פורטפוליו, נפתלי בנט

גיל: 44 תפקיד: שר החינוך ויו"ר הבית היהודי

משפחה: סבא וסבתא משני הצדדים הגיעו לסן פרנסיסקו מפולין, ובאו מרקע סוציאליסטי, רחוק מאוד מהיהדות. אחרי מלחמת ששת הימים, שחשפה אותם למצוקת היהודים, ההורים הגיעו להתנדב בקיבוץ ועברו לחיפה, שם נולדנו שני אחיי ואני. אימא הייתה יו"ר ארגון עולי ארצות הברית וקנדה בישראל, ואבא, שעבד במחלקה לקשרי חוץ בטכניון ונסע מטעמו לשליחות במונטריאול, הפך למתווך דירות.

אמונה: החזרה בתשובה שלהם נפרסה על פני עשר שנים וסופה כשהיינו במונטריאול בשליחות, שממנה חזרתי לחיפה עם ציצית וכיפה. אשתי, גילת, שבאה מבית חילוני, היא מסורתית היום ואוהבת את זה. הילדים לומדים בבית ספר ממלכתי דתי.

גילת: אשתי, שפית קינוחים מוכשרת ומדריכת הורים. הכרנו כשהייתי סטודנט והתנדבתי להרצות לנוער לפני גיוס והיא הייתה משק"ית ת"ש שארגנה את אחת ההרצאות בגבעת התחמושת. היא התחילה איתי, אף על פי שהייתי ליימך דתי. יש לנו ארבעה ילדים ואנחנו גרים ברעננה.

מחשבים: בבית ספר למדתי מתמטיקה, אבל לא היה לי שום קשר לטכנולוגיה עד אחרי הצבא. אפשר לומר שהייתי אהבל טכנולוגי. בצבא הייתי בסיירת מטכ"ל ובמגלן, הכי רחוק ממסך המחשב, ובזמן לימודי המשפטים ומינהל העסקים בירושלים התחלתי לעבוד, במקרה, כ'שאוויש' בחברת התוכנה אשבל, כי זה הסתדר לי עם המערכת באוניברסיטה. ככה התחלתי את דרכי בתחום. בשנה השלישית עבדתי כאיש שיווק בחברת אינטרנט. להגיד שהתלהבתי? ממש לא.

סטארט-אפ: בין השנה השלישית לרביעית של הלימודים, חברתי יחד עם בן אנוש, שהיה איתי בצוות במטכ"ל, למיכל צור (שהייתה חברת ילדות של בן) ולליאור גולן (שהיה שותף שלה), והחלטנו להקים סטארט-אפ בלי שהיה לנו רעיון. ישבנו בעליית הגג של אבא של בן וזרקנו רעיונות. בסוף החלטנו ללכת על אבטחת כרטיסי אשראי, בלי שום רקע בנושא. הגענו לפרזנטציה אצל מייקל אייזנברג מבנצ'מרק קפיטל, ושאלו אותנו כמה כסף אנחנו רוצים. אמרתי 2 מיליון דולר בלי למצמץ - כמעט נחנקתי. אמרו בסדר, ושלחו אותנו לניו יורק. אני הייתי המנכ"ל, שכרנו אנשים, גייסנו עוד 10 מיליון דולר, שרפנו 12 מיליון דולר וריסקנו את החברה.

סאיוטה: אחרי שהמוצר נכשל טוטאלית בשוק, כי חוץ מישראכרט אף אחד לא קנה אותו, זיהינו מוצר חדש עם קצה חוט, באנו למשקיעים ואמרנו שאנחנו צריכים עוד כסף. הם אמרו שיתנו לנו שניים וחצי מיליון אם נגייס עוד מיליון. התרוצצנו כמו עכברים מורעלים, גייסנו, ובסוף סבתא של בן נתנה את ה-300,000 החסרים. מכאן היעד המרכזי שלנו היה להפוך את סבתא של בן למיליונרית, אז החלפנו את המוצר המקורי למוצר אחר באבטחת כרטיסי אשראי. לקחתי את הלפטופ, עליתי על מטוס ועברתי מבנק לבנק כמו איש מכירות מפעם. התחלנו לצבור תאוצה והפכנו למובילי שוק.

