עסקת גולן-סלקום: למה כל הזעם מופנה לחברות הסלולר?

הזעם המופנה אל מיכאל גולן, וגם אל יתר מפעילות הסלולר, הוא מיותר ומשונה, שכן הבעיה אינה בשחקנים - היא נעוצה במגרש המשחקים

מיכאל גולן / צילום: איליה מלניקוב
מיכאל גולן / צילום: איליה מלניקוב

מי היה מאמין שדווקא מיכאל גולן, יקיר השוק המקומי, יהפוך בין-לילה לאויב הלאומי. מבט מהיר על כותרות העיתונות הכלכלית בשבוע החולף לא מותיר מקום להיסוס - "עשו עלינו סיבוב". ברגע שבו התברר, או יותר נכון התחוור, כי איש העסקים הצרפתי והמוכשר החליט לעשות "אקזיט", התחלפה לה הוקרת התודה בתחושה צורבת של בגידה - שהרי ראינו בו שותף נאמן למלחמה ביוקר המחיה.

אז זהו, שהזעם המופנה אליו, כמו גם אל יתר מפעילות הסלולר, הוא לדעתי מיותר ומשונה - שכן הבעיה אינה בשחקנים, היא נעוצה במגרש המשחקים. זה לא מיכאל גולן שפוצץ את המשחק בעיתוי מכעיס - זו תוצאה של כר דשא משובש וכללים לא סבירים.

■ רגולציה: חשובה והכרחית, אבל חשוב שתהיה גם זהירה ועקבית - מונופול הוא אחד מכשלי השוק הנפוצים אשר להם נדרש הרגולטור. עם זאת, מאחר שהממשלה עצמה היא למעשה מונופול - בהפעלת רגולציה, אזי נזקי טעויותיה גדולים במיוחד. משכך, רצוי שהתערבותה תהיה עקבית ונחושה, אך בה בעת הדרגתית ומדודה. אז זו בדיוק הנקודה, שקשה לומר זאת על הרפורמה בענף הסלולר, שהייתה חשובה מאין כמותה.

■ כיסאות מוזיקליים - משעשע לילדים, איום לעסקים: מנקודת מבטו של הצרכן, יציאתה של גולן טלקום תקשורת היא בהחלט בשורה רעה, אבל באותה נשימה - גם צפויה. זה היה רק עניין של זמן, שכן היה ברור כבר מלכתחילה ש-5 מפעילים הם מעבר ליכולת הקיבולת של השוק המקומי - כך שלמעשה, זו הייתה בעיקר שאלה של מי.

רכבת ההרים במניות הסלולר
 רכבת ההרים במניות הסלולר

היעד היה ראוי, אבל הדרך מטלטלת

המטרה הייתה ראויה, אפילו נעלה, אבל הדרך בה יושמה הייתה מטלטלת והפכפכה - מה שמתאים לרכבת הרים, אבל הרבה פחות לעסקים.

עד לא מזמן, בטרם ביטל הרגולטור את הסכם שיתוף הרשתות שנחתם בין סלקום לגולן, דווקא הראשונה היא זו שהייתה במצב מאוד מסוכן, ואלמלא התרחשה פתאום תפנית מפתיעה בעלילה, כשהרגולטור התחלף והחליט לבטל את הסכם שיתוף-הפעולה, אזי גולן הייתה ממשיכה לדחוף את המחירים מטה ואת סלקום החוצה.

מה שאירע, בהינף החלטה, זה שסלקום וגולן תקשורת החליפו מקומות - ועכשיו לאחרונה אין מקום ישיבה. לפיכך, המחשבה המיידית שעולה היא האם הדרך למטרה הייתה חייבת להיות אגרסיבית ואלימה? מה היה קורה אם מספר השחקנים היה גדל תחילה לארבעה? ואם המעשה כבר נעשה - למרות שברור שהחדר צר מלהכיל חמישה - מדוע להוסיף רעשים ולשנות בפתאומיות את זהות השחקנים הנותרים - שזו, הלכה למעשה, משמעות ההחלטה לבטל את הסכם שיתוף-הפעולה.

כן, מתלמיד מצטיין שנענה לכל בקשה וזכה לכל הקלה, הפך מיכאל גולן ל"ילד הרע והמכוער" בכיתה. בתור צופה מן הצד זה מרתק, שכן הפתעות ותפניות מכניסים עניין רב לעלילה, אבל בתור משקיע עסקי המשווע ליציבות, זו צרה צרורה.

■ "בישראל, טיפש מי שקונה אבוקדו לא בשל": את דברי התוכחה הללו שמעתי ממשקיע זר לפני למעלה מעשור. זה היה אולי משעשע, אלמלא המציאות, שלדאבון-הלב מוכיחה כי יש בו גלעין ממשי של אמת. אילו היה מדובר במקרה נקודתי ובודד, אזי ברור שהדרמה הסלולרית הייתה מתקבלת בהבנה, אבל החשש הוא שחוסר העקביות, השינויים התכופים - לעתים גם לאחר סגירת הסכמים, התכנון הלא שלם והרפורמות מלאות הטלאים, הם תופעה מושרשת שחוזרת על עצמה חדשות לבקרים.

אין טעם לספור ולמנות, אבל הביטו על הדוגמאות האחרונות - החל ברפורמה בסקטור הגז, עבור דרך המזון, הרכב, הנדל"ן, כימיקלים ועוד - ותיווכחו בדרך העקלקלה שמקשרת בין הסוף להתחלה. זה לא משהו בגדר "לא נעים", זו תופעה שמבריחה משקיעים, שכן אלה אינם יודעים למה לצפות - ובהתאם לתכנן צעדים. התוצאה תהיה שבסוף נישאר עם אלה שאיש אינו מעוניין לעשות איתם עסקים.

■ שורה תחתונה: למרות הקונצנזוס הנעים והממכר, מיכאל גולן הוא לא הבעיה, אלא סימפטום ל"מחלה" הרבה יותר שורשית ועמוקה - רגולציה הפכפכה, לעתים היפראקטיבית ובעיקר לא שלמה.

* הכותב הוא מנהל מחלקת מחקר מניות בלאומי שוקי הון, עובד בנק לאומי. הסקירה בוצעה על בסיס מידע ונתונים ציבוריים המפורסמים לכלל המשקיעים ועליהם בלבד.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא שוק ההון?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988