"עו"ד דוד שמרון מחזיק בנאמנות כספים השייכים לי"

חיים באב"ד מבקש לחייב את עו"ד שמרון להחזיר לו 6.1 מיליון דולר שמוחזקים אצלו בנאמנות, ושהועברו בעסקה לרכישת קרקע מהמסדר הסלסיאני בבית-שמש, בטענה כי שומרון החתים אותו באמצעות מצגי-שווא ■ שמרון:  הכספים מוחזקים בדין בנאמנות עבור המסדר הסלסיאני והתקבלו מחברת "אקה בניין ופיתוח" ולא מבאב"ד

עו"ד דוד שמרון / צילום: יונתן בלום
עו"ד דוד שמרון / צילום: יונתן בלום

עו"ד יוסי כהן, אחד מפרקליטיה של משפחת ראש הממשלה, בנימין נתניהו, עמד בשבוע שעבר במרכזה של סערה ציבורית, לאחר שהנהלת בית המשפט הגישה נגדו תלונה לוועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין. זאת, כיוון שכהן תקף את שופטת בית הדין לעבודה, דיתה פרויז'ינין, לאחר שזו קיבלה תביעה שהגיש עובד מעון ראש הממשלה לשעבר, גיא אליהו, נגד המדינה, תוך שהיא קובעת כי שרה נתניהו היא "מעסיקה פוגענית" המשפילה עובדים.

פרקליט נוסף של משפחת נתניהו, עו"ד דוד שמרון, שותף בכיר במשרד עורכי הדין א.ש. שמרון-י. מלכו-פרסקי ושות', עומד - להבדיל אלפי הבדלות - במרכזה של פרשה שנדונה בימים אלה בבית המשפט המחוזי בירושלים.

במסגרת הפרשה טוען חיים באב"ד, איש עסקים אמריקאי תושב ניו-יורק, כי עו"ד שמרון מחזיק בנאמנות 6.1 מיליון דולר השייכים לו והועברו לידי שמרון מחברת "אקה בניין ופיתוח" שבבעלות אלי קליין. זאת, לצורך רכישת קרקע השייכת למסדר הסלסיאני בעיר בית-שמש, אותו מייצג שמרון.

באב"ד מבקש מבית המשפט המחוזי להורות לשמרון להחזיר לו את 6.1 מיליון הדולר, בטענה כי הכספים הוצאו ממנו על סמך מצגי-שווא ותוך ששמרון פעל בניגודי אינטרסים חריפים עם חובותיו כנאמן.

שמרון מצדו מכחיש את טענותיו של באב"ד נגד פועלו כנאמן בתיק. לדבריו, הכספים שהוא מחזיק בנאמנות מוחזקים אצלו בדין בנאמנות עבור המסדר הסלסיאני והתקבלו מחברת "אקה בניין ופיתוח" ולא מבאב"ד, שאיתו לא היה לו שום קשר. 

הסכסוך בין הצדדים טרם הוכרע, אך השופט עודד שחם הוציא צו ארעי האוסר על שמרון והמעורבים הנוספים לעשות דיספוזיציה (שיני בעלות) כלשהי בכספים הנתונים במחלוקת עד לבירור בקשתו של באב"ד.

עם זאת, הורה השופט לבאב"ד להפקיד ערבות בסך 100 אלף שקל לפצות את שמרון, את "אקה בנייה ופיתוח" ואת קליין על כל נזק שייגרם להם כתוצאה מהצו ובמקרה בו בקשותיו של באב"ד יידחו. 

חכירה במקום בעלות

בבקשה שהגיש לבית המשפט המחוזי בירושלים בשבוע שעבר, טוען באב"ד - באמצעות עו"ד שמואל דוד קספר - כי במאי 2015 ניהלו חברת "אקה בניין ופיתוח" ובעליה, אלי קליין, ועו"ד שמרון בתפקידו כנאמן של "המסדר הסלסיאני של דון בוסקו", משא-ומתן לרכישת זכויות חכירה במקרקעין ליד בית-שמש השייכים למנזר. זאת, בסכום של 300 מיליון שקל.

