"המחשבה שהמשפט יבער את הרע מקרבנו היא אבסורדית"

עו"ד דן שינמן: "הלכנו רחוק מדי בטשטוש הגבולות בין התקין לפלילי" ■ "אי-אפשר לצפות לצדק אלוהי ממערכת אנושית, אבל רוב השופטים חכמים, חרוצים וישרים"

דן שינמן / צילום: אמיר מאירי
דן שינמן / צילום: אמיר מאירי

לפני כחודש פרסם עורך הדין הוותיק והסופר דן (דני) שינמן, את ספרו השלישי, "הסנגור". הספר המיוחד מערב בין פרוזה ספרותית לבין פרקטיקה משפטית. בחלק הפרוזה שלו מביא שינמן סיפורים מאחורי הקלעים של הנעשה באולמות בתי המשפט הדנים בפלילים ובחדרי החקירות. בחלק העיוני, הוא פורש בפני הקורא דילמות אתיות וערכיות מעולם המשפט בכלל ומעולמו של הסנגור בפרט.

מהספר, כמו גם מהשיחה עם עו"ד שינמן שאותה ערכנו בשבוע שעבר, מתברר שגם 8 שנים אחרי ששינמן החל להעביר את ניהול משרדו המשגשג לבנות טיפוחיו, עורכות הדין נוית נגב ואיריס ניב-סבאג, הוא לא נטש את קו המחשבה הסנגוריאלי ואת רגישותו למקרים שבהם המדינה עושה שימוש יתר בכוחה נגד האזרחים.

הנושא שהכי מטריד את שינמן בהיבטים אלה, ושבהם לדבריו אנחנו מצויים בבעיה לא פשוטה, הוא "היטשטשות הגבולות בין הפלילי ללא פלילי בכל הנוגע למתרחש בעולם העסקי". לדבריו, "מערכת המשפט שלנו נמצאת בבלבול בכך שהיא מתקשה לקבוע גבולות בתחומים העסקיים של ניירות ערך, הגבלים עסקיים, ובנוגע לעבירה של הפרת אמונים של אנשי ציבור. השחרנו תחומים אפורים והפכנו אותם לפליליים, וזה לא טוב. אלה הם 3 תחומים שבהם ההחלטות שמקבלת המערכת על העמדה לדין, הן לעתים כמעט רנדומליות".

עו"ד שינמן ייצג בעבר כמה מנבחרי הציבור הבולטים ביותר שעמדו לדין פלילי בארץ. ביניהם את השרים לשעבר, יעקב נאמן וחיים רמון. היום הוא אומר שהשאלה אם איש ציבור עמד בניגוד עניינים פלילי או לא פלילי, היא ענקית. "ניגודי העניינים בחברה כמו שלנו הם ללא גבול בכלל. אז מדוע ניגוד העניינים של אחד הוא מושחת, ועליו הוא צריך ללכת לבית סוהר, ושל אחר הוא לא מושחת, כי הוא יודע להתעלות מעליו? לקחו אצלנו את ניגוד העניינים והפכו אותו לכלי שאפשר לנגח בו כל אחד".

- הרי ישנם מקרים שבהם ראוי להעמיד לדין נבחר ציבור בעבירה של הפרת אמונים מאחר שפעל בניגוד עניינים.

"יש בהחלט מקרים של הפרת אמונים שהיא לא שוחד, שצריכים לקבל סטיגמה פלילית, אבל אלה הם רק המקרים הקיצוניים. צריך להיזהר מלהכתים כל מצב כניגוד עניינים פלילי, כי זה עלול חזור אלינו כבומרנג ולמנוע אנשים מלנסות להיבחר ולקבל החלטות. צריך להקטין את היקף השימוש בעבירה הזו".

הטכנולוגיה פגעה בערכים פשוטים

עמדה דומה מציג שינמן לגבי עבירות בתחום של ניירות ערך. גם כאן, לטענתו, הגבולות בין הפלילי ללא פלילי, בין המותר לאסור, הם מטושטשים מדי. "תנסה היום להבין בשאלה כלכלית של ניירות ערך, אם המעשה שנעשה הוא עבירה של תרמית בניירות ערך או לא? זו שאלה מורכבת, פרשנית, עם הרבה אפשרויות של פרשנות. יש בתחום הזה פסיקות שהן מחמירות מדי, ויש עודף רגולציה. לפעמים נותנים אצלנו פרשנות רחבה מדי בתחום הזה".

