הנקראות ביותר

צ'יקו מנשה: "אני אחד הבודדים שאמרו לתאגיד השידור 'לא'"

מנהל רשת ב' החליט לעזוב את העיתונות ■ בינתיים הוא נאבק בתנאים הקשים בתחנה ומרגיש שרשות השידור עוברת תקופה טובה

צ'יקו מנשה / צילום: רפי קוץ
צ'יקו מנשה / צילום: רפי קוץ

מתחם קול ישראל ברחוב לאונרדו דה וינ'צי בתל-אביב, הסמוך לשרונה, הוא מעין אזור דמדומים. מצד אחד, קרקע שנרכשה כבר ביותר ממיליארד שקל שבעתיד הלא רחוק יצמחו על גבה עוד כמה מגדלי יוקרה. מצד שני, בהווה מדובר באוסף של בניינים ישנים ולא מרשימים במיוחד, שכבר ראו ימים טובים יותר. מצד אחד, פועלת מכאן תחנה שבאופן רשמי מתנהלת תחת מפרק ואולי אמורה הייתה בימים אלה לדעוך בשקט אל סופה הבלתי נמנע. מצד שני, דווקא כעת היא חווה סוג של עדנה. באזור הדמדומים הזה פועל צ'יקו מנשה, מי שמנהל את רשת ב' מאז תחילת 2016.

"התנאים הם אכן תנאים קשים, אבל באופן מדהים, גם אצלנו וגם בערוץ 1, אתה רואה את התקופה הכי טובה שהייתה זה שנים", הוא אומר. "מבחינת אי-התערבות פוליטית, מבחינת עצמאות עיתונאית מוחלטת, מבחינת גיבוי מאוד-מאוד מובהק וחד-משמעי של ההנהלה, גם של העורך הראשי, שמעון אלקבץ, וגם של המנהל המיוחד, ברי בר ציון".

- תאריך הסגירה שלכם והפתיחה של תאגיד השידור החדש כל הזמן נדחה, ובינתיים כבר עזבו את רשות השידור מאות עובדים.

"נכון, האתגר הזה זה הוא אכן אתגר מטורף, איך אתה מצליח לשמור על מבצעיות מלאה של תחנה - מצב שבו אתה צריך להיות 24/7 במוכנות פריצה קבועה. זה לא שאתה יכול לרדת למוד של כוננות. יש מחסור בעובדים כי הרבה עובדים פרשו, ואנחנו יכולים לגייס רק במקרים בודדים. אבל למרות זאת, בשנה האחרונה, תוך כדי הפירוק, הקמנו מערך דיגיטל חדש, הכנסנו טכנולוגיות שידור חדשות שמאפשרות שידור חי מכל אתר בעולם; גיוונו את הקולות שנשמעים אצלנו ברדיו עם תוכנית כמו 'שניים בשתיים' שכוללת מגישים כמו הרבנית עדינה בר שלום, יהושע מור יוסף ויובל אלבשן; רצועת הבוקר שלנו ברדיו, בין 6:00 ל-9:00, היא עדיין החזקה ביותר בארץ. וכל זה קורה קודם כול בזכות האנשים שממשיכים להפיק פה כל יום את המוצר העיתונאי הזה".

"אני אחד הבודדים שאמרו לתאגיד 'לא'"

אז מנשה והעיתונאים הכפופים לו מתמודדים בגבורה, כך נראה, עם המצב הכמעט בלתי אפשרי שאליו נקלעו באדיבות המחוקקים בישראל, אבל זה בהחלט לא אומר שבמתחם מסתובבים אנשים מאושרים. אמנם רוב העיתונאים ברשת ב' התקבלו לתאגיד השידור החדש, ואמורים לכן להמשיך בעבודתם גם כשהרשות תיסגר - אי-שם בין ינואר לאפריל 2017 לפי החוק הנוכחי - אבל איכשהו לכל התהליך הזה מתלווה מבחינתם תחושה חמוצה, גם אם אולי בלתי נמנעת, בשל האופן שבו נקבע שהתהליך הזה אמור להתנהל.

אין אלה רק ראיונות הקבלה והליכי המיון שבתאגיד מסבירים שהיו חייבים לבצע למען המינהל התקין וחלק מהעובדים נפגעו מהם עד עמקי נשמתם, לא רק אי-הוודאות המתמשכת עם כל דחייה במועד פתיחת התאגיד, ואפילו לא הקיצוץ החד בשכר שרבים מהם נדרשו לו. מעל לכול, כך נדמה, מרחפת התחושה של רבים מהעיתונאים ברדיו שבתאגיד לא באמת מעריכים אותם ולא באמת רצו אותם, ואף אחד לא שש להתחיל בעבודה במקום שבו הוא מרגיש כסרח עודף.

