ענת לוין: "רק שינוי כללי המשחק יצילו את המשק מכאוס כלכלי"

"קובעי מדיניות חייבים להבין כי העולם משתנה דרמטית בהיבט הכללי ועליהם לעבור משיטת חשיבה לינארית לדרך פעולה של חשיבה מערכתית. הדבר בולט מאוד בעולם הפיננסי שנקלע לתקופה בהיסטוריה שמעידה כנראה על שינוי מבני", כך אמרה ענת לוין, משנה למנכ"ל כלל ביטוח ומנכ"ל כנ"ף, שהתארחה בכנס החצי שנתי של איגוד הכלכלנים.

לדבריה, לא חסרות דוגמאות לכך: "עשיית שוק נחשבת כדבר מסוכן לצערי על ידי הרגולציה הבנקאית, חייבים לרתק הון משמעותי לצורך כך ולכן הבנקים בעולם ירדו מאוד בהיקף עשיית השוק. הנתונים דרמטיים, אך במקביל גיוסי האג"ח ממשיכים לעלות בגין הריבית הנמוכה - זהו זרע למשבר הבא, לא מדובר בבעיה מקומית (מאחר ובעיית הנזילות כאן מגיעה מאלמנט אחר), אלא כלל עולמית והיא קיימת בכל אפיקי הנכסים".

לוין סבורה כי מגבלות השליטה שהוטלו על המוסדיים הן מיושנות, שכן נמצאה דרך עוקפת של קרנות פרייווט אקוויטי שמשקיעות עבור המוסדיים בגופים ריאליים. לקרנות יש כמעט אותה כמות כסף להשקעה כבעבר, אבל יש במאזניהן הרבה מאוד רווחים צבורים לא ממומשים. כיוון שמדובר במכשירים המאופיינים בתקופת זמן מוגבלת למימוש יש לשאול האם בעולם בו נדרשים שינויים פיסקליים ולא רק מוניטריים לא הגיע הזמן לחישוב מחדש של הגדרת שליטה.

עוד היא טוענת כי "הריבית שמוכתבת על ידי בנקים מרכזיים היא אפסית מחד ומאידך אותם בנקים מעלים דרישות הון, כך למעשה, יד אחת מכוונת את שווקים פיננסיים לעבר יותר אשראי מאוג"ח והיד השניה מסרסת את נותן האשראי הבנקאי. מהלך זה גרם להיוון של ההכנסות העתידיות להווה בנכסים בעלי סיכון גבוה ולעיוות תפיסות הסיכון. הסיכונים לא פחתו ושומרי הסף הם אלה שמעודדים דה פאקטו את הביקוש לנכסים שמוגדרים על ידם טכנית כלא מסוכנים - זהו עיוות מסוכן שמתרחק מהאמת הכלכלית".

"אנחנו משאירים לילדים שלנו חובות עתק"

לוין מסבירה כי "אנחנו משתמשים באותם כלים ישנים שכבר לא מתאימים. אשראי לא מייצר צמיחה, אלא מעביר את הבעיות של היום לעתיד, שגם הוא לא מזהיר. לא ניתן להתעלם מהבעיה הקשה של דמוגרפיה מזדקנת הקיימת בעולם - זוהי בעיה מבנית והפתרונות המוצעים צריכים להתאים לכך. המצב ביפן של ירידה קיצונית בילודה זו דוגמה לבעיה כלל עולמית. לשם מאבק בבעיה זו יש צורך בכלים כלכליים חדשים, אך בעיקר בשינוי פרדיגמה חשיבתית".

הפתרונות שהצילו את העולם מקריסה ב-2008 הוכחו כבעייתיים. הורדת הריבית והדפסת כסף הייתה אמורה להיות כלי הגנתי קצר ולא מדיניות ארוכה ואכן הם לא הועילו בתום המחזור הכלכלי, אלא רק העבירו את הבעיה לדורות הבאים. הדפסת הכסף הביאה לאשליה של צמיחה בזמן קצר. אך זה לא המצב לאשורו, אנחנו משאירים לילדים שלנו חובות עתק, שמקורן בפנסיות ובבריאות ולא רק חוב של תוצר גולמי רגיל. לארה"ב יש התחייבויות סמויות לפנסיה, שיגיעו לפי שלוש מהתוצר בה".

