מתחמם המירוץ לתפקיד נציב תלונות הציבור על הפרקליטות

לאחר שהנציבה הקודמת הילה גרסטל פרשה, ולאחר שהנציב המיועד ישעיהו שנלר "הופרש", נרשם ביקוש ער לתפקיד - ומתברר שלא רק השופטים דוד רוזן וצבי סגל לוטשים אליו עיניים

5 ימים אחרי שחוק נציבות תלונות הציבור על הפרקליטות אושר בכנסת בקריאה שנייה ושלישית, ולאחר כישלונו של הליך איתור נציב על-ידי ועדה בראשות מנכ"לית משרד המשפטים - גובר הביקוש לתפקיד החשוב.

בימים האחרונים הוזכרו שמותיהם של 3 מתמודדים מובילים על התפקיד - שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, צבי סגל; שופט בית המשפט המחוזי בתל-אביב, דוד רוזן; והסנגורית הציבורית הראשית לשעבר, עו"ד ענבל רובינשטיין.

עם זאת, ל"גלובס" נודע מפי גורמים המקורבים לשרת המשפטים איילת שקד, כי לא מדובר ברשימה סופית של מתמודדים, וייתכן מאוד כי בימים הקרובים יתמודדו שופטים ומשפטנים נוספים על התפקיד החשוב.

אחת הסיבות המרכזיות לכך ששופטים מחוזיים בכירים ומוכרים, כמו רוזן וכסגל, מעוניינים להתמנות לנציב התלונות על הפרקליטות, היא שהחוק החדש יעניק לנציב סמכות לברר תלונות פרטניות שיוגשו לא רק נגד פרקליטים שמועסקים בפרקליטויות ברחבי הארץ, אלא גם נגד היועץ המשפטי לממשלה בכבודו ובעצמו. מאחר שהיועץ המשפטי לממשלה עוסק בסוגיות גורליות בציבוריות הישראלית, יש להניח כי התלונות עליו, אם יהיו כאלה, יישאו אופי מערכתי באופיין, וכאשר הנציב יטפל בהן, הוא יקבל מעמד של מעין מבקר של מערכת התביעה כולה.

סיבה נוספת לכך שרוזן, סגל ושופטים מחוזיים נוספים מעוניינים בתפקיד, היא שהשניים - בדומה לנשיאת המחוזי בתל-אביב בדימוס, דבורה ברלינר, וסגנה, השופט ישעיהו שנלר, שהתמודדו עליו והפסידו בשל קשרי המשפחה שלהם עם פרקליטים - נמצאים בשלהי הקריירה השיפוטית שלהם ובקרוב יפרשו לגמלאות.

רוזן וסגל כבר לא יקודמו לבית המשפט העליון. תפקיד נציב תלונות הציבור על הפרקליטות נחשב כמקביל בחשיבותו וכן זהה בתנאי ההעסקה והשכר שלו לזה של שופט עליון ויועמ"ש. לפיכך, התפקיד מהווה מעין פרס תנחומים לא רע לשופטים מחוזיים שעומדים לפני פרישה.

סיבה שלישית, שהיא החשובה מכולן, היא שמדובר בתפקיד בעל עניין וחשיבות רבה, והוא זוכה מטבע הדברים גם לסיקור תקשורתי אינטנסיבי.

המועמד נפסל, הוועדה פוזרה

תפקיד נציב הביקורת על הפרקליטות התפנה באפריל האחרון, עם התפטרותה של הנציבה המייסדת, השופטת בדימוס הילה גרסטל, על רקע חילוקי דעות עם ארגון הפרקליטים ומחאות חוזרות ונשנות של הפרקליטים על עבודת הנציבות.

לפני כשבועיים המליצה ועדת האיתור בראשות מנכ"לית משרד המשפטים, אמי פלמור, על השופט ישעיהו שנלר לתפקיד נציב הביקורת. שנלר גבר על ברלינר, שבתה מועסק בפרקליטות מחוז תל-אביב, ועל השופט אילן שילה. אולם, יממה לאחר שהועברה ההמלצה לשרת המשפטים, פנה שנלר לוועדה והודיע כי בנה של רעייתו הטרייה עובד כפרקליט במחוז חיפה. ההודעה טרפה את הקלפים, ושנלר משך את מועמדותו לתפקיד.

בהמשך פוזרה ועדת האיתור, לאור חקיקתו של חוק הנציבות (עד לחקיקתו פעלה הנציבות מכוח החלטת שרים ולא מכוח חוק), הקובע כי הסמכות למנות נציב שיברר תלונות על פרקליטים תהיה של שר המשפטים והשר לביטחון פנים, בהסכמת היועמ"ש ובהתייעצות עם נשיא בית המשפט העליון.