באב"ד טוען כי הוא לא היה קשור לניהול המשא-ומתן, ונודע לו על העסקה רק מאוחר יותר. לפי הבקשה, ב-23 ביוני 2015 חתמו הצדדים על "הסכם חכירה", לפיו רכשה "אקה בנייה ופיתוח" מקרקעין "שלא תוארו בהסכם לא הוגדרו ולא פורט מה שטחם, אלא על-ידי הפניה לנסחי טאבו שכביכול צורפו כנספחים להסכם". לטענת באב"ד, "למרות הסתרת העובדות האמיתיות, יודעים אנחנו לספר שגודל המקרקעין הינו כ-1,000 דונם".

לדברי באב"ד, כדי לממן את רכישת הקרקע, פנה אליו קליין והציע לו "להביא מארה"ב את כל המימון לעסקה - היינו 300 מיליון שקל - ולקבל עבור זה 75% מהמקרקעין, כאשר קליין יקבל עבור הבאת העסקה לא פחות מאשר 25% מהעסקה בחינם. לטענת באב"ד, גם בהמשך הוא היה אמור לספק את כל המימון לפיתוח הקרקע ובניית כל 4,000 יחידות הדיור (עליה)".

באב"ד מציין כי הוא לא היה מיוצג באף שלב בעסקה על-ידי עו"ד וכי הוא אף אינו דובר עברית. לדבריו, בתחילה נאמר לו כי הוא קונה "בעלות במקרקעין", ורק לאחר שהעביר את התשלום הראשון בסך 5 מיליון דולר, ב-16 ביוני 2015, התגלה לו שמדובר בזכויות חכירה ל-196 שנים. "זה היה מצג-השווא הראשון", נטען בבקשתו של באב"ד, "והאמת היא שבאב"ד לא היה נכנס לעסקה מראש, אילו ידע שאיננו רוכש בעלות מלאה במקרקעין".

הסתרה של זכות הסירוב

באב"ד טוען בנוסף כי לאחר שהעביר את הכספים, התברר לו כי "גב' בשם זיוה כהן מהרצליה, באמצעות חברה בבעלותה ובניהולה בשם 'קדמת עדן', מנהלת מאבק עיקש וממושך נגד המסדר הסלסיאני מאז 2004. זאת, משום שלטענתה היא רכשה כבר את זכויות החכירה במקרקעין של המסדר, ולכן קיימת לה זכות הסירוב הראשונה על רכישת הקרקע. בהמשך, מציין באב"ד התברר לו כי קיימים שני פסקי בורר - מיולי 2012 ומספטמבר 2014 - שאשררו את זכות הסירוב הראשונה של "קדמת עדן" לרכישת הקרקע של המסדר.

באב"ד מבהיר כי לא נאמר לו בשום שלב של העסקה כי ל"קדמת עדן" נרשמה הערת אזהרה בגין זכות סירוב ראשונה לרכישת הקרקע. יתרה מכך, טוען באב"ד, כי יחד עם חוזה החכירה שהכינו "אקה בנייה ופיתוח" והמסדר הסלסיאני באמצעות הנאמן שמרון, ושעליו הוא חתם, הוא הוחתם גם על נספח כוזב, שבו נאמר שלא קיימת זכות סירוב ראשונה לחברת "קדמת עדן".

"שמרון סירב להשיב הכספים"

לדברי באב"ד, לאור המידע שנגלה לו, הוא פנה ב-11 במאי האחרון אל שמרון ודרש את השבת כספיו, אותם מחזיק עורך הדין בנאמנות. זאת, משום שלטענת באב"ד הוכח מעל ומעבר לכל ספק שהנטען בנספח חוזה החכירה, כאילו אין זכות סירוב ראשונה ל"קדמת עדן" אינו אמת. ואולם לטענת באב"ד, עו"ד שמרון סירב להשיב לו את כספיו בטענה חדשה, הסותרת את פסקי הבוררות בנושא, ולפיה זכות הסירוב הראשונה של קדמת עדן "כבר פגה".

