הכתבה בשיתוף משפטיפ

זוג מדרום הארץ, שיחסיהם עלו על שרטון, ביקשו להתגרש. הם החלו בתביעות הדדיות, ובין השאר תבעה האישה גם את פירוק השיתוף בין בני הזוג לרבות משק חקלאי.

האישה פנתה לרשות מקרקעי ישראל בהסתמך על הרישומים בפנקסי הסוכנות היהודית וביקשה להירשם כבעלת זכויות במשק לצד הבעל. הרשות נענתה לבקשה ושינתה את הרישום בספריה, באופן בו האישה והבעל הם בעלי הזכויות במשק בחלקים שווים.

הבעל מצידו הגיש תביעה והצהיר כי הוא בעל הזכויות היחיד במשק, ומשכך הרי שהאישה אינה זכאית לפירוק השיתוף בו - קרי למחציתו.

מנגד, האישה הציגה מסמכים מהסוכנות היהודית לישראל ורשות מקרקעי ישראל, לפיהם היא בעלת זכויות במחצית המשק, וביקשה כי בית המשפט יקבע על בסיסם כי אכן כך הדבר, ולכן היא זכאית למחצית הזכויות במשק בעת פירוק השיתוף בין הצדדים.

בית משפט לענייני משפחה קיבל את טענת האישה כי על-פי המסמכים וכן בהסתמך על עדות נציגת הסוכנות היהודית, זכאית האישה למחצית הזכויות בנחלה, וכי יש לחלק את המשק בין הגבר ובין האישה ונתן צו לפירוק השיתוף במשק ומכירתו לכל המרבה במחיר.

לאחר מתן פסק הדין ערער הבעל לבית המשפט המחוזי. עור"ד יעל פרי, באת-כוחו, טענה בדיון במחוזי כי אין במסמכים שהוצגו על-ידי האישה מהסוכנות היהודית ו/או מרשות מקרקעי ישראל כדי להקנות לה זכויות במשק.

בנוסף האישה לא הוכיחה כוונת שיתוף של הבעל במשק, וכי הזכויות במשק של הבעל הן עוד מתקופת רווקותו, וכי הוא לא הביע בשום שלב במהלך נישואיהם כוונת שיתוף במשק. בית המשפט המחוזי קיבל את טענותיה של עו"ד פרי וקבע כי יש לבטל את פסק דינו של בית המשפט השלום.

עוד קבע בית המשפט המחוזי כי אכן אין במסמכים שהוצגו על-ידי האישה (מהסוכנות ומרשות מקרקעי ישראל) כדי להקנות לה זכויות במשק, וכי יש לבחון האם אכן יש כוונת שיתוף במשק, ולפיכך החזיר את התיק לבית משפט לענייני משפחה לצורך הכרעה בשאלת השיתוף במשק בלבד.

האישה הגישה לבית המשפט העליון בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אולם זו נדחתה.

התיק הוחזר לבית המשפט לענייני משפחה, ובהמשך לכך נקבע בפסק הדין המשלים כי אין די בראיות שכבר הובאו מטעם האישה כדי לבסס טענה לזכויותיה במשק מכוח כוונת שיתוף, ותביעתו של הבעל על המשק התקבלה. כלומר, נקבע כי מלוא הזכויות בנחלה הן של הבעל, וכי האישה אינה זכאית למחצית מהזכויות בנחלה.

האישה הגישה ערעור גם על פסק הדין המשלים, כאשר עיקר טענותיה נסובו סביב כך שלא ניתנה לה האפשרות להגיש ראיות נוספות להכרעה בשאלת השיתוף, והיה צריך להתיר לה לעשות כן. זאת, משום שלטענתה כלל לא נדרשה להוכיח כוונת שיתוף בפני בית משפט לענייני משפחה, לאור המסמכים שהיו בידה מהסוכנות היהודית ורשות מקרקעי ישראל בנוגע לזכויותיה במשק.

עו"ד פרי, שייצגה את הבעל בהליך הערעור, טענה כי האישה נמנעה מהגשת ראיות שונות שבידה ומהעלאת טענות שונות, ובעניין זה היא זו שגרמה לעצמה נזק, וכי הליך הערעור אינו מהווה מקצה שיפורים. בנוסף, טענת האישה כי יש להתיר לה להגיש ראיות נוספות אינה עומדת בתנאים הקבועים בפסיקה, והיא פעלה בעניין בחוסר תום-לב.

בית המשפט המחוזי קיבל את טענותיה של עו"ד פרי ודחה את ערעור האישה. 

 עו"ד יעל פרי עוסקת בתחום אגודות שיתופיות, מושבים וקיבוצים, בן ממשיך, ירושות וצוואות וגירושים במגזר החקלאי. 

הכתבה לעיל היא על דעת מערכת משפטיפ והכותבת, ואין בה משום תחליף לקבלת ייעוץ משפטי כנדרש.