- החמרת החקיקה בתחום הכלכלי וביחס הפרקליטות ובתי המשפט לעבירות כלכליות נועדו ליצר הרתעה, ולהבהיר כי עבירות כלכליות הן חמורות ופוגעות בציבור לא פחות מעבירות בתחומים אחרים.

"יש כמובן מקרים שבהם צריך להעמיד לדין ולהעניש, אבל לקחת מקרים אפורים ולהדביק להם סטיגמה פלילית, זאת סכנה גדולה. זה אזור מסוכן שאנחנו לפעמים פולשים אליו, בין היתר בגלל לחץ קהל, לחץ תקשורתי או בון-טון שמשתלט. הלכנו רחוק מדי במובן שהגבולות היטשטשו".

- מצבה של מערכת המשפט היום הוא פחות טוב מאשר בעבר, או טוב יותר?

"בוא נגיד ככה, אני שייך לדור שגדל כאן ממחצית המאה הקודמת, ולא הייתי רוצה לחזור לימים ההם מהרבה בחינות. אבל יש דברים מסוימים, בעיקר המהפכה הטכנולוגית, שלא הביאו רק טוב, אלא גם רע. יש תחומים שיש בהם היום הרבה מאוד בלבול. יש הרבה דברים שלפני 50 ו-60 שנה היינו יכולים להתנהל מולם בפשטות, והיום הם אינם פשוטים אלא מסובכים ומורכבים".

- תסביר במה הדברים מסובכים ומורכבים.

"המהפכה הטכנולוגית יצרה אובדן גבולות פסיכולוגי עצום. אנחנו מרגישים כמעט כל-יכולים בזכות הטכנולוגיה, אבל היא מפריעה לנו לראות את הדברים הפשוטים - ערכים כמו חברות, נאמנות, אמת, יסודיות, ענווה ופרטיות. אלה דברים שבעבר היה יותר קל לאתר אותם. מצד שני, הטכנולוגיה הביאה הרבה דברים חיוביים, כמו שיפור בבריאות, פתיחות וחופש. אני מאמין שבמשך הזמן החברה תמצא פתרונות לבלבולים שהביאה עימה הטכנולוגיה".

מערכת המשפט שלנו אינה מושחתת

עם זאת, שינמן, ממרומי גילו (73) וניסיונו, מביט על ישראל במבט מפוכח וגם אופטימי. למרות הבעיות הלא מעטות שהוא רואה מסביבו, הוא מביע שביעות-רצון מהמדינה שבה חי כל חייו, וממערכת המשפט שלה, שבה הוא פועל. "אנחנו חיים בישראל בתנאים מורכבים, אבל הדבר המופלא והמפליא הוא ששמרנו על הצביון שלנו כמדינה חופשית ודמוקרטית. ישנן כמובן בעיות, יש טרנדים, יש תקופות שונות, אבל כשאני מסתכל מסביבי האנשים שאני פוגש הם טובים, ובסך-הכול אני אופטימי לגבי העתיד שלנו".

ובתחום המשפט - "גם בתחום המשפט, למרות הבעיות שעליהן דיברתי, המצב אצלנו הוא סביר. יש היום באירופה מערכות משפט מושחתות, אבל מערכת המשפט שלנו אינה מושחתת. אי-אפשר לצפות לצדק אלוהי ממערכת אנושית, ויש כל הזמן מה לשפר, אבל רוב השופטים הם חכמים וחרוצים וישרים".

שינמן כבר אינו עוסק בליטיגציה בעצמו, אבל שמו ממשיך להתנוסס בראש משרד עורכי הדין שייסד, "שינמן, נגב, ניב", ברחוב ויצמן בתל-אביב. אנחנו נפגשים בלשכתו שקירותיה מקושטים בציורים של אשתו, דניאלה. הכתובת "בן שלי גיבור", מעטרת את אחד הציורים, ושינמן מסביר לי שאת הציור הזה יצרה דניאלה כשבנם שירת בסיירת מטכ"ל. שנים מאוחר יותר, ייצג שינמן את רס"ן ק', אחד מנאשמי משפט "אסון צאלים ב'", שבו נהרגו חמישה מחיילי הסיירת.