באב"ד טוען כי עו"ד שמרון פעל בניגוד אינטרסים, בכך שלטענתו החתים אותו על "נספח" שכתב להסכם החכירה עם "אקה בנייה ופיתוח", בו נטען כי לחברת "קדמת עדן" אין זכות סירוב ראשונה למכירת המקרקעין של המנזר. זאת, למרות שעד לאותו מועד כבר ניתנו שני פסקי בורר שקבעו אחרת ועו"ד שמרון ידע זאת.

לטענת באב"ד, עו"ד שמרון פעל בדרך הזאת בשל רצונו שלא להפסיד את שכר-הטרחה שהובטח לו עבור השירותים המשפטיים שהוא מעניק למסדר. "מדוע שעורך דין כה ותיק, מנוסה ומכובד כמו הנאמן, יכתוב ב'נספח' מצג-שווא בסיסי וקרדינלי בדבר היעדר זכות סירוב ראשונה, חרף פסקי הבורר וקיומה של הערת אזהרה בגינה?", תוהה ראב"ד בבקשתו לקבל את כספיו חזרה, ומשיב: "התשובה מורכבת מכ-50 מיליון שקל, שהם שכר-הטרחה שמגיע לעו"ד שמרון עבור 'שירותים משפטיים' האמורים להיות משולמים על-ידי החוכר לפי חוזה החכירה". 

עו"ד דוד שמרון מכחיש: "הכספים מוחזקים אצלי בדין בנאמנות. איני מכיר כלל את חיים באב"ד"

עו"ד דוד שמרון מכחיש את הטענות של חיים באב"ד נגד פועלו כנאמן בתיק רכישת המקרקעין של המסדר הסלסיאני.

בתגובה לטענות אלה, אמר היום שמרון ל"גלובס": "הכספים מוחזקים אצלי בדין בנאמנות עבור המסדר הסלסיאני, והם התקבלו מחברת 'אקה בנייה ופיתוח' ולא מחיים באב"ד, שאתו לא היה לנו שום קשר וכלל איני מכיר אותו". לדברי שמרון, "אני לא נאמן של אדון באב"ד ולא ידעתי מה מקור הכספים שהעבירה החברה.

"הבקשה שהגיש באב"ד דומה לכך שאדם לווה מהחותנת כספים לצורך רכישת דירה מקבלן, ופתאום החותנת רוצה את הכסף שלה בחזרה, ואז היא פונה לקבלן ודורשת ממנו את הכסף".

עו"ד שמרון מכחיש גם את הטענות של באב"ד כי הוא פעל בניגוד אינטרסים כנאמן בתיק, בכל הנוגע לנושא זכות הסירוב הראשונה למכירת המקרקעין של חברת "קדמת עדן" שבבעלות זיוה כהן.

"בהסכם החכירה התייחסנו באריכות ובפירוט לנושא זכות הסירוב הראשונה של קבוצת זיוה כהן 'קדמת עדן', ועמדתנו המשפטית היא שתקופת זכות הסירוב הראשונה הסתיימה. הוגשה בעניין זה תביעה לבית המשפט", מסר שמרון.

לעניין הטענות על שכר-הטרחה שהובטח לו מסר שמרון: "באב"ד מחלק כאן עור דב שטרם ניצוד. אין לי שום ניגוד עניינים. שכר-הטרחה מפורט בהסכם".

חברת "אקה בניין ופתוח"מסרה באמעות ממשרד עמית-פולק-מטלון ושות': "הטענות שהועלו הזויות ושקריות הן. הנושא מצוי בהליך משפטי, ותגובה מפורטת תימסר לבית המשפט בימים הקרובים".

