כשהסופה המדברית הכתה באיזור המרכז

לבאר שבע יש חתיכת קבוצה, עם הרכב יציב ובלתי מזוגזג ■ למכבי ת"א, שהפסידה בפעם ה-11 העונה מתוך 31 משחקים - יש בעיקר הצגת יחיד של ערן זהבי, וגרוע מכך - מאמן שמזגזג בין תבניות משחק, הרכבים, ובין ג'ובים באנגליה לג'ובים בישראל ■ רון עמיקם על משחק העונה

הפועל ב"ש חוגגת ניצחון בבלומפילד על מכבי ת"א / צלם: שלומי יוסף

1. מכבי ת"א הוכיחה אמש (ב') בבלומפילד את מה שהיא מוכיחה מאז הקיץ: היא בשלה להיפרד מתואר האליפות הנצחי במונחי הזכרון הקצר של הציבור, ולהניח אותו על הראש של הפועל ב"ש. לגבי הפועל ב"ש, יש צורך גדול בחשדנות מרובה לגבי הקביעה כי היא בשלה לזכות באליפות. מה שבטוח, הפועל ב"ש היא קבוצת הכדורגל הטובה בישראל. עוד לא המועדון הגדול, עוד לא מיינסטרים, אבל בהחלט קבוצת כדורגל משובחת. ואם עוד לא הובן, אז נוסיף שוב את המילה קבוצה. חתיכת קבוצה.

צריך להבין, הפועל ב"ש לא התעלתה במשחק אתמול ומכבי ת"א לא שיחקה באופן מחפיר. שתי הקבוצות שיחקו בהתאם לרמתן. מכבי ת"א עלתה בהרכב שלא מתאים - וזה לא חדש - ושיחקה עם מעט מאוד שחקני קלאץ' או שחקנים שמייצרים מספרים. הפועל ב"ש עלתה בהרכב הכמעט רגיל שלה - למעט האילוץ שבפציעת דוידזאדה - ושיחקה מהרגע הראשון כמו קבוצה שיודעת בדיוק מה היא רוצה מעצמה. ברק בכר אמר בסיום שאתה לא מתכנן לכבוש שער בדקה השנייה, אבל אתה בהחלט בא מהרגע הראשון כדי לנצח. זה בדיוק מה שקרה במשחקים בין הקבוצות בבלומפילד בשנים האחרונות. ב"ש באה לעבור את הדקות הראשונות בשלום ומכבי באה לנצח. הפעם שתי הקבוצות באו לנצח. מכבי בפעם ה-1,432 בערך, וב"ש בפעם הראשונה. בפעם הבאה שהיא תבוא להביס, היא גם תביס. מכבי זו הילה, כי הרבה זמן היא לא קבוצת כדורגל. מכבי ת"א סגרה בעונה שעברה רצף משחקי בית ללא הפסד חסר תקדים - ומאז הפסידה ארבע פעמים, שלוש פעמים העונה. וזה רק בליגה. תוסיפו לכך עוד ארבעה הפסדי בית בליגת האלופות (אמנם בסמי עופר בחיפה), וזה כבר שבע. מכבי הפסידה מפתיחת העונה 11 פעמים מתוך 31 משחקים שכבר שיחקה. אין מה לעשות, כשקבוצה ווינרית מפסידה כל כך הרבה, היא מ תרגלת להפסיד.

ברחובות, עיר כדורגל נפלאה, יש מושג שנקרא "מבולגנים". ככה קוראים כבר שנים אוהדי הפועל מרמורק לאנשי מכבי שעריים. זה הדבר האחרון שאפשר להגיד על מכבי ת"א, שהיא מבולגנת. שקט תעשייתי מופתי שורר שם בדרך כלל, עד למשחק הזה. רק לפני חצי שנה בערך נפרדה אלונה ברקת מאלישע לוי ערב גמר גביע ושילמה על כך בשישייה מהדהדת. האחרונה שהיינו מאמינים עליה שתחקה את הסיטואציה זו מכבי ת"א, אמנם בעל כורחה, אבל בעיתוי אומלל.

