הרמה להנחתה

חידת הגולן מצטרפת אל חידות מעשיו ודיבוריו של בנימין נתניהו ב-10 שנות כהונותיו

בנימין נתניהו בועדת הכלכלה - דיון על מתווה הגז / צילום: דוברות הכנסת
בנימין נתניהו בועדת הכלכלה - דיון על מתווה הגז / צילום: דוברות הכנסת

מה מוטב היה להעניק לו אשראי על משהו, זאת אומרת, משהו שהוא יותר מהצלחתו להאריך את תוחלת החיים הפוליטית שלו. סוף-סוף, לא ייתכן שאין ממש באיש המשמש ראש ממשלה זה 7 שנים רצופות, ועומד בשנה ה-11 של סך כל כהונותיו.

ב-1996, כאשר נבחר לראש הממשלה, חשבתי, גם כתבתי, שהעיתונות הישראלית הקלה בו ראש, לרעת הבנתה ולרעת המוניטין שלה. הוא לא היה "רדוד". רדודים היו אלה שהסבירו ברצינות גמורה, כי הם למדים על אופיו מנטייתו "למצמץ יותר מדי". זו הייתה הרמה לפני 20 שנה ויותר, והיא מילאה תפקיד חשוב בעיצוב מזגו.

כתבתי אז, כי מי שהאזין לו מפעם לפעם בשיחות פרטיות קיבל רושם אחר: ידען, המתבל את שיחו בתובנות היסטוריות; סקרן, הלהוט ללמוד מניסיונם של אחרים.

זה, אבוי, לא הרושם שהעניקו 10 שנות שלטונו. האם הניסיון להעניק לו אשראי היה מופרך מעיקרו? אינני בטוח. אני מוסיף להניח שיש בו ממש. לרוע המזל, הממש נוטה להסתתר מסיבות שטקטיקנים פוליטיים או פסיכואנליטיקנים ייטיבו להסביר.

השבוע הוא יצא מגדרו להיפטר מכל אבק של חשד שיש בו ממש. ישיבת הממשלה על הגולן הייתה אקט נפסד של הסחת דעת ושל מימוש רווחים פוליטיים קלים. כן, מפעם לפעם מנהיגים עורכים ישיבות קבינט במקומות מפתיעים. הנשיא לשעבר של איי המלדיבים באוקיאנוס ההודי ערך פעם ישיבת קבינט בתוך האוקיאנוס, בבגדי ים, כדי להסב את תשומת-לב העולם לסכנה הנשקפת לאיים קטנים מהתחממות האקלים (אנטארקטיקה תימס, המים יגאו, המלדיבים יטבעו).

אבל מה היה יכול להביא את הקבינט של מר נתניהו אל הגולן? אולי ההיפך מן המלדיבים. אם שם ישיבת הקבינט נועדה להציל את המדינה הקטנה ומוקפת המים מטביעה, נראה בעליל שראש ממשלת ישראל גמר אומר להבטיח את טביעתה של המדינה הקטנה ומוקפת האויבים.

מה הניע אותו להתחנן לתשומת-לב, ולקבל אותה, בעניין שהשתיקה כל-כך יפה לו? מי בכלל זכרו שיש גולן, או שישראל שולטת בו? מי בכלל רצו שישראל תרד ממנו? האמריקאים לא ביקשו, הגרמנים לא רמזו, הסורים לא היו יודעים מה לעשות אילו הוחזר להם, הדרוזים שעליו לא היו רוצים, הליגה הערבית עסוקה במקומות אחרים. והנה עומד ראש ממשלת ישראל על פסגת הר, וצורח ככרוכיה. האם הסתתרה בינתו?

ניפגש בוורסאי

היו כל מיני תמרונים דיפלומטיים משונים ושנונים בהיסטוריה המודרנית. הצהרות הוצהרו על מנת להביך, או להניב הצהרות-נגד, או לדחוק אל הפינה, או להביא לאובדן עשתונות. אם אינני טועה, הוא יהיה פחות או יותר היחיד בין חברי ממשלתו שיידע במה מדובר: ביסמרק נגד נפוליאון השלישי.

