"מחיר הגז במתווה - האסון הסביבתי הגדול בתולדות המדינה"

מגוון דעות בענייני הגז הטבעי בכנס חדרה ■ מתיו בריזה, חבר בדירקטוריון חברת הגז הטורקית טורקס: "אין שום דרך שסעיף היציבות היה עובר בארה"ב - וחברות גז יודעות את זה"

"זיהום האוויר, שנובע בין היתר מתחנות הכוח הפחמיות של חברת החשמל מוביל למוות בטרם עת של 2,500 איש בשנה. אומרים לנו שהתחנות תורמות לביטחון האנרגטי. זה לא נכון. זה ספין שקרי. אין דבר יותר בטוח מרשת חשמל מבוזרת וממספר שחקנים שונים במשק".

כך תקף היום (ב') מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה, ישראל דנציגר, את חברת החשמל שממשיכה לייצר מעל 50% מהחשמל שלה מפחם. דנציגר אמר את הדברים בכנס חדרה אנרג'יטק. הוא הוסיף: "גם מפעלים פועלים בינתיים על דלקים מזהמים כמו למשל מזוט, במקום לעבור לגז טבעי. האשמה מוטלת על הבירוקרטיה הישראלית שמעכבת את חיבורם לרשת ועל מחיר הגז בישראל שיקר משמעותית ביחס לתחליפים שלו. מחיר הגז שנקבע במתווה הגז הוא האסון הסביבתי הגדול ביותר שהיה לישראל מאז קום המדינה".

יוסי אבו, מנכ"ל חברת דלק קידוחים, הגיב לדבריו של דנציגר והאשים את המסים הגבוהים שמטילה ישראל על הגז. "בעוד שעל הגז הטבעי מוטלים מיסים של מעל 50%, על הפחם מטילה הממשלה 0% מסים".

עוד התייחס אבו להכרעת בג"ץ, וטען כי שותפויות לוויתן פועלות במקביל למציאת פתרון לסעיף היציבות ולקידום תכנית הפיתוח של המאגר. "אנחנו נחושים לקדם את מאגר לוויתן ולעמוד בלוחות הזמנים שהגדרנו בתכנית, סוף 2019", הוא טען. "לכל אלה שטוענים שאין לנו אינטרס היום להשקיע בלווייתן - זה לא נכון. השקענו עד היום 4 מיליארד שקל במאגר ונמשיך להשקיע. לא נשקוט לרגע".

אבו סיפר, כי בשלב הראשון מתוכנן מאגר לוויתן לייצא גז לחברת החשמל הירדנית, למשק המקומי המצרי של ירדן ולמתקן ההנזלה של חברת "של" במצרים, וכי בשלב שני מתוכנן ייצוא לטורקיה. לטענתו, צינור לטורקיה יהיה באורך כ-500 ק"מ ויעבור דרך המים הכלכליים של קפריסין.

האלוף (מיל') עמוס גלעד, ראש האגף הביטחוני-מדיני במשרד הביטחון, התייחס לחשיבות ייצוא הגז למדינות השכנות, וטען כי "מתווה הגז חשוב לישראל. אם אני יכול לעזור למשטרים שסובבים לנו על ידי אספקת אנרגיה, זה דבר חיוני ביותר".

גלעד נתן כדוגמה את ירדן והרשות הפלסטינאית, וטען כי ייצוא גז אליהן היה צריך לקרות כבר מזמן: "זה לא בהכרח יוביל לשלום עם הפלסטינים, אך יעזור במניעת טרור", הוא אמר. לטענתו, גם מצרים, על אף שנמצא בה גז, עדיין זקוקה לגז ישראלי: "אם אפשר להשפיע על אספקת החשמל במצרים בקיץ או על אי אספקת החשמל, זה גורם מייצב במעלה הראשונה".

 

גז ישראלי למצרים או טורקיה?