שמו של שמרון נקשר בעבר בפרשייה נוספת: "שמרון לא קיים את התחייבויותיו כנאמן והציג מצג-שווא לנהנה כאילו רשם לטובתו משכון"

במארס אשתקד פורסמה ב"גלובס" פרשה אחרת שבה נטענו טענות להפרת חובת נאמנות על-ידי עו"ד דוד שמרון. הטענות התקבלו על-ידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב, אך פסק דינו בוטל בהמשך בעקבות הסדר פשרה. באותה פרשה, ייצג שמרון את מורד זמיר, איש עסקים יהודי-אמריקאי ואוהד מושבע של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שנטל ב-2008 הלוואה בסך של כמיליון דולר מאיש עסקים אחר, בשם ידידיה כהן.

להבטחת החזר ההלוואה ההיא, התחייב עו"ד שמרון בפני הצדדים, למשכן מניות של שתי חברות בשליטת זמיר, אחת ישראלית והשנייה אמריקאית, לטובת חברה של כהן. לחברות הללו של זמיר היו זכויות במגרש יקר ערך במושבה הגרמנית בירושלים. עם החתימה על ההסכם עו"ד שמרון מסר לצדדים התחייבות כתובה מטעמו למשכון המניות, אך בפועל לא רשם משכון על המניות וכשההלוואה לא שולמה, נותר כהן המלווה-התובע ללא הבטוחה.

כהן הגיש תביעה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב נגד עו"ד שמרון, באמצעות עו"ד טל בננסון, ב-2013. בעדותו בבית המשפט הסביר שמרון, שלא נדרש למשכן את המניות בדרך של רישום משכון, אלא רק להחזיק את המניות ברשותו. "ברגע שאני מקבל את התעודות לידיי, באותה שניה זה משכון על-פי סעיף 4.2 לחוק המשכון", טען.

על גרסתו זו, "זיכתה" אותו השופט רות לבהר-שרון ב"תשואות": "עיון בעדותו של עו"ד שמרון מלמד, שלכל אורך החקירה התחמק ממתן תשובות ברורות... בהסכם כתוב במפורש שהוא מתחייב למשכן את המניות, ולא רק להסתפק בהחזקתן אצלו כנאמן, כפי שטען עו"ד שמרון".

בהמשך נפסק כי "רק בעדותו בבית המשפט הצהיר שמרון לראשונה שהוא לא ביצע את המשכון, שעה שקודם לכן הציג מצג כאילו נרשם משכון... מהתנהגותו של שמרון במקרה זה נותר רושם בלת-נמנע, כאילו בחר 'לקחת צד' במחלוקת שבין הצדדים, ולא קיים את התחייבויותיו. כך לגבי העובדה שהנאמן הציג למעשה מצג-שווא למבקשים (המלווה, כהן), שהוא רשם את המשכון, וכך לגבי העובדה שתחילה סרב למסור את המסמכים נשוא הבקשה".

בדצמבר 2014, לאחר מתן פסק הדין החריף של השופטת לבהר-שרון, הגיעו הצדדים לכדי הסכם פשרה, שקיבל תוקף של פסק דין בבית המשפט העליון. לפי הפשרה, חברה בבעלות לקוחו של שמרון שילמה לתובע כהן 2.3 מיליון דולר (בגין הלוואה של מיליון דולר שניתנה ב-2008!), בתמורה ל"ביטול פסק הדין וביטול כל הקביעות העובדתיות אשר נקבעו לגבי עו"ד שמרון בפסק הדין", כלשון הסכם הפשרה.

מטעמו של שמרון נמסר בתגובה לפרסום הקודם, כי בית המשפט העליון ביטל פסיקת המחוזי, בעוד "לא היה חייב לקבל את הסכם הפשרה ובוודאי שלא את ביטולן של הקביעות הנוגעות לעו"ד שמרון".