"ניכר כי קובעי המדיניות מתחילים להפנים את הבעייתיות בפתרונות אלו ומורידים את תחזיות הצמיחה, אומרת לוין, כמו כן ב-2015 יצא קול קורא חשוב של ה--oecd בכל הקשור לגביית מס על פעילות מקוונת, שמתייחס לראשונה גם לכלכלה הרחבה והצומחת המתנהלת לא בעולם הפיזי".

הרגולטורים צריכים להתאחד כדי למנוע החרפת המצב

"כל רגולטור בעולם הפיננסי רואה רק את הבעיות שלו, ואין מישהו אחד שמסתכל על המכלול", מסבירה לוין. "בארה"ב היה רצון לעודד צמיחה באמצעות הרחבה מוניטרית. ניתן לראות כי משנת 2008 ועד היום האשראי הצרכני עלה באופן מטאורי, ובפועל מדובר בהלוואות מדינה שנועדו לעודד את השוק הצרכני לצרוך על חשבון צמיחת החוב. בעצם מדובר באותו משבר מינוף של 2008, אך הפעם מזווית אחרת. גם בישראל הדיון באשראי הצרכני דומה ורק התפאורה שונה. מקבלי ההחלטות כאן קצת יותר אחראים ורוצים רק לגוון אפשרויות לקחת אשראי - אם כך מדוע הם שוב משתמשים ברעיונות ישנים לשם כך, שחלקם בבירור יהיו יקרים ולא בהכרח תחרותיים".

היו מספר כשלי שוק שהרגולטורים ניסו לפתור במספר כלים. כך, למשל, את כשל השוק של הון לא מספק בבנקים, ניסו לפתור באמצעות כללי באזל, גם את כשל השוק של מחסור בנזילות במוסדיים ניסו לפתור באמצעות כללי באזל, זאת כאשר חלק גדול מהעולם המוסדי (הביטוח) כפוף לדירקטיבה אחרת שנקרית סולבנסי וחלק מהגופים המשפיעים ביותר בשוק כמו קרנות גידור אמורים להיות מושפעים בעולם מרגולציית הנגזרים של דוד-פרנק, לכל אלה הוסיפו את מגבלות השליטה הריאלית של הגופים הפיננסיים - התערבות הרגולטורים לא הניבה את התוצאות להן הם יחלו. אנחנו בתום מחזור כלכלי של 8 שנים והעולם עדיין מחפש את נקודת האיזון הכלכלית ואת מקורות הצמיחה. לכן קובעי המדיניות חייבים לחשוב מחוץ לקופסה".

"בנקאות מבוססת על אמון, ניהול כספים מוסדיים מבוסס על אלוקציה של השקעות", מסבירה לוין, "הרי כסף מוסדי הוא לא ממונף". לוין מציעה רעיון חדשני לבעיית המוסדיים, חיבור הפנסיות לתזרים מפרוייקטי תשתית, באופן ישיר ולא דרך מתווכים או אז בעיית הנזילות ועלות ההון תשתפר פלאים לטובת יעילות משקית.

נשים הן הבעיה?

לפני סיום התיחחסה לוין לנושא נתוני ה-OECD על ישראל מראים כי גיל הפרישה הרשמי לנשים (62) נמוך משמעותית ביחס לגיל הפרישה הממשי (66). הבעייתיות היא לא אצל הנשים העובדות, אלא עבור אלו שאינן עובדות. אין בעיה בהעלאת גיל הפרישה לנשים עובדות אך היא לא תציל מעוני בפנסיה. הבעיה נעוצה בכך שבגילאים הקריטיים נשים עבדו פחות וצברו פחות כסף לפנסיה, כיוון שתרבותית בישראל אמהות עובדות פחות שעות. כמו כן, בעולם בו אחוז השכר מהתוצר יורד והוא קרוב ל-40% ובישראל אף נמוך מכך כ-39%, אין לאנשים (גברים ונשים) איפה לעבוד. הרובוטים רק יחריפו את הבעיה - אז היכן נשים שלא עבדו עד גיל 62 תלכנה לעבוד? העלאת גיל פרישה זו נקודה ולא הבעיה גופא, מתעסקים בה בעיקר בגלל גרעון אקטוארי בביטוח הלאומי אך החשיבה צריכה להיות רבדית - להבין מדוע אוכלוסיות מגיעות עניות לפרישה ואיך המדינה בונה מודלים מודרניים לתעסוקת מבוגרים.