של כולם'. צריך מישהו שייצר את המספריים, מישהו שיפיק את חומר הגלם לייצור, מישהו שיתכנן את הדור הבא של המספריים, מישהו שיהיה לו כסף לבקש תספורת מיוחדת, מישהו שינקה את המספרה ומישהו שיחשוב על נוסחה לשמפו. בברלין כולם ספרים, וכולם מספרים את השיער של כולם. זה מאוד יצירתי, אבל לא ממש מתכון לחוסן כלכלי. אבל למרות שאין לה תעשייה ואין לה ממה להתפרנס, היא תהיה איתנו גם בעוד 20 שנה".

דרזדן המפונקת

"אני צריך לממן מכספי העירייה את התיאטרון, את האופרה וכל מיזם ושירות ציבורי אחר. דרזדן מקבלת כסף ממשלתי בשביל כל המוסדות האלה, רק בגלל שהיא עיר הבירה של סקסוניה (המדינה אליה שייכת גם לייפציג - מ.מ.). אנחנו עומדים בהצלחה בכל המשימות הציבוריות, אך התחרות אינה הוגנת. מסים רבים שלי יוצאים על החזקה של ערים קטנות, מתכווצות ועניות. אנחנו לא עניים, אבל לייפציג לא עשירה, ואם ישאלו אותי אם אני מקבל מספיק כסף לכל הצרכים העירוניים - התשובה תהיה 'כמובן שלא'".

מכונית מאז ולתמיד

"אנחנו מחויבים לתקני חניה בכל פרויקט חדש וזו בעיה. בלייפציג מתגוררים יותר מחצי מיליון איש ותוך חמש שנים האוכלוסייה תצמח ב-50 עד 60 אלף. אפילו אם מספר המכוניות בעיר יישאר כמו עכשיו, תשתיות התחבורה לא יעמדו בלחץ. כיום תנועת הרוכבים מהווה 18% מכלל הנסיעות - בקיץ השיעור גבוה בהרבה, אבל החורף מוריד את הממוצע. השאיפה להגיע ל-30% עד 2020 באופניים, כולל האופניים החשמליים שהם חידוש שיעשה מהפכה; 30% בתחבורה המונית ו-40% במכוניות. המכונית לא תעלם, לא כולם רוצים להצטופף אחד על יד השני ברכבת".

נדודי שינה ברכבת

"פרויקט הרכבת היה כרוך בהוצאה של 900 מיליון אירו. לא ישנתי בזמן שהחלטנו על כך, אך בסופו של דבר הפרויקט הצדיק עצמו. זה אפשר למיליונים להגיע למרכז העיר, לעבוד, לבלות ולקנות. השינוי בקווים שינה את נפח התנועה באזורים בעיר, ויש מקומות שאיבדו תנועה והפכו לפחות אטרקטיביים. עובדים גם על שיפור הדרכים העירוניות - מפנים דרך להולכי רגל וכמובן מרחיבים תשתיות לאופניים".

בלי לפגוע בסביבה

"ילד עושים ב-9 חודשים, והקמת גן ילדים נמשכת שנתיים. הצלחנו להדביק את מרוץ הגידול באוכלוסייה, בנינו 20 אלף דירות, 20 בתי ספר ו-100 גנים תוך חמש שנים. בלי לפגוע בסביבה, בלי לוותר על שטחים פתוחים, ובלי שהמחירים יזנקו מהר וגבוה מדי".

הפרטת החינוך

"אנחנו משתפים את הציבור בתוכניות הפיתוח ומתמודדים עם כל ההתנגדויות, עם יוצא מן הכלל אחד: אסור להגיש התנגדות לגני ילדים. הסקטור הציבורי לא יכול להתמודד עם ה'בייבי-בום' לבדו. הרשויות הממשלתיות איטיות והביצוע שלהן זוחל. כדי לבנות מהר נותנים תמריצים למגזר העסקי ולעמותות. אם רוצים להבטיח שכל ילד גרמני יקבל חינוך ברמה שווה, חייבים לערב את המגזר העסקי, זו הפרטה של החינוך, זה לא אידיאלי, אך הממשל מבין זאת ומתיר זאת. גם אם יש חריגה, מבינים אותנו, זו מצוקה אמיתית ואין דרך לפתור זאת אחרת".

