*** הכתבה בשיתוף משפטיפ

הרשתות החברתיות שינו את המציאות שלנו במובנים רבים ואיפשרו לנו לתקשר עם אנשים מכל רחבי העולם, אך הן יצרו גם קרקע פורייה למסכת השפלות וקמפיינים שליליים ברמה העסקית והאישית. נדמה כי כל אחד יכול היום להיות הקטגור, השופט והתליין, וזאת באמצעות משיכת מקלדת מהירה.

חוק איסור לשון הרע נועד להגן בראש ובראשונה על שמו הטוב של אדם, זאת על-ידי איסור פרסום דברים שעלולים להשפיל אדם, לשים אותו ללעג ולקלס בעיני אחרים, לפגוע במשלח-ידו, לבזותו בשל גזעו, מוצאו, דתו ו/או נטייתו המינית.

החוק קובע כי פרסום פוגע שבגינו ניתן להגיש תביעה אזרחית יהיה כאשר הדברים הדיבתיים הגיעו לאדם אחד זולת הנפגע. החוק גם מאפשר לבחור במסלול של הגשת קובלנה פלילית כנגד הפוגע, זאת כאשר מוכח כי הפרסום נעשה במטרה לפגוע, וכי הוא פורסם בפני שני בני אדם או יותר.

שני מסלולי התביעה

כאשר נבחן תיק פוטנציאלי בתחום לשון הרע, נבדוק בראש ובראשונה האם מה שנאמר נחשב להבעת דעה או לקביעת עובדה. כבר נקבע כי קביעת עובדה בלתי מבוססת על אדם ("הוא גנב ורמאי", למשל) תיחשב כלשון הרע על-פי הגדרת החוק. משכך יש להיזהר מלקבוע עובדות נחרצות אודות אדם פלוני, בפרט כאשר אין ברשותכם מסמכים היכולים להוכיח את העובדות הללו.

חוק איסור לשון הרע מאפשר לתובעים לבחור בכמה מסלולי תביעה, כשהשכיח ביותר הוא תביעה לפיצויים ללא הוכחת נזק. במסלול זה ניתן לתבוע עד 50 אלף שקל ללא הוכחת נזק, ובמקרה שנטען כי הדברים פורסמו בכוונה לפגוע, ניתן יהיה לתבוע עד 100 אלף שקל ללא הוכחת נזק.

יש לציין כי סכומי הפיצוי מוצמדים למדד ועומדים היום על 70 אלף שקל פיצויים ללא הוכחת נזק, ובמקרה שמוכח כי הדברים פורסמו בכוונה לפגוע - על 140 אלף שקל ללא הוכחת נזק.

מסלול התביעה השני והסבוך יותר הוא מסלול בו אדם ששמו הטוב נפגע צריך להוכיח את הנזק שנגרם לו. לדוגמה: אדם אשר עבד במקום עבודה מסודר מספר שנים והשתכר בצורה מכובדת, ולפתע העלילו ברשת הפייסבוק כי הוא גנב ממקום עבודתו, והדבר גרם לפיטוריו המידיים, ובין-רגע הוא איבד את מקור פרנסתו. במצב דברים שכזה ניתן יהיה לבחור במסלול תביעה בה מוכיחים לבית המשפט את הנזק שנגרם, כאמור, לאותו אדם עקב הדברים הדיבתיים שפורסמו עליו.

ההגנות שבחוק

חוק איסור לשון הרע קובע 3 מערכות הגנה מרכזיות שיוכלו לעמוד לזכות הנתבעים. הראשונה והפחות שכיחה היא מערכת ההגנות המוחלטות המצוייה בסעיף 13 לחוק, שם נקבעה שורה של 11 הגנות, וביניהן: פרסום הנעשה בישיבת ממשלה, פרסום הנעשה על-ידי מבקר המדינה, פרסום הנעשה במהלך הליך משפטי ועוד. במקרה שאחת ההגנות הללו עומדת לנתבע, המשמעות היא שגם אם פרסומיו הם דיבתיים, לא ניתן לתבוע בגינם.

ההגנה השנייה העומדת לנפגעים היא הגנת אמת בפרסום המצויה בסעיף 14 לחוק. הגנה זו מוכרת לציבור הרחב כהגנת "אמת דיברתי". חשוב לדעת שבכדי שהגנה זו תתגבש לכדי הגנה טובה שתוכל לעמוד למי שטוען אותה, הוא יצטרך להוכיח בבית משפט כי הדברים שפורסמו הם דברי אמת אובייקטיביים, וכי יש בדברים שפורסמו עניין ציבורי.

מערכת ההגנות השלישית מונה 11 מצבים של ביצוע פרסום דיבתי בתום-לב, ביניהן ההגנות המדברות על הבעת דעה, הבעת ביקורת ועוד. חשוב להדגיש כי בניגוד לדעה הרווחת, בתי המשפט אינם רואים בקללות רחוב משום הוצאת דיבה. 

רוב הישראלים, לצערנו, משתמשים בביטויים כמו "מניאק", "אידיוט", "בהמה" וכו' על בסיס קבוע, וההנחה היא כי האדם הסביר לא באמת מתייחס ברצינות לביטויים אלה, כך ששמו וכבודו של המושמץ לא באמת נפגעים. הרי אף אחד לא באמת חושב שאדם הוא בהמה רק כי כך כינה אותו מישהו בפייסבוק; הדבר נכון גם לגבי דברים שנאמרים ברותחין, לדוגמה בסכסוכים בין בני זוג.

מה לעשות מרגע שזיהתם את הפוסט הפוגע?

צלמו את המסך ובו הפוסט המשמיץ. כידוע, הפרסום בדפי הפייסבוק נמצא בשליטה מלאה של המפרסם, והוא יכול להסיר את הפרסום בכל רגע שירצה. כמו כן, חשוב לאסוף כבר מרגע הפגיעה את כל המסמכים, העדויות וההוכחות לכך ששמכם הטוב נפגע.

תביעת לשון הרע, כמו כל תביעה אחרת, מושתתת על ראיות ומסמכים. אם לא תשמרו ותאגדו בצורה מסודרת את כל הראיות והטיעונים שלכם, תתקלו בקשיים.

כמו כן, מומלץ לפנות לעורך דין הבקיא בתחום לשון הרע, כדי לברר האם הפרסום המדובר הוא באמת פרסום דיבתי ומה הסיכויים המשפטיים של התביעה.

עו"ד בן קרפל עוסק בתחום לשון הרע והוצאת דיבה.