עורכות הדין נגב וניב-סבאג, התלמידות והיורשות של שינמן, מובילות היום את הפירמה, אך הן מרבות להתייעץ עם שינמן. בין היתר הן ייצגו את ראש-הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, במשפט פרשת "ראשונטורס", שבו הואשם אולמרט כי היה מודע למימון כפול של חלק מנסיעותיו לחו"ל, להופעות באירועים שארגנו ארגונים שעוסקים בפעילות ציבורית.

נגב וניב-סבאג ייצגו את אולמרט גם בערעור שהגיש לבית המשפט העליון על פסק הדין של השופט המחוזי בתל-אביב, דוד רוזן, במשפט "פרשת הולילנד", שבו הורשע אולמרט בשני אישומי שוחד ונשלח ל-6 שנות מאסר. בשני המקרים, הן השיגו הישגים משפטיים כבירים. אולמרט זוכה בעליון בדעת רוב מהאישומים בפרשת "ראשונטורס", וזוכה מאישום השוחד המרכזי במשפט הולילנד, ועונשו הופחת בעליון ל-18 חודשי מאסר.

אין להתפלא על כן שאף שאולמרט יושב היום בכלא מעשיהו, כשאות קלון על מצחו, שינמן דווקא מרוצה מהאופן שבו פעלה מערכת המשפט בעניינו. "אני חושב שמשפטי אולמרט הם דוגמה למערכת משפט שתפקדה יפה מאוד. אני לא נכנס לשאלה האם הושג פה איזה צדק אלוהי, אבל מערכת המשפט התמודדה עם השאלות, שמעה עמדות שונות, שמעה את הדברים, שקלה אותם והכריעה את שהכריעה".

ייצג שורה של נבחרי ציבור ובכירים במשק

שינמן נולד בשנת 1943 בישראל להורים חלוצים, יוצאי מזרח אירופה שעלו לארץ בשנות ה-30. הוא גדל בשכונת בורוכוב, אז חלוצית-סוציאליסטית, בגבעתיים. את דרכו המקצועית כמשפטן החל כעתודאי, הוא התמחה בפרקליטות המדינה והתגייס לפרקליטות הצבאית, שם התקדם עד לתפקיד סגן התובע הצבאי הראשי. בין מפקדיו בצבא היו המשפטנים דליה דורנר, אז פרקליטת פיקוד מרכז; ויעקב קדמי, תובע צבאי ראשי, אשר מונו לימים לשופטי בית המשפט העליון.

לאחר פרישתו מהפרקליטות הצבאית, הקים שינמן משרד עורכי דין עצמאי, שאליו הצטרף אחיו, השופט המחוזי יעקב שינמן. דן שינמן עסק כ-15 שנה בתחום האזרחי, צבר ידע וניסיון רב בתחום העסקי-מסחרי. הוא חזר לעסוק בתחום הפלילי בשנת 1986, כאשר הקים משרד עורכי דין משותף עם עו"ד דוד ליבאי, שעוסק בענייני צווארון לבן. לאחר כשנתיים מונה ליבאי לשר המשפטים, ופרש מהשותפות.

המשרד זכה להצלחה מסחררת. שינמן, אשר כונה "המזכה הלאומי", ייצג שורה של נבחרי ציבור ומנהלים בכירים במשק, ביניהם - פרופ' יעקב נאמן, שר המשפטים לשעבר; עו"ד דורי קלגסבלד, ראשי עיריות אילת, חיפה ואופקים - רפי הוכמן, אריה גור-אל ומיכה הרמן; השר לשעבר חיים רמון, חברי-הכנסת עמרי שרון, ויצחק הרצוג (פרשת העמותות), רס"ן ק' בפרשת צאלים ב', רב-ניצב שלמה אהרונישקי בוועדת זיילר, ואנשי-עסקים כיצחק תשובה, גד זאבי, נוני מוזס ועוד.

