ביהמ"ש אסר על נוחי דנקנר לבצע עסקאות נדל"ן וני"ע

אסר על בעל השליטה ויו"ר דסק"ש לשעבר ועל הדירקטורים בדסק"ש לעשות שינויים או עסקאות בנכסי המקרקעין ובתיקי ניירות הערך שלהם, עד לדיון בבקשה להטלת עיקולים על נכסיהם במסגרת התביעה הנגזרת נגדם

נוחי דנקנר / צילום: שלומי יוסף
נוחי דנקנר / צילום: שלומי יוסף

בית המשפט המחוזי אסר על נוחי דנקנר, בעל השליטה ויו"ר דסק"ש לשעבר, ועל הדירקטורים בדסק"ש לעשות שינויים או עסקאות בנכסי המקרקעין ובתיקי ניירות הערך שלהם, עד לדיון בבקשה שהוגשה להטלת עיקולים על נכסיהם, אשר הוגשה במסגרת התביעה הנגזרת המתנהלת נגדם בהיקף של כ-360 מיליון שקל בעקבות הרכישה הכושלת של העיתון "מעריב".

ההחלטה ניתנה במעמד צד אחד. שופט בית המשפט המחוזי בלוד, פרופ' עופר גרוסקופף, קבע כי האיסור על ביצוע עסקאות יהיה בתוקף למשך 15 ימים, וקבע דיון בבקשה לשבוע הבא.

לפני כ-3 חודשים אישר השופט גרוסקופף את ניהול התביעה כנגזרת נגד דנקנר, בעל השליטה ויו"ר דסק"ש לשעבר, והדירקטורים לשעבר יאיר אורגלר ואלי כהן, בטענה כי עסקת הרכישה וההשקעה ב"מעריב" גרמה נזקים חמורים לדסק"ש. הנתבעים גם חויבו בהוצאות של 125 אלף שקל.

השופט קבע כי "די בחומר הראיות שהונח בפניי כדי להצדיק את המסקנה, שיש בסיס לכאורי לטענה כי הדירקטורים של דסק"ש פעלו באופן פזיז עת אישרו את ההתקשרות בעסקת 'מעריב', וזאת מהטעם שלא הונח לפניהם אפילו בסיס עובדתי מינימלי המאפשר דיון ענייני בעסקה אותה התבקשו לאשר".

התביעה הוגשה ב-2012 על רקע ההידרדרות הנמשכת במצבו הפיננסי של "מעריב", שאף הגיע בהמשך להקפאת הליכים ונמכר לידיים חדשות.

ב-24 במארס 2011 התבקש דירקטוריון דסק"ש לאשר את הצעת בעל השליטה דאז בחברה, נוחי דנקנר, להתקשר בעסקה לרכישת השליטה במעריב החזקות, המוציאה לאור של העיתון "מעריב". דירקטוריון דסק"ש קיים דיון של כשעה וחצי בהצעת העסקה, ובסופו אישר פה-אחד את ההתקשרות, בהתאם להצעה שהונחה לפניו.

בעקבות החלטה זו השקיעה דסק"ש ב"מעריב" במהלך השנה וחצי שלאחר מכן סכום של כ-360 מיליון שקל, אשר רובו ככולו ירד לטמיון.

לטענת המבקשים, רמי אוסטרובסקי ויניב אוזנה, באמצעות משרד עו"ד רונן עדיני ומשרד עו"ד רם דקל, החלטת דירקטוריון דסק"ש בדבר רכישת "מעריב", כמו גם החלטות שהתקבלו לאחר מכן שהביאו להגדלת ההשקעה ב"מעריב", התקבלו באופן רשלני ופזיז, ולדירקטורים שקיבלו החלטות אלה יש אחריות כלפי החברה בגין ההפסד שנגרם לה.

דסק"ש לא תמכה בעמדה זו וסירבה להגיש תביעה נגד הדירקטורים שקיבלו את החלטות ההשקעה ב"מעריב", ועל כן פנו אוסטרובסקי ואוזנה לבית המשפט בבקשה לאשר להם לנהל תביעה נגזרת בשם החברה - בקשה אשר אושרה על-ידי בית המשפט.

כאמור, ההידרדרות הכלכלית של "מעריב" הסתיימה במכירת העיתון לידיים חדשות במסגרת הליכי פירוק. באוקטובר 2012 ניתן צו הקפאת הליכים כנגד "מעריב" לבקשת דסק"ש, ובהמשך אישר בית המשפט המחוזי בתל-אביב (השופטת בדימוס ורדה אלשיך) את מכירת נכסי ופעילות קבוצת "מעריב" כ"עסק חי" לשני רוכשים שונים, בסכום כולל של 145 מיליון שקל - בית הדפוס נמכר ליזם עמוס מימון בתמורה לסכום של 65 מיליון שקל; ויתר נכסי "מעריב", ובכלל זה העיתון "מעריב", נמכרו לחברה בבעלות איש העסקים והמו"ל של העיתון "מקור ראשון", שלמה בן-צבי, בתמורה לסכום של 80 מיליון שקל.

סכומים אלה הוזרמו לתוך "מעריב", ולא שולמו לדסק"ש. ואולם, מצבו של העיתון המשיך להידרדר, ולפני כשנה רכשה קבוצת "ג'רוזלם פוסט" את "מעריב", באישור בית המשפט.

