נמל אשדוד/ צילום: איל יצהר
בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מנע העברה של כחצי מיליון שקל מחברת "ישקול מחסני ערובה", שהיא ובעליה נאשמים בהברחת אלכוהול לישראל בהיקף של עשרות מיליוני שקלים דרך נמל אשדוד, לטובת פירעון דמי השכירות של חברת "ישרס מבני תעשייה", שממנה שכרה ישקול מחסן ששימש אותה להברחות האסורות ולמעשים הפליליים לכאורה.
המנהלת המיוחדת של "ישקול" שבפירוק, עו"ד דורית לוי-טילר, ביקשה מבית המשפט שיאשר הסכם פשרה שבמסגרתו יתאפשר לישרס לממש ערבות בנקאית של "ישקול", שאותה חילטה ישרס כשבועיים אחרי שנודע דבר החקירה הפלילית נגד "ישקול", אך השופטת שרה דברת קבעה כי הפשרה מנוגדת לזכות החילוט של המדינה בשל אישומה של "ישקול" בפלילים.
השופטת כתבה כי התנהלות ישרס מלמדת כי אלמלא היה ברור בעת חילוט הערבות כי מצבה של החברה קשה, לא הייתה ישרס ממהרת לחלט את הערבות אלא ממתינה ובודקת האם דמי השכירות ישולמו. "אוסיף כי התנהלות ישרס הייתה בחוסר תום-לב. לא רק בעצם ההחלטה לחלט את הבטוחות, אלא גם בכך שהבטוחות חולטו ללא אזהרה מוקדמת כלשהי - אף שהתקיימה יומיים קודם לחילוט שיחה בין בא-כוח החברה לבא-כוח ישרס ועל אף היחסים החוזיים הארוכים ביניהן", ציינה השופטת.
במארס 2015 הגישו פרקליטות מחוז דרום ורשות המסים לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע כתב אישום חמור נגד 8 תושבי אשדוד ונגד 7 חברות שהיו בבעלותם, בגין הברחת משקאות אלכוהול לישראל בהיקף של עשרות מיליוני שקלים. לפי כתב האישום, הנאשמים יוסי מלול, יצחק אבוחצירא, חיים כהן, שרון ענקי, יצחק אייל מרצ'י וילדיו, טל, עדי, נטע מרצ'י, והחברות - התחמקו מתשלום מס למדינה בסכום עתק של למעלה מ-36 מיליון שקל.
כתב האישום ייחס לנאשמים ביצוע עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, זיוף בנסיבות מחמירות, עבירות על חוקי מכס ומע"מ, רישום כוזב במסמכי תאגיד ועוד.
"בין השנים 2009-2014, ביחד ולחוד, פעלו הנאשמים בקנונייה חסרת תקדים בהיקפה ובתחכומה, להנמיך מחירי משקאות אלכוהול ולהבריחם מחוץ לנמל אשדוד, תוך שהם פועלים להונות את שלטונות המכס הן ביחס לסוג האלכוהול שיובא, ובעיקר ביחס לגובה העלות של רכישת האלכוהול בחו"ל", נכתב בכתב האישום. "המדובר בנאשמים שפעלו באופן שיטתי ומתוחכם ליצירת מעגל יבוא סגור שאינו מפוקח, אשר פעל במשך מספר שנים והסב נזקי מס בהיקף של עשרות מיליוני שקלים", נטען.
לדברי הפרקליטות, "כדי לאפשר, להקל ולהסתיר את ביצוע עבירות המכס, פעלו הנאשמים לקבל במירמה משלטונות המכס רישיון הפעלה למחסן ערובה עצום-ממדים, במסגרת חברת 'ישקול (מחסני ערובה)', ובהמשך הפעילו את מחסן הערובה, תוך הפרת החובות הנובעות מהחזקת רישיון ובאופן שהבטיח ביצוע עבירות המכס באין מפריע".
חברת ישקול ובעליה נחקרו גם בחשד כי קיבלו רישיון לניהול מחסן הרישוי במירמה תוך הסתרת אחד מבעלי החברה, וכי עשו במחסן, כאמור, שימוש לצורך הברחת משקאות חריפים לתחומי המדינה, ללא תשלום מיסי הקנייה כדין, ובכך ביצעו עבירות על פקודת המכס.
במהלך ניהול תיק הפירוק, הגישה המפרקת בקשה לאישור הסדר פשרה עם חברת ישרס, משכירת המקרקעין ל"ישקול" ונושה בהליך הפירוק, מחד גיסא, ובמעמד של טוענת לזכות בהליך הפלילי, מאידך גיסא. על-פי הסדר הפשרה שהוצע, מעבר לדמי השכירות בגין החודשים שבהם פעלה המפרקת במקרקעין וכן בגין החודש הנוסף שבו המדינה תפסה את החברה והחזיקה בפועל בקרקע, ישולמו למשכירה חצי מיליון שקל מקופת הפירוק והחילוט, כפיצוי בגין נזקים למבנה.