לפני כ-8 שנים, בשיא הקריירה, החליט להעביר את מושכות המשרד לעורכות הדין נוית נגב ואיריס ניב-סבאג, ולפנות את זמנו לעולם הספרות, תוך מתן ייעוץ באסטרטגיה משפטית בתיקים הרבים שמתנהלים במשרד. התיק האחרון שבו הופיע שינמן בבית המשפט היה משפטו של חיים רמון ב"פרשת הנשיקה" ב-2006.

שינמן מעורה מאוד בנעשה במערכת המשפט, וכשהוא מדבר עליה ברור שהוא חי אותה היום כמו בימים שבהם התרוצץ באולמות הדיונים ברחוב ויצמן בתל-אביב ובבתי משפט ברחבי הארץ. אבל רוב תשוקתו מרוכזת היום בעבודה הספרותית. "כמעט לא שאלת אותי על הצד הספרותי שהוא יותר חשוב לי היום", הוא מתלונן במהלך הראיון. 

לא כל מי שעומד לדין הוא פושע שיש לכלוא

שני הספרים הראשונים של שינמן היו רומנים - "ניתוח לב פתוח" ו"בין הקטבים". הספר השלישי שיצא לאור לפני כחודש, "הסנגור", הוא כאמור שונה, ומערב בין פרוזה לעיון. "אני מרשה לעצמי לומר, שיש פה ז'אנר אחר שאין דומה לו, ומבחינה זו אני מרגיש שיצרתי ז'אנר חדש. בהוצאה-לאור חששו שהפורמט הזה יבלבל את הציבור, אבל לפי התרשמותי הציבור דווקא אוהב את השילוב שעשיתי בין עיון לסיפורת.

"רציתי לתת בספר חלון עמוק ואמיתי אל העולם הפלילי, שאנשים קוראים ושומעים עליו כל-כך הרבה, אבל לא יודעים בעצם מה יש בו. החלק העיוני נגיש לכל אדם, וטוב גם למשפטנים. יש בו כניסה לנושאים עמוקים, אבל אני מנסה לומר אותם בצורה נגישה ופשוטה".

- אתה מתייחס אל עצמך כסופר, או כאדם שעוסק בכתיבה כתחביב?

"אני לא מתיימר להיות ש"י עגנון, אבל בהחלט רואה את עצמי כסופר, ואני חושב שגם הציבור רואה אותי כסופר. שלושת הספרים שהוצאתי זכו להתעניינות, והם נמכרים היטב בחנויות הספרים. החומרים שצברתי לאורך שנותיי כסנגור משמשים אותי לחלק הספרותי. אני אולי לא כותב טוב כמו חלק מהסופרים, אבל צבר החוויות שלי הוא עצום וגדול, וזה היתרון שלי על סופרים אחרים".

בהקדמה ל"הסנגור" של שינמן כתבה שופטת בית המשפט העליון, דפנה ברק-ארז, כי "התפיסה המקצועית המשתקפת מן הספר היא תפיסה המכירה בזכותו של כל אדם להגנה הטובה ביותר, אך בעת ובעונה אחת מקפידה על הגינות כנקודת מוצא וכנקודת סיום גם יחד".

עו"ד שינמן מסביר למה התכוון הסופר שינמן: "יש בספר אמירה ערכית ומוסרית שבסופו של דבר הדימוי שקיים שעורך הדין הנכלולי הוא המצליח ושהדרך הנכלולית היא הנכונה לנהל בה מאבק משפטי, הם לא נכונים. אני אומר את זה מעמדה של עורך דין שהצליח. בעיניי, דווקא הדרך הערכית, המוסרית, האיכותית, היא המתכון להצלחה, וזה נכון לכל התחומים. בסופו של דבר, המסעדות שמחזיקות מעמד הן הטובות וההוגנות, והחנויות שמצליחות הן אלה שנותנות שירות טוב, וכך גם בעריכת דין".

- יאמרו לך שהבחירה להיות סנגור, לייצג חשודים ועבריינים, ולהגן על אנשים שפגעו בחברה ובפרט, היא בעצמה לא ערכית.