ההחלטה התקבלה באופן שקול

התביעה הנגזרת עוסקת בכספים שהשקיעה דסק"ש ב"מעריב" טרם קריסתו. לטענת המבקשים, החלטת דסק"ש לרכוש את השליטה ב"מעריב" בראשית 2011 תמורת כ-147 מליון שקל והחלטותיה להמשיך ולהשקיע ב"מעריב" עוד 200 מיליון שקל וכ-24 מיליון שקל נוספים כערבות שניתנה לטובת בנק הפועלים - הן החלטות רשלניות ובלתי סבירות בעליל, אשר גרמו לחברה ולבעלי מניותיה נזק.

לטענתם, לא היה כל היגיון כלכלי בהשקעה ב"מעריב", שהייתה חברה כושלת שרשמה אך ורק הפסדים מזה שנים רבות. נתונים אלה, נטען, היו ידועים לבעל השליטה ולדירקטורים כבר במועד קבלת ההחלטות - כבר אז היה ברור כי מדובר בעסקה בלתי סבירה כלכלית ונעדרת כל היגיון עסקי או כלכלי, שאינה לטובת החברה, שאינה משרתת את מטרת החברה, שאינה יוצרת כל סינרגיה עם עסקי החברה וצפויה לגרום לחברה נזקים משמעותיים ביותר.

עוד נטען בתביעה כי התנהלותם הרשלנית של הדירקטורים באה לידי ביטוי, בין היתר, בכך שאישרו את ההשקעות ב"מעריב", מבלי שהוצגה בפניהם - לפי המידע המתפרסם באתר הבורסה - כל הערכת שווי או תוכנית עסקית סבירה ורצינית, שניתחה את שווי "מעריב" ושהבהירה כיצד לכאורה אמורה החברה להרוויח מהעסקה.

בקבלת ההחלטה בעניין הרכישה השתתפו בעל השליטה והיו"ר לשעבר נוחי דנקנר והדירקטורים של דסק"ש שנתבעו אף הם בתביעה הנגזרת, אך רק נגד שלושה אושרה התביעה.

אלה טענו מנגד כי ההחלטה על רכישת "מעריב" התקבלה באופן שקול, בתום-לב ובהיעדר ניגוד עניינים, וכי אף על-פי שלעסקת "מעריב" נלוו סיכונים מסוימים, לא היה מדובר בסיכון בלתי סביר.

במועד בו התבצעה העסקה החזיקה דסק"ש בשתי חברות בתחום התקשורת, סלקום ונטוויז'ן, ולטענת הנתבעים, ההחלטה על רכישת "מעריב" נבעה מרצונה של החברה לרכוש נכסי "תוכן" משמעותיים, כדי לשמר את השקעותיה בתחום התקשורת אל מול המתחרות.

לכן, נטען, קבלת הערכת שווי ל"מעריב" כלל לא הייתה רלוונטית, משום שתכלית הרכישה לא הייתה לקדם את העיתון "מעריב" כשלעצמו, אלא לעשות שימוש בנכסי התוכן של "מעריב" לטובת עסקיה של דסק"ש.

"לא הוצגה תועלת לעסקה"

השופט גרוסטקופף ציין בהחלטתו לאשר את ניהול התביעה הנגזרת בשם החברה, כי "דירקטוריון המקבל החלטה מבלי שתהיה לפניו ולו תשתית עובדתית מינימלית לצורך קבלת החלטתו איננו פועל ברשלנות גרידא, הוא פועל בפזיזות"; וקבע כי מחומר הראיות שהונח לפניו עולה "כי קיים בסיס לכאורי לחשש שזה היה מצב הדברים ביחס להחלטת הדירקטוריון לאשר את ההתקשרות בעסקת 'מעריב'".

עוד ציין השופט כי לא עצם המחסור בנתון זה או אחר הוא היוצר חשש זה, אלא מספר רב של ליקויים מצטברים. "מחסור בנתון כזה או אחר, חשוב ככל שיהיה, עלול להוות במקרה המתאים רשלנות גרידא, אולם לא יצדיק בדרך-כלל מסקנה כי חברי הדירקטוריון נהגו בפזיזות. רק הצטברותם של מספר ניכר של ליקויים פרוצדורליים יצדיק מסקנה חמורה כי הכשל עולה לכדי פזיזות.

"לצערי, זהו הרושם הלכאורי המתקבל ביחס להחלטה בדבר אישור ההתקשרות בעסקת מעריב", כתב גרוסטקופף.

בין היתר, גרוסטקופף ציין כי מעבר לאמירות כלליות, לא הוצגה לדירקטוריון תועלת ממשית שרכישת "מעריב" עשויה להביא לדסק"ש.

עוד הוא קבע כי אין זה ברור אם הוצגה לדירקטוריון תמונה ברורה של הסיכונים הכרוכים בעסקת "מעריב": "לדירקטוריון נמסר כי מצבה של 'מעריב' בכי רע; החשיפה של העיתונות הכתובה מצויה בירידה, הכנסות 'מעריב' בשנים האחרונות נפלו, והיא נזקקה להלוואות בנקאיות. עובדות אלה הוצגו על-ידי מר דנקנר כהזדמנות לרכישת 'מעריב' במחיר זול, וכיוצרות 'אתגר שבהבאת 'מעריב' לאיזון ולרווחיות'", כתב השופט.