מאמן שמזגזג בין מועדונים ערב משחק עונה מחייב, מגמגם במסיבת העיתונאים, שחקנים עצבניים, תבניות משחק לא ברורות. ברגע שמכבי מבולגנת יותר מהקבוצה השנייה, מהמועדון השני, זו הבשורה שאפשר לקחת מהמשחק הזה. לא הניצחון המכונן, לא תפיסת המקום הראשון, לא שלוש נקודות ההפרש - שהוא אינו משמעותי 21 מחזורים ושני משחקי עונה עד לסיום - אלא העובדה שמכבי יותר מבולגנת. ולהגיד את זה כשממול עומדת הפועל ב"ש - אחד ממועדוני הכדורגל שהיו בעבר מופת לבילגון - זה חתיכת אירוע.

2. סלבישה יוקאנוביץ' לא מחייך הרבה. שפת הגוף שלו לא נינוחה. הוא לא מסתיר את הלם התרבות שנפל עליו מאז שהגיע לכאן. אם יילך, את מחיאות הכפיים הוירטואליות שילוו אותו בדרך החוצה, יהיה אפשר לשמוע עד לונדון. ולא מתוך הערכה.

יוקאנוביץ' התקשה להסתיר שהשהות-גלות פה נכפתה עליו ואם יחתום בפולהאם, הוא פשוט בורח מכאן. מאמן שהעלה קבוצה לא מדורגת לשלב הבתים של ליגת האלופות ובאופן כללי שימר את מקומה בצמרת הכדורגל הישראלי, לא אמור לברוח לקבוצה מתחתית הליגה השנייה באנגליה, בטח לא בדצמבר.

וזו הבעיה הגדולה של ג'ורדי קרויף. יותר מדי מאמנים עושים עליו סיבוב ובורחים מפה. אולי זה בגלל הצל הכבד שהוא משרה עליהם, ואולי בגלל שישראל היא פסק זמן זמני. הבעיה היא שלמעט פאולו סוזה שבתוך שנתיים קפץ להיות מאמן בצמרת הסרייה A, שאר המאמנים לא תפסו אמריקה וגם לא אנגליה. אוסקר גרסיה פוטר גם מהליגה השנייה באנגליה, פאקו מהליגה המקסיקנית וגם יוקאנוביץ' הגיע לפה מקבוצה לונדונית זניחה בצ'מפיונשיפ, וחוזר לקבוצה לונדונית זניחה בצ'מפיונשיפ. בשביל מועדון שמנסה לקבע את עצמו בדרג השני של הקבוצות באירופה - כמו מכבי ת"א - זה מעליב. עם פולהאם הוא לא יוכל להגיע אפילו לפלייאוף העלייה לפרמיירליג העונה; עם מכבי ת"א אפשר להגיע כל שנה לשלב הבתים של ליגת האלופות.

יכול להיות שזה הרגע להבין שהאג'נדה מיצתה את עצמה. מאמנים זרים מגיעים למכבי ת"א בשביל האתנחתא. לישראל יגיעו או פנסיונרים, או מאמנים שמחפשים להעביר את הזמן עד להצעה ממדינה אטרקטיבית יותר. מאמנים בכירים לא ינחתו כאן גם לא עבור מזוודה של דולרים קנדים. הם לא מבדילים בין ישראל למאוריציוס, לכאן באים לחופשה בכריסמס, לא כדי לעשות קריירה.ללכת על מאמן ישראל זה לבחור בין אלי גוטמן לאלישע לוי או אפילו גיא לוזון. כדי לשקם את הקריירה המתרסקת שלו יצטרך אלי גוטמן לקחת אליפות מהמקום הלא נוח שבו הוא מוצא את מכבי של יוקאנוביץ'. וגוטמן, שמתעסק בתדמית שלו ללא הפסקה, עלול להכנס לסחרור שמכבי לא תצא ממנו.

