Ggroup מקבוצת בלושינסקי אחזקות – מגזין הנדל"ן
לוגו ג'גרופ לוגו גלובס

כיצד להתמודד עם חרדה ממעליות?

הפחד מכניסה למקום סגור, שאין לנו שליטה עליו מתורגם לעיתים לחרדה מפני מעליות אצל ילדים או מבוגרים. מה ניתן לעשות על מנת למנוע אותו
זואי דרור - 14.08.2016, 12:13
מעלית
מעלית / צילום: Shutterstock/ א.ס.א.פ קרייטיב

המאמר בשיתוף G-group

אנשים רבים, גדולים כקטנים, פוחדים ממעליות. ניתן לאתר סממנים שכאלה באישיותם של ילדים, שהם מעט מודאגים יותר, חרדים יותר, ובד"כ יהיו גם זהירים יותר בהתייחסותם אל העולם. אין ספק שחששנות זו היא מולדת/פיזיולוגית, אבל גם מאוד מושפעת מתגובותינו ההורים לאותה חרדה, קיים סיכוי גבוה שהפחד ממעליות לא מנותק מפחדים אחרים שקיימים אצלם.

ראשית יש להבין מה במעליות גורם לחרדה? אם נסתכל אובייקטיבית על מעלית, נבין שהחשש הוא הגיוני: זה מקום סגור וחשוך יותר, זה משהו שאין לנו שליטה עליו ותלוי בין שמיים לארץ, דומה מאוד למטוס אבל שונה מנסיעה במכונית (שסטטיסטית יותר מסוכנת אבל בדרך כלל אנשים אינם מפחדים ממנה).

כולנו וגם ילדנו מכירים סיפורים על מעליות שנתקעו ואז החשש מתגבר. התפקיד שלנו כהורים הוא להתייחס בצורה אמפטית לחרדה הזו, לנרמל אותה, אבל לא לתת לה להשתלט על חייו של הילד. ילד שחש פחד, אם ממעלית או מכל דבר אחר הגורם לו לחרדה, ינסה תמיד להימנע ממנה.

במקרה דנן, הוא יעלה במדרגות ,ימצא אינספור תירוצים מדוע אין לו צורך להיכנס למעלית, וכך ימנע מהפעולה המפחידה והמאיימת. הפעולה הזו, שלא להיפגש עם מושא החרדה שלו, קרי המעלית, נקראת הימנעות , והיא לרוב התגובה האוטומטית הראשונית שילדים ומבוגרים משתמשים בה כנגד חרדות.

בטווח הקרוב זה באמת מרגיע, אין צורך להתמודד עם הפחד. אבל בטווח הרחוק זה מעצים ומגדיל את החרדה, כי בעצם בכל פעם שאני נמנעת, אני חווה תחושת הקלה עקב ההפסקה באיום. תחושה זו מהווה חיזוק אשר גורם לנו להשתמש שוב בטכניקה הזו ובעצם לא להתמודד עם החרדה. ככל שאנחנו לא מעיזים להתמודד עם החרדה, גורם החרדה הופך למאיים יותר. כמו כן, יש לקחת בחשבון כי ההימנעות, מנגנון ההגנה הזה שלכאורה מאוד יעיל, עלול להפך לדפוס קבוע באישיותו של הילד, והילד החששן, ינהל את חייו בהימנעות במקום בהתמודדות.

התפקיד שלנו כהורים הוא לעזור לילד שלנו שלא להימנע, ללמד אותו להשתמש במנגנונים אחרים להתמודדות עם פחד. הרי בעתיד הוא יאלץ לעלות במעלית, היום בונים רבי קומות ובנייני משרדים, והילד לא יוכל להימנע לנצח ממושא הפחד שלו. עלינו לעשות זאת מאוד ברגישות אבל גם באסרטיביות ובנחישות. חשוב שלא לתת מקום לחרדה הזאת להשתלט, וזאת כדי להימנע מתהליך נוסף שמתרחש במקביל והוא הכללה של הפחד, פחד ממעלית אחת יהפך לפחד מכלל המעליות, לפחד מגובה, לפחד ממקומות סגורים וכדומה.

אז מה עושים עם ילד כזה?

בשלב הראשון- כמו תמיד:

  1. שיחה - בשיחה אנו משקפים לילד את הפחד שלו, עלינו להיות אמפטיים: להבהיר לו כי אנו מבינים את הפחד ממעליות, אבל עלינו להתגבר עליו יחד - לשאול אותו ממה הוא מפחד, מהחושך, מהפחד להיתקע, לעזור לו להיפרד מתחושת האשמה והבושה שנלוות לחרדה. לנרמל את התחושה, לתת מילים ומקום לפחד ולעזור לו בעצמו להבין מה החשש שלו.

  2. במהלך השיחה, לחשוב יחד על פתרונות, פנס לחושך, משחק מילים משעשע, להשאיר טלפון למקרה שיתקע, בקבוק מים, או כל פתרון ריאלי שיכול להקל על הפחד והחרדה, ליצור לו תחושה של ביטחון. חשוב לי להדגיש, שגם אם מדובר במתבגר או במבוגר שסובל מאותה חרדה, יש לעשות זאת איתו. לא להשאיר אותו להתמודד לבד.

  3. ללכת יחד למעלית, התהליך שבו נחשפים למקור החרדה נקרא חשיפה. שוב, אלו שלבים שמתאימים לכל סוגי החרדה, פשוט עושים התאמה לסוג החרדה בו רוצים לטפל. ככל שהילד ייחשף יותר למקור הפחד ויגלה שלא קורה שם שום דבר, הפחד יפחת עד שיעלם.

הדבר החשוב באמת הוא הדרגתיות, אמפטיה, אבל כן גם ההתעקשות על ההתמודדות. לא לעלות ישר לקומה 10 אלא להתחיל לאט בעמידה בכניסה למעלית, ואז כניסה כאשר הדלת פתוחה ואז קומה ראשונה, וכן הלאה... להיות רגישים לפחד ולתת לו מקום, לא ישר להציף את החרדה.

לסיכום, אם נתקלים בקשיים קיצוניים, בכי בלתי נגמר סירוב אמיתי לשיתוף פעלה, לכו לטיפול מקצועי או הדרכה פרטנית.

הכותבת היא מדריכת הורים ויועצת משפחתית

האם מס על דירה שלישית:
סה"כ השתתפו בסקר: 943
11% 5%
19% 5%
68% 5%
2% 5%

בגובה העיניים לטורי דעה נוספים

המובחרים

NEXT-URBAN -לוגו / צילום: יח"צ
מול ים - לוגו / צילום: יח"צ