חמש תעשיות

"נתנו תמריצים לרשתות טלוויזיה להקים אולפנים, התעשייה נתמכת בבי"ס למדיה באוניברסיטאות ומצמיחה סביבה תעשיות יצירתיות נלוות: עיצוב, היי-טק ואינטרנט, שמביאה לעיר צעירים. אשתי שחקנית ולכן אוי לי אם לא אזכיר את התעשייה הזו, אך כלכלת העיר מתבססת על תעשיות נוספות: מכוניות, אנרגיה וקיימות, בנקים, כנסים ולוגיסטיקה (המרכז של חברת השליחויות DHL נמצא בעיר).

מקנאים

"בגיל 33 נפלה לידי הזדמנות לבנות בית ספר 'חופשי'. הייתי מורה בגרמניה המערבית, ויצאתי ללייפציג להקים מוסד חינוכי הראשון אחרי העידן הקומוניסטי. מבחינה חינוכית זו היתה הצלחה, אבל העיר היתה בבעיה. היא התכווצה, בתי ספר נסגרו, צעירים הלכו מערבה, והיתה אבטלה איומה. אחרי 8 שנים החלטתי לעבור לפוליטיקה, התמודדתי בבחירות, ומוניתי לאחראי על תיק החינוך, הצעירים והספורט. ב-2006 נבחרתי לראש העיר. הקדנציה שלי נמשכת 7 שנים ונבחרתי בשנית לפני שנתיים. חבריי מקנאים בי כי יש לי זמן לחשוב, להחליט, לתכנן ולבצע".

מבקרת ערים: סיפור פשוט על ניצחון חסר מיתוג

לייפציג חזרה לצמוח אחרי תקופה שבה איבדה את תושביה לטובת ערי מערב גרמניה. היא ממוקמת במרחק שעה ברכבת מברלין, ובמושגים גרמניים, ובעצם גם במושגים ישראליים, אפשר בקלות לעבוד בעיר הקטנה, ולחיות בעיר הגדולה, מה גם שהבדלי המחירים בשכר הדירה אינם משמעותיים.

ברלין היא מרכז הסצנה היצירתית, יש בה חיי לילה ערניים וחיי יום מעוררי ההשראה, והיא שואבת תושבים חדשים מכל רחבי העולם שיוצרים בה הזדמנויות כלכליות וחברתיות. למרות זאת, לייפציג פיתחה אישיות עירונית מושכת משל עצמה ואינה כוכב לווין של השמש הגדולה במרחק שעה מערבה.

כדי להפוך את לייפציג לכזו, לא ננקטו מהלכי מיתוג, לא המציאו סלוגן, לא שינו את סמל העיר, ולא גייסו יועצים שהגדירו "סיפור עירוני חדש" שיתאים ל"אוכלוסיית היעד".

את המשאבים העירוניים משקיעה העירייה בשירותי שגרה אפורים לכאורה: גני ילדים וגינות שעשועים, שטחים למוסדות אקדמיה במרכז העיר כדי שהסטודנטים ימלאו את הרחובות, פתרונות מגורים לצעירים, גם אם אינם בדיוק חדשים, ולא בדיוק עומדים בתקנים המעודכנים; עוד קווי רכבת, עוד נתיבי אופניים ושירותי השכרת אופניים, עוד שטחי מדרכה על חשבון כבישים, כדי שהמסחר יחזור ויפרח ברחובות העיר, כי פה לא ממש מברכים ולא רוצים קניונים.

מרכז העיר ההיסטורי שופץ כמו בערים דומות, אך לא על כך גאוות ראש העיר. בעיניו תיירים הם "אורחים לרגע" שיש להם ערך, אך לא כדאי להסתמך על חיבתם הקצרה והזמנית.

את הסיפור הזה, של פיתוח עיר פשוט ויומיומי, כדאי ללמד את כל ראשי הערים במדינת ישראל שמתקשים להתמודד עם האבן השואבת והנוצצת המכונה "תל אביב".

צרו איתנו קשר *5988