"המחשבה שאלה שעומדים לדין הם רעים ונוראים וצריך לזרוק אותם לבית הסוהר, היא עמדה לא נכונה ולא הוגנת. יש אנשים שהלכו לעולם הפשע שהם במידה רבה קורבנות של ילדות קשה, והם די מסכנים. חלק גדול אחר של בני-האדם שעומדים לדין הם אנשים מהיישוב, והם לא אנשים רעים.

"בבני-אדם, מטבע ברייתם יש יסודות רעים לא פחות משיש בהם יסודות טובים. אני מכיר אנשים טובים מאוד שעושים דברים רעים, ואנשים רעים מאוד שעושים דברים טובים. מערכת המשפט היא מערכת אנושית עם מגבלות. זוהי קונבנציה לניהול סדר חברתי. גם שאלות המוסר הן מורכבות מאוד. המחשבה שהמשפט יבער את הרע מקרבנו, היא מחשבה אבסורדית. אנחנו נלחמים ברע ומשתדלים ליצור כללים, אבל לא ניתן לבער את הרע מהעולם כי הוא חלק מטבע האדם".

- יש גישה שאומרת שסנגור לא צריך לדעת את האמת לגבי מעשיו של לקוחו. אתה מציג עמדה אחרת.

"יש להבדיל כל הזמן בין העובדות הקשיחות שלגביהן יש רק אמת אחת - האם הנאשם ירה בקורבן או לא, האם החשוד שכב עם המתלוננת או לא; לבין השאלות של העובדות הרכות - האם בנסיבות האלה המעשה הוא חמור או לא חמור? האם הירי נעשה במצב של התגוננות עצמית? האם יחסי-המין היו בהסכמה? אני עוסק בזה בספרי.

"בספר יש למשל סיפור על מנתח שהסתבך בקשר רומנטי עם הפקידה שלו, ואחר-כך הוא חושש לומר את האמת מחשש שאם יודה בקיום היחסים, הוא יאבד את הקשר עם אשתו שאותה הוא אוהב. על כל פנים, בחלק העובדתי הקשיח אני שואף לדעת את האמת על הלקוח, ולא בשל סיבה ערכית או לא רק בשל הסיבה הערכית, אלא כי זה יהיה לתועלת הנאשם שאותו אני מייצג. אנחנו נמצאים במשפט במצב כזה, שבעשרות השנים האחרונות כל כללי הפרוצדורה הפורמלית ירדו, והכול עבר לשאלה של משקל שאותו קובע בית המשפט.

"בנוסף, כתוצאה מהטכנולוגיה, הראיות הפורנזיות (הידע והשיטות המדעיות לפענוח פשעים ובעיות משפטיות) מאוד השתכללו. היכולת של נאשם כיום להתכחש לעובדות קשיחות, ירדה מאוד כי היום הכול מצולם ומתועד. וכשזה המצב, מוטב לנאשם ולסנגור ללכת עם העובדות הקשיחות".

- אז אתה ממליץ לסנגורים להניח שהיום, לאור ההתפתחויות הטכנולוגיות, האמת העובדתית הקשיחה על מעשי הלקוחות, תתברר בכל מקרה.

"נכון. אתה לא יכול היום לעשות שום מניפולציה על המחשבה מה יהיו הראיות. הנחת היסוד של סנגור צריכה להיות שיהיו ראיות! הגישה הבסיסית של עורך הדין צריכה לא להיות בת-יענה בקשר לעובדות, הדרך הפרגמטית והיעילה היא ללכת בכיוון ההפוך של ידיעת הראיות. לכן, ההגנה על נאשם צריכה להיות באזור הכוונה והנסיבות, ולא במישור הראייתי, שכמעט תמיד יתברר, בשל הטכנולוגיה המתפתחת".

- מה אתה חושב על הסנגורים שפועלים היום?