קנצלר הברזל של פרוסיה רצה לאחד את כל מדינות גרמניה תחת כתרו של בית הוהנצולרן. הוא היה צריך להוציא את צרפת מן המשחק. אבל לא היה אפשר לאסור עליה מלחמה ככה סתם. ביסמרק רצה שצרפת תכריז מלחמה עליו. מבלי להיכנס כאן ליותר מדי פרטים, ביסמרק פרסם הודעה לעיתונות, שממנה השתמע כי מלך פרוסיה נהג בזלזול בשגריר צרפת.

חמתם של הצרפתים בערה בהם, בדיוק כפי שביסמרק הקדים לנחש. "זו הייתה מטלית אדומה לנגד עיניו של הפר הגאלי", הוא כתב. נפוליאון השלישי הוציא את ארצו למלחמת-שווא. היא כשלה. הוא עצמו נפל בשבי הפרוסים במצודת סדאן, ויומיים אחר כך הוכרזה בצרפת רפובליקה. יתר על כן, במעמד משפיל מאין כמותו, מלך פרוסיה הוכרז לקיסר גרמניה בארמון ורסאי הכבוש.

מי אתה, בנימין נתניהו? האם אתה ביסמרק, או נפוליאון השלישי? האם עורמתך הדיפלומטית תוליך אותך לוורסאי, או חלילה לסדאן? לא ייתכן שהתחננת לתשומת-לב, גם זכית בה, רק כדי להאריך בחודש אחד את חיי ממשלתך?

אכן, מועד לפורענות הוא הניסיון להעניק לו אשראי על משהו הגדול ממנו.

"מלכות ישראל השלישית"

עורמה דיפלומטית מעולם לא הייתה מצויה בימין הציוני. ז'בוטינסקי בז לקטנות. הכשרה הדרגתית של הקרקע שיעממה אותו, מפני ש"שקט הוא רפש".

מנחם בגין היה איש של מחוות היסטוריות. הוא היה מוכרח "להחיל את החוק הישראלי על הגולן" ב-1981, כאשר ממשלתו הראשונה חישבה להתמוטט, כשם שהיה מוכרח לחוקק את חוק ירושלים ב-1980. שני המעשים ההם פתחו תיבות פנדורה ועוררו את הרדומים מרבצם. בזכות חוק ירושלים, המדינות היחידות שהחזיקו שגרירויות בעיר מיהרו להעבירן לתל אביב.

חגיגיות תיאטרלית הייתה חלק מאורחו ורבעו של הימין הציוני. מפא"י בדרך כלל בזה לה. אבל גם דוד בן גוריון נכשל בה עד גיחוך. למחרת מבצע סיני הוא הודיע, כי האי טיראן, "יוטבת" בלשונו, יחזור ויהיה חלק מ"מלכות ישראל השלישית". יומיים אחר כך, תחת לחץ כבד מארצות הברית, הוא הודיע על פירוק המלכות ההיא.

נתניהו אינו משתווה כמובן לרטוריקת הכיכרות של ז'בוטינסקי ושל בגין. הוא הצליח השבוע, לעומת זאת, להשתוות לגיחוך של חגיגיותם. "רמת הגולן תישאר לעד בידי ישראל, ישראל לעולם לא תרד מרמת הגולן", הוא צייץ.

לעולם לא, אה? מושא הערצתו, וינסטון צ'רצ'יל, אמר בימים הקודרים של 'הקרב על בריטניה', כי "גם אם הקיסרות הבריטית וחבר העמים שלה יתקיימו עוד אלף שנה", אנשים יגידו על השעה ההיא כי היא הייתה "שעתם היפה ביותר". הקיסרות הבריטית חדלה להתקיים רבע מאה אחר כך.

כידוע לכולנו, נצח ישראל לא ישקר. ישקרו רק אלה המדברים בשמו.