הנציב הוסמך לברר תלונות גם על הפרקליטויות ברחבי הארץ וכן על יחידת התביעה המשטרתית, אך התביעה הצבאית נותרה מחוץ לחוק. עוד נקבע כי הנציב לא יברר תלונות על שיקול-דעתו המשפטי של פרקליט. אם תתעורר שאלה אם מדובר בשיקול-דעת משפטי - הנציב, בהתייעצות עם היועמ"ש, יכריע בשאלה.

בשונה מהמצב הקיים כיום - וזהו השינוי המשמעותי שמעגן החוק - הביקורת המערכתית על עבודת הפרקליטות תבוצע על-ידי מבקר המדינה ולא על-ידי נציבות הביקורת על הפרקליטות. המבקר יוסף שפירא החל לשקוד בימים אלה על הקמת אגף חדש שיפעל תחת שרביטו ויעסוק בביקורת הזו.

ל"גלובס" נודע כי במשרד המשפטים מעוניינים שעובדי מחלקת הביקורת המערכתית בנציבות הביקורת על הפרקליטות, או חלקם הגדול, יעברו לעבוד תחת שרביטו של המבקר באגף החדש שיוקם. עם זאת, המבקר שפירא מעוניין רק בחלק מהעובדים (שרובם המוחלט עובדות) המועסקים כעת בנציבות הביקורת על הפרקליטות. 

רוזן על הפרקליטות בתיק בנק הפועלים: "הפרקליטות הצהירה הצהרות לא נכונות"

לפני 6 שנים, באוגוסט 2010, תקף שופט בית המשפט המחוזי בתל-אביב, דוד רוזן, בחריפות חסרת תקדים את התנהלות הפרקליטות בפרשת הלבנת ההון בסניף הירקון של בנק הפועלים. רוזן ביטל בפסק דינו, בצעד נדיר על בסיס טענת "הגנה מן הצדק", את כתב האישום שהגישה פרקליטות מחוז תל-אביב (מיסוי וכלכלה) נגד אליק לדר ויעקב סברדליק, שני מנהלים בדסק הרוסי בבנק שהואשמו כי סייעו ללקוחותיהם להלבין עשרות מיליוני דולרים.

בהחלטתו מנה רוזן שורה ארוכה וחמורה של כשלים שביצעה הפרקליטות. בין היתר קבע רוזן כי הפרקליטות לא העבירה חומר חקירה לנאשמים במועד והצהירה בבתי המשפט הצהרות לא נכונות ולא מדויקות.

"התנהגות המדינה הינה התנהגות נפסדת, הפוגעת באופן ממשי בתחושת הצדק וההגינות", קבע רוזן, שלא הסתפק בכך והוסיף וכתב כי: "המדינה לא העבירה להגנה חומר חקירה בכמויות בלתי נתפסות, המדינה הצהירה הצהרות לא נכונות במחוזי ובעליון, בפרשת צילומי הסתר, כמו גם בנוגע לעד התביעה ליאון בויקו. על בסיס נתונים אלה הגעתי למסקנה כי יש בקיום ההליך הפלילי שהתקיים נגד לדר וסברדליק משום פגיעה חריפה בתחושת ההגינות".

כ-4 שנים מאוחר יותר הפך רוזן לסוג של גיבור עממי כשביקש לשלוח את ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, ל-6 שנות מאסר, לאחר שהרשיע אותו ואת שותפיו בשוחד במשפט פרשת הולילנד. על אחת המרפסות בתל-אביב נתלה אז השלט: "ישראל אוהבת את השופט דוד רוזן". אולם, בית המשפט העליון צינן מאוחר יותר את ההתלהבות כשזיכה את אולמרט מהאישום המרכזי בשוחד נגדו והפחית 4.5 שנים מ-6 שנות המאסר שגזר עליו רוזן.

באופן דומה נהגו שופטי העליון בראש עיריית ירושלים לשעבר, אורי לופוליאנסקי, שהורשע אף הוא בשוחד בפרשת הולילנד. רוזן גזר על לופוליאנסקי החולה מאסר של 6 שנים מאחורי סורג ובריח, אך העליון המיר את העונש ל-6 חודשי עבודות שירות בלבד, בשל מצבו הרפואי.

לאור הרזומה המחמיר וחסר הפשרות של רוזן, אין להתפלא כי ישנם גורמים בפרקליטות שאינם מתלהבים מכך שהשופט רוזן הוא אחד מהמועמדים להתמנות על-ידי שרת המשפטים, איילת שקד, לנציב תלונות הציבור על הפרקליטות. אם בסופו של דבר הוא ייבחר לתפקיד, יש להניח כי רוזן, ששירת בעצמו בעבר כפרקליט בפרקליטות הצבאית, לא יעשה חיים קלים לפרקליטים ויברר עד תום את התלונות שיוגשו נגדם.