הכתבה בשיתוף משפטיפ

בשבוע שעבר ביצעה משטרת ישראל 52 מעצרים של אוהדי ארגון הכדורגל של קבוצת בית"ר ירושלים, קבוצה המכונה "הקומץ", מתוך כלל חברי ארגון "לה פמיליה". באמתחתם של העצורים נמצאו אמצעי לחימה שונים, בהם למעלה מ-40 רימוני יד מאולתרים מסוג הלם, גז ועשן, 29 אבוקות (לפידים, כלים לנשיאת אש) ומוקש תאורה (אמל"ח בעל מנגנון הפעלה, הנועד לשבש תנועה והמורכב ממיכל המכיל חומר נפץ).

סעיף 144 לחוק העונשין התשל"ז-1977 קובע הוראות באשר לביצוע עבירות הקשורות בנשק. הוראות סעיפים 144. (א) ו-(ב) לו מחייבות קיומו של היסוד הפיזי של ביצוע העבירה בפועל ודורשות רכישה, אחזקה, נשיאה ו/או הובלת נשק בלא רשות על-פי דין..." ו/או: ייצור, יבוא, יצוא או סחר בנשק או עשיית כל עסקה אחרת בו, "...שיש עמה מסירת החזקה בנשק לזולתו בין בתמורה ובין שלא בתמורה, בלא רשות על-פי דין לעשות פעולה כאמור".

הוראות סעיפים 144 (א) ו- (ב) מחדדות את ההבדל שבין ביצוע עבירה של רכישת נשק או החזקה ממשית בו, לעומת החזקה בחלק נשק (רכיב, אבזר או תחמושת). כך למשל מי שמחזיק באקדח - נחשב כמי שביצע עבירה שבצידה 7 שנות מאסר, בעוד שדינו של מי שביצע עבירה מסוג החזקת קליעים, דינו 3 שנות מאסר.

הוראת סעיף 144 (ג) מגדירה מהו "נשק", תוך שהיא מאגדת אמצעים רבים: כלים המסוגלים לירות כדור, קלע ופגז, והאביזרים הנלווים להם, לרבות: "תחמושת, פצצה, רימון או כל חפץ נפיץ אחר שבכוחם להמית אדם או להזיק לו...".

חשיבות הוראות החוק העוסקות בעבירות כלי נשק

באופן זה נקבע בהוראות חוק כלי ירייה תש"ט-1949, בנוסף להוראות הנקובות בחוק העונשין, כי אדם לא יחזיק ולא יישא כלי נשק, אלא על-פי רישיון נשיאת נשק ורישיון החזקת נשק שהונפק לו. חוק זה מסדיר מפורשות את הליך הנפקת רישיון הנשק והתנאים לקבלתו, וגם הוא מזהיר את מי שיחזיק בנשק ללא היתר כדין וללא רישיון כחוק, בעונש הקבוע הצפוי לו.

לעומת זאת, הוראת סעיף 144 (ב1) "מרככת" את ה"אווירה" החוקית וקובעת מקרים בהם לא יחולו העונשים הקבועים בהוראות סעיפים 144 (א) ו- (ב), ככתוב, אם העבירות נעברו משום שלא שולמה האגרה הנדרשת לחידוש הרישיון או לא חודשו מסמכי ההרשאה, על אף שלא הייתה סיבה מוצדקת לכך לפי חוק כלי ירייה, או התקנות הנלוות שהותקנו מכוחו.

מטרת הוראות החקיקה העוסקות בהסדרת השימוש בכלי נשק (המופיעות, מפאת חשיבותן, במספר מקורות תחיקתיים) היא צמצום ההסתברות הגבוהה הטמונה בסיכון חייהם של חפים מפשע, היה ויגיעו כלי נשק לידי גורמים בלתי רצויים. המחוקק קבע שורת עונשים חמורים בגין ביצוע עבירות של החזקת כלי נשק שלא כדין, אף אם "הסתכמו" בהחזקה "בלבד" ו"אף אם לא בוצעה" באמצעות כלי הנשק עבירה נוספת, למעט אם החזיק בהם בן-אדם שאין בידו היתר לכך, וזאת גם על-מנת להרתיע את הציבור, נוכח הקלות בה ניתן לבצע עבירות בכלים אלה, גם אם הם מפורקים ומצויים בהסתר. אמנם מדובר בעבירות "חסרות", מאחר שהן כוללות רק את הרכיב הפיזי וחסרות את הרכיב הנפשי של כוונת תחילה ו/או זדון לצורך התגבושתה של עבירה והעמדה לדין בגין ביצועה, למשל, אך עלולות להסתיים בפגיעות בלתי הפיכות באחרים ובתוצאות טרגיות.

יחסם של בתי המשפט והרשויות לביצוע עבירות בכלי נשק הוא חמור, ונהוג להטיל בגינן עונשים כבדים, אם כי בבוא השופט היושב בדין לגזור את הדין, הוא משלב בשיקולי ההכרעה את נסיבות המקרה ונותן משנה תוקף לפרמטרים נוספים, בהם: סוג כלי הנשק, מספר כלי הנשק שנתפסו, הסיבה בגינה הוחזק, האם נעשה בו שימוש בפועל, אם לאו, עד כמה מוחשית הסכנה כי יעשה בו שימוש, ולמה עלול שימוש זה לגרום (ע"פ 8899/06 עומר ארמין נ' מדינת ישראל).

אני ממליצה לכל מי שנעצר וחשוד/אשם בעבירת החזקת נשק שלא כדין, כי יפנה לעורך דין פלילי לצורך ייצוג משפטי, עובר למועד חקירת המשטרה (ככל שהנסיבות מאפשרות זאת) והגשת כתב אישום. 

 עו"ד מעיין חיימוביץ' עוסקת בתחום הפלילי.

הטור לעיל הוא על דעת מערכת משפטיפ והכותבת, ואין בו משום תחליף לקבלת ייעוץ משפטי כנדרש.