מייקל ברון, מומחה גז לשוקי דרום מזרח אסיה והמזרח התיכון שהגיע לכנס בתור יועץ לחברת דולפינוס המצרית, טען כי קיים פער בין הביקוש לגז במצרים להיצע שלו, וכי מצרים עדיין מעוניינת בייבוא של גז ישראלי. דולפינוס, נזכיר, חתמה על חוזה מול תמר לייבוא של 5 BCM של גז טבעי ב-3 שנים, וכך גם על מכתב כוונות לייבוא גז מול לווייתן.

לטענת ברון, "הירידה בהפקת הגז כל שנה, גידול האוכלוסייה, התבססות התעשייה המקומית על גז וצמיחה כלכלית גבוהה יחסית במצרים- כל אלה מובילים לכך שבמצרים חסר גז". ברון התייחס גם למאגר "זור" הענק, שהתגלה במצרים באוגוסט האחרון: "זור ישפר אמנם את היצע הגז במצרים, אבל זה רק חלק מהסיפור. בינתיים, מאגרי הגז המפיקים במצרים מתרוקנים".

מתיו בריזה , חבר בדירקטוריון חברת הגז הטורקית טורקס, טען כי אופציית הייצוא הטורקית היא האופציה העדיפה עבור ישראל. "אחרי 2020, הביקוש לגז בטורקיה צפוי לעלות כל שנה בצורה משמעותית, וטורקיה התחילה לחשוב איך לייבא גז במחיר זול יותר ממה שהיא מייבאת עכשיו מרוסיה ואיראן. ישראל היא הכתובת". לטענתו, גם עבור ישראל מדובר בעסקה משתלמת יותר, שכן עבור הגז שתמכור לטורקיה תקבל ישראל מחיר גבוה יותר מהגז שתמכור למצרים.

בריזה התייחס גם לסעיף היציבות במתווה הגז כשאמר: "אין שום דרך שסעיף היציבות היה עובר בארה"ב. ממשלות לא יכולות לכבול את ידיהן של ממשלות אחרות ל-10 שנים, וחברות גז יודעות את זה".

מיכליס פירילאס, סגן שגריר קפריסין בישראל, טען כי קפריסין לא תיתן את אישורה להנחת צינור גז מישראל לטורקיה מבלי לפתור קודם את הבעיות בין קפריסין לטורקיה. "קיימים משאים ומתנים בין שני צידי האי, אך כדי לרשום פריצת דרך יש צורך בגישה טובה יותר מכיוון טורקיה".

ג'ורג' פפדופולוס, אשר נמנה בצוות יועצי מדיניות החוץ של המועמד הרפובליקאי המוביל לנשיאות ארה"ב דונלד טראמפ, טען גם הוא שייצוא מישראל לטורקיה כרוך בקשיים. "כתנאי לחתימה על הסכם שלום דורשת טורקיה מישראל גישה לעזה, ומצרים לא תיתן לזה לקרות", טען, "לכן, ישראל תעדיף לשמור על מערכת היחסים שלה עם מצרים. היא זאת שנמצאת בעדיפות ראשונה, שניה ושלישת אצל ישראל".

הגדלת הצריכה במשק המקומי

ד"ר עמית מור, מנכ"ל חברת אקו-אנרג'י, דיבר על היתרונות והחסרונות שבייצוא גז למצרים וטורקיה. לדבריו, בעוד שהייצוא לטורקיה הוא כדאי כלכלית אך קשה מבחינה פוליטית, במצרים המצב הפוך: הייצוא לשם אינו כלכלי, אך יש שם רצון פוליטי מובהק. לדברי מור, ישראל צריכה להגדיל את הביקוש לגז במשק המקומי. "צריך להתמקד בפיתוח לוויתן ולספק דרכו גז למשק המקומי", הוא טען. 

גיל דנקנר, יו"ר דור כימיקלים, הוסיף בהקשר זה: "יש להטמיע גז טבעי בתחבורה בישראל במקום הנפט. העולם מפנים שהתלות במדינות מפיקות נפט מהווה איום. ברגע שבחרנו רכב מונע על בנזין או סולר, אנחנו שבויים לאותו מוצר מונופוליסטי. לגז הטבעי מחיר נמוך יותר ואיכות גבוהה".