ממנשה עצמו, אחד משלהם, הם כמובן מרוצים. עיתונאים ברדיו יודעים לספר על תחושה של סדר וארגון שהכניס במקום, ובעיקר על מנהל ענייני ורציני שמבין איך נשמע סיפור עיתונאי ויודע איך צריך לטפל בו - לא עניין של מה בכך בקול ישראל, בטח אחרי התקופה של יוני בן מנחם (מנכ"ל הרשות לשעבר) ומיקי מירו (מנהל הרדיו), שלא בדיוק זכורה לטוב ושהסתיימה עוד לפני כניסתו של מנשה לתפקיד, עם מינויו של אלקבץ למנהל קול ישראל ב-2014.

"לצערי, אני רואה יותר ויותר אנשים מקרבנו, מיטב העיתונאים, בהם אפילו אלה שהיו משוחרי התאגיד, שחתמו שם ונקלטו, ואומרים היום 'לא לתינוק הזה פיללנו', וזה מטריד", אומר מנשה על התחושות של חלק מעובדיו. "גם העובדה שאנשים מוחזקים במשך חודשים שלמים באוויר ולא יודעים אם הם עוברים לתאגיד או שהם מפוטרים. מסתובבים בינינו אנשים שנקלטו לתאגיד אבל הם אפילו לא יודעים לאיזה תפקיד, או שנקלטו לתפקיד שהם לא מעוניינים בו. אני משתדל לא לתחקר אותם ולנבור יותר מדי מה הם עוברים שם, אבל זה מטריד כי המצב הרצוי הוא שיהיה תמהיל הרמוני של אנשי התאגיד החדשים ואנשי רשות השידור. אני מקווה שלא ייווצר מצב של שמן ומים, שהארגון לא ידחה את השתל הזה של אנשי הרשות".

מנשה לא יצטרף לתאגיד. בכך הוא ככל הנראה גם יחתום יותר מ-15 שנים של קריירה עיתונאית, שהחלו בקול ישראל, המשיכו בחדשות 2 ובחדשות 10, ולפני כארבע שנים התכנסו שוב לנקודת התחלה, כשחזר לרשת ב' ככתב ופרשן מדיני.

"אני אחד מהבודדים שאמרו לתאגיד 'לא'", הוא מאשר. "הציעו לי בשלב הראשון להמשיך את ניהול רשת ב', ואחרי זה הוצע לי גם להגיש רצועות יומנים ברדיו, וגם טלוויזיה, אבל בזה לא הייתי מעוניין".

- למה סירבת להמשיך בתור מנהל רשת ב'?

"בהנחה שההצעה שלהם הייתה אמיתית, בחרתי שלא לקחת אותה בעיקר כי לא מצאתי לנכון להסכים לקיצוץ חד בשכר שלי, ואני לא אחד מבעלי השכר הגבוה ביותר ברשות".

- אפשר היה לנהל איתם מו"מ על זה?

"היה מו"מ קצר. אני לא נוהג להתחנן על מקום עבודתי. אני יודע מה התרומה שלי כיום כמנהל של גוף גדול כמו רשת ב', או מה הייתה בעבר התרומה שלי לשידורים. הערכתי את עצמי ברמה מסוימת, וכשזה לא הסתדר אז מה שנקרא נפרדנו בידידות".

לתפקיד מנהל רשת ב' מונה בסופו של דבר עומר בן רובי, לשעבר, בין היתר, ראש מחלקת השידורים של גלי צה"ל. בראיון שהעניק בן רובי לפני כמה חודשים ל"הארץ" הוא טען כי הוא עומד להרוויח "חצי ממה שהרוויחו מנהלי רשת ב' הקודמים". (ראו גם תגובת התאגיד בהמשך.)

- החלטת לא להמשיך בעיתונות.

"כרגע דבר עוד לא סגור, אבל אני בוחן כמה הצעות מעניינות, בין היתר בגזרה שמכונה 'ייעוץ אסטרטגי'. אני עוזב, אגב, בתחושה מאוד טובה, שעשיתי הרבה והגשמתי את החלום של להיות עיתונאי, ועכשיו נכון לסגור את הדלת".

"התאגיד יקום עם אותו מספר אנשים שיש היום"

דיבורו של מנשה מדוד ומחושב. אולי מדוד ומחושב מדי מנקודת מבטו של מראיין שמחפש כותרות מפוצצות. ייתכן שאלה שנים של כיסוי התחום המדיני העמוס בדיפלומטים, אבל סביר יותר שזה אופיו. איש תקשורת שלא ממש נלהב מחשיפה, שמעיד על עצמו שלא נהנה במיוחד מאור הזרקורים הטלוויזיוני ומההפיכה לדמות שההמון מזהה ברחוב, ומעדיף את הרדיו על פני המרקע.