אסון התאומים: תוך כדי ישיבת הנהלה במנהטן, לפני קצת יותר מ-15 שנים, מישהו אמר שמטוס פגע במגדל אחד ואחר כך בשני. סגרתי את הישיבה, יצאתי לרחוב ואני רואה את שני בנייני התאומים עולים באש. עליתי למעלה, יידעתי את העובדים ודאגתי שכולם יתחילו להתפנות צפונה. היינו בתוך נהר של אנשים ורצתי לאסוף את גילת.

פישינג: עברנו את התפוצצות הבועה והצלחנו איכשהו לשרוד את האינתיפאדה השנייה וכמה חודשי מילואים שניתקו אותי מהעניינים. כשהשוק היה בשפל ואי אפשר היה לגייס יותר, הבנו שאנחנו חייבים למצוא מוצר נוסף. יום אחד התוודענו לפישינג (פעולות עוקץ) בדואר האלקטרוני, ואחרי שיחת מסדרון קצרה החלטנו שהולכים על זה. הקמנו חמ"ל נגד הונאות באינטרנט בהרצליה פיתוח, הגדול מסוגו בעולם, כמעט כל הבנקים ברחבי הגלובוס מנויים עליו.

אקזיט: ב-2005 פנתה אלינו חברה גדולה שרצתה לקנות אותנו ב-80 מיליון דולר והייתה מוכנה להעלות את הסכום למאה מיליון. אבל אז קיבלתי מסר מחברת RSA, שרצו לרכוש אותנו. הנציג שאל כמה אנחנו רוצים. אמרתי 150 מיליון, לא סנט פחות. הוא ניתק, התייעץ, וכשחזר אליי אמר שיוכלו לעמוד ב-145 מיליון. אמרתי שאבדוק. חיכיתי שעה על השעון ואמרתי לו, אוקיי, בעלי המניות מוכנים להתפשר על הסכום.

RSA: הציעו לי להיות סמנכ"ל בכיר בחברה ויצאתי בשמה לאוסטרליה, ניו זילנד, קנדה ואירופה, עם חשבון הוצאות בלתי מוגבל, כשכמה חודשים אחורה טסתי במחלקת תיירים וחלקתי חדר עם עובדים אחרים - ואני נוחר, כן? לא הסתחררתי. ניצלתי את המצב לקריאה סדרתית של ספרים והפינוק היה טיול גדול בהרי הרוקי. יום אחרי מסיבת הפרידה מהחברה פרצה מלחמת לבנון השנייה.

ישראל: החלטתי שאני לא חוזר להיי טק והתמניתי לראש המטה של בנימין נתניהו, שהיה אז ראש האופוזיציה. לבכור שלנו קראנו יוני, על שם אחיו ז"ל, ולקטן עמנואל, ע"ש עמנואל מורנו ז"ל שהיה בצוות שלי.

סלוטו: סטארט-אפ שעסק בשירותי ניהול ותיקון תוכנה. נכנסתי לנהל אותו לכמה חודשים, אחרי שנתיים אצל נתניהו. קיבלתי מניות וכשהיה האקזיט, כבר הייתי שר הכלכלה. המניות היו בנאמנות עיוורת.

טכנולוגיה: תחום קרוב לליבי. כשאני מדבר עם מנכלים בהיי-טק, הם מתלוננים על הרגולציה והביורוקרטיה בשוק הישראלי, אבל הזעקה האמיתית שלהם היא על מחסור במהנדסי תוכנה בוגרי חמש יחידות מתמטיקה. לכן, כשמוניתי לשר חינוך, הסתערתי על זה וקבעתי לעצמי רף מדיד. גם ערבים, אתיופים ותושבים מהפריפריה יכולים להיות בהיי-טק. צריך רק לתת להם הזדמנות שווה.

בתי ספר מקצועיים: לצערי, הם הועברו למשרד העבודה והרווחה ולא בסמכותי. הבעיה הגדולה היא שממתגים אותם בצורה שגויה. מכונאי רכב זה הייטק ולא עבודה שחורה.

רפורמה בחופשות: את הכסף שהבאתי למשרד החינוך ריכזתי במימון של סייעת שנייה, הקטנת הכיתות וקיצור החופשות לילדי החינוך המיוחד. אנחנו נכנסים למשא ומתן עם ארגוני המורים בסוגיה הזו. קיצור החופשות הוא בהחלט יעד.