זה לא מצב נוח, בפרט כאשר המאמן שרוצה לעזוב לא משאיר חותם, להיפך. הקבוצה תלויה יותר מתמיד מערן זהבי - בלעדיו היא לא יותר ממקום חמישי - מחליפים נמחקו (איפה היה אתמול אבי ריקן?), הזרים ברמה מאוד גבולית, ומכבי כבר לא משחקת את הכדורגל הכי טוב בישראל.

3. להיות באר שבעי זה לא פשוט. בבאר שבע יש היום הכל, ואני לא מדבר רק על כך שזו בירת הסייבר של ישראל. באמת יש בה הכל: מרחבים, קניונים, אוניברסיטה, חיי לילה. אין לה במה להתבייש. לבלות יום בבאר שבע לא פחות מגניב מאשר לבלות בפקקים שמייצרות העבודות על הרכבת הקלה. אבל תל אביב זה מיינסטרים, היא מקבעת אותך בתודעה, היא המרכז. וזה לא ממש הוגן. אחרי הכל, לא יתכן שאתה מצליח כל כך, אבל לא אתה קובע את מידת ההצלחה שלך אלא מיקומך בתודעה.

לבאר שבעים דחוף וחשוב להוכיח את עצמם כל כך כל פעם מחדש, וזה לא פשוט, כי לא בטוח שזה יספיק. לא אליפות וגם לא שלוש אליפויות רצופות ישנו את התמונה הזו, אלא איך שהתל אביבים יקבלו את זה.

אתמול אחרי המשחק יצאו אוהדי מכבי רוטנים. הם פתאום תפסו שיש עוד יריבה לשנוא. הם יצאו צמאי נקמה. הפועל ב"ש טלטלה אותם, וזה לא פחות מכונן מאשר הניצחון הזה, או מזה שמהראן ראדי קיבל חולצה ממוסגרת והמון מחיאות כפיים וגמל במשחק נפלא. הפועל ב"ש באה ולא עשתה עניין מהיריבה, מהמגרש, מהמסורת, מהרוחות הרעות, חוצפנית שכמותה. הפועל ב"ש באה ובנון-שלאנטיות ניצחה. אם כדור הנגיחה של שיר צדק הולך 20 סנטימטר שמאלה, היא גם מביסה את מכבי משער א-לה זהבי.

יהיה נחמד אם הפועל ב"ש תזכה השנה באליפות, אבל כדי שזה גם יהיה חשוב ולא רק נחמד, הפועל ב"ש צריכה להמשיך ולהתנהל כמו מועדון שראוי לכך. ובינתיים היא עושה את זה כהלכה. אפס טעויות.

4. אחרי שנבחרת ישראל הובסה בגרמניה 7-1 בחורף 2001 אמר המאמן דאז, ריצ'רד נילסן המנוח, שעדיף להפסיד פעם אחת 7-1 מאשר שבע פעמים 1-0. אם להשתמש במשפט הזה כפראפרזה לימינו אלה, עדיף חמישה שחקני כדורגל טובים מאשר סופרסטאר אחד.

הפועל ב"ש ניטרלה את ערן זהבי באמצעות סגירה כפולה של וויליאם סוארז וג'ון אוגו, ובמקביל שיחקה על המגרש עם אינספור שחקני כדורגל טובים וראויים. העובדה כי אליניב ברדה, מלך השערים של הקבוצה, ומאור מליקסון, מלך הבישולים של הליגה, הם אלה שכבשו לה - רק מצביעה על כך שבבאר שבע נבנתה קבוצה ולא רק הצגת יחיד.

ערן זהבי הוא גדול שחקני הדור, ואתה רואה את האיכויות שלו לא רק בכמות השערים המטורפת שהוא כובש, אלא גם במסירת האומן לאלי דסה במחצית הראשונה אתמול. זהבי היה שמח אם היו שחקני כדורגל טובים סביבו, כי זה היה מוציא ממנו עוד דברים ששכחנו שקיימים אצלו. ומכבי מרוצפת זה מכבר בשחקנים עם שם גדול אבל הווה בינוני. לא מלחמה על מכסת הזרים, אלא בחירה נכונה יותר של שחקנים ישראלים - את זה הפועל ב"ש עושה הרבה יותר טוב ממכבי. עובדה.