"יש עשבים שוטים בעולם הסנגוריה, ויש עורכי דין וסנגורים שהם מצוינים ומעולים. אנחנו צריכים לשאוף לכך שהמקצוע הזה יהיה ערכי ומוסרי ומקצועי, עם אנשים שיש להם יושרה ויכולת. סנגור זה תפקיד ציבורי. הסנגור צריך להיות חלק מהמנגנון של עשיית צדק בחברה. סנגור הוא לא חרב להשכיר".

"שקד שופטת את השופטים. אנחנו יודעים לאן הגיעה מערכת המשפט במקומות שבהם היא הפכה לכלבלב של פוליטיקאים"

בשבוע שעבר פרסמה שרת המשפטים, איילת שקד, מאמר בכתב-העת "שילוח", שבו היא פרשה את חזונה החוקתי-משפטי. שניים מהרעיונות המרכזיים שהציגה שקד באותו מאמר הם, שיש לרסן את כוחו של בית המשפט העליון; ושיש לפעול באמצעות חקיקה לחיזוק מעמדה היהודי של המדינה. הדברים הצטרפו לאמירות קודמות דומות של שקד נגד האקטיביזם לכאורה של בית המשפט העליון, ולהצהרתה כי בכוונתה למנות שופטים שמרנים יותר לעליון מסיבה זו.

השקפת העולם של עו"ד דן שינמן, אם להגדיר זאת בזהירות, שונה לחלוטין מזו של שקד. לדברי שינמן, "משמעות הדברים של שקד על מינוי שופטים שמרנים, היא לשפוט את השופטים, ולשפוט את השופטים זה דבר לא נכון מיסודו".

שינמן מציין מניסיונו רב-השנים במערכת המשפט, כי "אנחנו ממנים שופטים ישרים, הגונים, שנאמנים למצפון שלהם, והצלחנו בכך יפה מאוד עד היום. לא כל השופטים מושלמים, אבל בסך-הכול הבחירות היו טובות. לבוא מבחוץ ולהגיד לשופטים: 'אתם תתייצבו עכשיו מאחורי דוקטרינה כזו או אחרת', זה דבר פסול, לא נכון, והוא גם לא יועיל".

- ממה אתה חושש כאשר השרה יוצאת באמירות כאלה?

"אנחנו יודעים יפה מאוד לאן הגיעה מערכת משפט במקומות שבהם היא הפכה לכלבלב של אנשי פוליטיקה עם דעה מסוימת. זה הדבר האחרון שאנחנו רוצים. אם אנחנו רוצים להישאר מדינה דמוקרטית, אז מערכת המשפט צריכה להיות חופשית, ולהתנהל מתוך מצפון שלה. השופט אהרון ברק הוא איש גדול מאוד, הוא אחד מגדולי המשפט אם לא הגדול שבהם, והוא חשב שצריך להרחיב את סמכות מערכת המשפט.

"הוויכוח בנושא הזה הוא לגיטימי כל עוד הוא מתנהל בצורה עניינית. אבל לבוא ולהגיד 'אנחנו נמנה שופטים מסוג מסוים', וששופטים ילכו מעתה בדרך שאנחנו נתווה להם, זה דבר פסול מיסודו, לא דמוקרטי, ואנחנו צריכים להילחם שהדמוקרטיה תישאר. זה דבר שהוא בנפשנו".

- איזו דרך תנצח לדעתך - זו של איילת שקד, או זו של אהרן ברק?

"יש בנו הרבה כוחות של אנשים טובים וחופשיים, שלא ייתנו לתופעות אנטי-דמוקרטיות להתהוות. יש לנו לפעמים תחושות קשות לגבי עצמנו, ואני אומר לך שאנחנו מדינה טובה, ערכית וחיובית. כשבאים אנשים מבחוץ ומשבחים אותנו, כשעולה נשיא ארה"ב ברק אובמה בהלוויה של שמעון פרס ומדבר על החברה שלנו כמעט בהערצה, אנחנו מתפלאים.

"אבל זה ככה. יש כל מיני רוחות מנשבות וניסיונות של אנשים לתפוס עמדות פופוליסטיות. זה לא יעזור להם בכלום. אנחנו חברה פתוחה וחכמה, והכוחות החכמים והנאורים כאן הם לא בטלים בשישים, והם ינצחו".

דן שינמן
 דן שינמן