בית הספר של החופש הגדול: תוכנית מיוחדת שכוללת מגוון פעילויות לימודיות והעשרה בתחום החברתי והערכי במהלך החופש הגדול. היא כרגע מיושמת בכיתות א' ו-ב', וקיבלתי החלטה להוסיף את כיתות ג' במסגרת התקציב החדש ויש התקדמות משמעותית בעניין.

לימודי ליבה: ראש הממשלה חתם עם החרדים על הסכם לביטול החוק. אני עובד מול החרדים בעניין לימודי המתמטיקה והאנגלית והרוב הגדול לומד את שני המקצועות האלה ברמה נמוכה, שצריך להעלות. הגישה של חלק מהמפלגות שרוצה להפוך את החרדים לאויב - לא תעבוד. השאלה היא אם אנחנו רוצים לריב עם השומר או לאכול את הענבים. רשת מעיין החינוך התורני, למשל, כבר קיבלה החלטה לכוון את התלמידים לחמש יחידות מתמטיקה.

ועדת ביטון: לא ציפיתי שזה יהיה כל-כך טעון. הנושא עלה מסיורים בשטח ואין פה בכלל פופוליזם. למה שהתלמידים לא יכירו את מכת הגירוש של יהודי צפון אפריקה ומדינות ערב?

רכבת: הייתי יושב בשולחן עגול עם הצדדים ומגיע להסדרים שמבטאים את הייחודיות של מדינת ישראל והשבת ומתחשבים בצורכי המדינה וכל הציבורים. שבת צריכה להיות יום מיוחד.

סגירת עסקים: אני בעד מתווה גביזון-מידן (אמנה שנוסחה בידי פרופ' רות גביזון והרב יעקב מידן, לבחינה מחדש של הסטטוס-קוו, ל' ר') ונגד כפייה. תראי את יום כיפור, אף אחד לא נוסע במכונית ואין חוק שאוסר על זה. כבן אדם שתמיד היה מיעוט דתי - בסיירת, בהיי-טק - תמיד ידעתי להשתלב ולמצוא את הדרך להיות יחד עם כולם. כשהתחלתי לצאת עם אשתי, שהייתה חילונית, וחשבנו על חתונה, היא אמרה לי, אם אוהבים מתגברים על הכול.

מתקפות נתניהו: אני לא מבין למה זה קורה. אני מתכוון לסייע לכך שהממשלה בראשותו תמשיך להתקיים עד 2019. כשאנחנו יושבים בקבינט, ההתנהלות מאוד עניינית ושמים בצד רגשות. אני לא לוקח כלום ללב. מי שמתקיף, אולי כואב לו משהו. בכל גל ההתקפות האחרון נגדי, התגובה שלי היא תמיד שאני שותף בממשלה ואמשיך לעסוק בתפקידי במסירות.

לפיד: אני מעריך את תרומתו לישראל ולא שותף לזלזול בו. אנחנו חברים, אבל יש לנו מחלוקות ערכיות. את שואלת אם נתחרה ראש בראש על ראשות הממשלה? תרחיש כזה אינו תלוש. האם נשתף פעולה? נראה מה יקרה במערכת הבחירות הבאה עוד שנתיים וחצי.

מחיר פוליטי: אין לי בעיה עם הפגנות, או עם אנשים ברחוב שעוצרים אותי ומבקשים לדבר, אבל הכי קשה לי זה עם מה שעוברים הילדים. כמעט בכל לילה יש מול ביתי הפגנות רועשות במיוחד והילדים לא נרדמים. בגלל הצעקות אנחנו מרדימים אותם במיטה שלנו וזה לא נעים.

ילדים: חשוב לי שהם לא יגדלו בתור הילדים של בנט ושהזהות שלהם לא תהיה תלויה בי. כולם לומדים בממלכתי דתי, אני זה שלוקח אותם לבית הספר ומכין להם את הסנדביצ'ים.

תפיסת עתיד: לא חושב כרגע על ראשות ממשלה. אני כרגע בממשלה ועד הבחירות ב-2019 הכול פתוח. התנועה שלנו, שהיא תנועת ימין ממלכתי עם דעות ברורות ועקביות, תמשיך להנהיג.