המדינה - באמצעות עו"ד דנה נאמן, מנהלת יחידת החילוט של כונס הנכסים הרשמי, ועו"ד טל שטיין, מנהלת מחלקה בפרקליטות מחוז דרום (אזרחי) - התנגדה להסדר הפשרה.
המדינה טענה כי יום לאחר הגשת כתב האישום נגד "ישקול", חילטה ישרס ערבות בנקאית אוטונומית שהייתה ברשותה להבטחת הסכם השכירות בסך 1.2 מיליון שקל. המדינה טענה כי חילוט הערבויות נעשה שלא כדין, שכן במועד חילוט הבטוחות על-ידי ישרס לא הייתה כל הפרה יסודית של הסכם השכירות על-ידי "ישקול", ובהיעדר הפרת ההסכם, המשכירה לא הייתה זכאית לפיצויים מוסכמים ולנזקים שטרם באו לעולם.
כן נטען כי חילוט הערבויות נעשה בחוסר תום-לב ומתוך ניצול מצוקתה של "ישקול" ומנהליה, שבאותה עת בה היו נתונים תחת חקירה פלילית ומנועים מלנהל בפועל את עסקיהם.
השופטת דברת קיבלה את עמדת המדינה וקבעה כי ישרס פעלה בחוסר תום-לב ומבלי שהייתה הצדקה כלשהי למעשיה על-פי החוזה בין הצדדים. כמו כן חויבה ישרס לשאת בהוצאות המדינה בהליך בסך 20 אלף שקל.
עו"ד דנה נאמן, מנהלת יחידת החילוט בכונס הנכסים הרשמי (הכנ"ר), מסרה בתגובה להחלטה כי "שילוב הכוחות בין יחידת החילוט לבין פרקליטות דרום האזרחית יצר סינתזה בין תחומי הידע המקצועי של כל יחידה. לולא הצגנו את עמדתנו בסוגיית החילוט, ייתכן כי בית המשפט היה נעתר לבקשת המנהלת המיוחדת ומאשר את הסדר הפשרה, לא משום התעלמותו מהעובדות, אלא בשל כך שעובדות חיוניות לצורך הכרעה לא היו מוצגות בפניו על-ידי הצדדים 'הטבעיים' של הליך הפירוק".
יתר על כן, לדברי עו"ד נאמן, "פסיקת ההוצאות לישרס יכולה לשמש כלי הרתעתי אפקטיבי מפני הגשת תביעות-סרק של בעלי עניין ביחס לרכוש התפוס בהליך הפלילי - כאשר זכות שכזו לא קיימת להם, או כאשר התביעה מוגשת שלא בתום-לב".
עו"ד אביעד אמיתי ממשרד אביעד, איטח ושות', המייצג את ישרס, מסר בתגובה: "צר לנו על ההתבטאויות חסרות האחריות של הפרקליטות, המנותקות מההחלטה. החלטת בית המשפט נגעה לעניין אחד, והוא אישור או דחייה של הסכם פשרה שנחתם למול המפרקת, עו"ד דורית לוי-טילר, לאחר משא-ומתן ארוך ושקילת מכלול השיקולים הנדרשים, והכול באופן שקוף, וזאת לאחר שנגרמו לישרס נזקים כבדים, שבגינם היא טרם נפרעה.
"בכוונת החברה להגיש ערעור לבית המשפט העליון על החלטת בית המשפט המחוזי. יודגש כי השופטת עצמה, במסגרת ההחלטה, לא שללה את עמדת ישרס, לפיה נגרמו לה נזקים כבדים בתקופת הפירוק, ובהתאם התירה לישרס להגיש בקשה לגבי נזקים אלה, ובקשה זו תוגש בימים הקרובים".
בתאריך 10.5.2016 מסר משרד המשפטים ל"גלובס" הבהרה בזו הלשון:
"הרינו להבהיר מעל לכל ספק, כי חברת ישרס לא פעלה 'כדי להבריח רכוש מהנושים ומהמדינה', לא ביצעה כל עבירה פלילית, הדבר לא יוחס לה על ידי פרקליטות המדינה ובית המשפט המחוזי ממילא לא קבע כך.
"בית המשפט קבע בהחלטתו כי 'התנהלות המשיבה (ישרס), ביחס לחילוט הערבות הייתה בחוסר תום לב' וכי הדבר נעשה מתוך ניסיון להשיג יתרון שלא כדין על פני נושיה האחרים של ישקול (ראו לדוגמה: ע"מ 16, שורה 12; ע"מ 20, שורות 16-22). עם זאת, כאמור, לא יוחסה לישרס עבירה פלילית".