עם זאת, ההקפדה שלו לא להיכנס לפינה של מי שמדבר מתוך פוזיציה או תסכול, ולנסות - עד כמה שאפשר מתוקף הנסיבות - לנסח את דבריו מתוך דאגה אמיתית להמשכיות של הרשת שאותה הוא מנהל ולעתידו של השידור הציבורי בכלל, נותנת במידה מסוימת גם תוקף רב יותר לביקורת שהוא כן בוחר להשמיע על מה שמתרחש סביב הקמת התאגיד. ויש לו בהחלט ביקורת בנושא.

- חתמת לפני כמה חודשים על מכתב, שעליו חתמו רוב בכירי קול ישראל, שיצא בחריפות נגד "הליכי מיון משפילים ומבזים" שנאלצו לעבור עיתונאי הרשות כדי להיקלט בתאגיד.

"תראה, התהליך עצמו היה מורכב מלכתחילה, ואני בטוח שזה היה אתגר גדול גם לאנשי התאגיד: איך הם מתמודדים עם מצב שבו נכפה עליהם בעצם להביא קבוצת עובדים, ומצד שני הם רוצים, ומבחינתם בצדק, לקחת מתוכה את המיטב וגם להביא עיתונאים מבחוץ.

"הבעיות שהוזכרו במכתב עסקו בעיקר בגישה וביחס לאנשי רשות שידור ולאנשי רשת ב' בכל תהליך הקבלה, כמו סיפור שכבר פורסם על אחד העיתונאים הכי מוכשרים והכי מוצלחים אצלנו שמוצא את עצמו בפרוזדור, עם מדבקה של השם שלו, ואחרי 16-17 שנות עשייה מוכחת ומוערכת צריך להסביר כמו סטודנט לתקשורת למה בעצם צריך לקחת אותו. זה המשיך בזה שאנשים הרגישו שהם נחתכים חיתוך דרמטי בשכר שלהם בזמן שהם רואים מנגד, במירכאות, טאלנט צעיר, שוב בלי להיכנס לשמות, שמקבל חוזה העסקה שכפול מהחוזה שהם הגיעו אליו אחרי 15-20 שנה - וגם זה לא חוזה ענק".

- אומרים בתאגיד: נכון, אנחנו מציעים משכורות יותר נמוכות. יש לנו תקציב יותר קטן ממה שהיה ברשות השידור, כמות האנשים שנעסיק היא קטנה יותר, אז אנחנו צריכים לחתוך - גם במספר העובדים וגם במשכורות.

"לגבי החיתוך באנשים בסופו של דבר התאגיד הולך לקום פחות או יותר עם אותו מספר אנשים שיש היום ברשות השידור (אחרי פרישה של מאות עובדים מאז נחקק החוק לסגירת הרשות, י"כ). לגיטימי ומובן שצריך לצמצם היקפי משכורות, השאלה היא גם באיזה גזרות. האם נכון לחתוך את המשכורות של העורכים והכתבים והמגישים ב-40%-50%? אני לא בטוח שזה הדבר האופטימלי או הכי נכון".

- ובכל זאת, המשכורות של מי שהיה בכיר ברשות השידור או בעל ותק הן כנראה מאוד גבוהות, והתאגיד לא יכול לשלם אותן, לפחות ברוב המקרים.

"אני חושב שיש מעט מאוד אנשים שמקבלים שכר מה שנקרא חזירי, וזה גם מחוליי העבר, ואגב הכול אושר על-ידי הממונה על השכר, ואין מה לבוא בטענות בעניין הזה לעובדים. אבל מעבר לזה, בעיניי האינטרס הציבורי הוא שדווקא השידור הציבורי יהיה מורכב מעיתונאים שמרוויחים שכר ראוי ולא שכר מעליב, ויש פה עיתונאים שהוצע להם שכר שנמוך מהשכר הממוצע במשק. נכון שזאת בעיה שיש בכלל בתקשורת, אבל, וזה אבל גדול, אם יש מקום אחד שלציבור יש אינטרס שהעיתונאים בו יזכו לשכר הגון וגם יהיו מוגנים - גם בגלל הפוטנציאל של ההתערבות הפוליטית - זה דווקא השידור הציבורי.

"ובמסגרת החוק נעשו בעיניי טעויות גם במישור הזה, שקשור למעמד העיתונאים, כי הם בעצם הופכים להבנתי להיות ככל העובדים, כמעט כמו בשוק הפרטי, בעוד שהמצב היום הוא שאם רוצים לפטר עיתונאי ברשות השידור אז יש הליך מאוד מוסדר שצריך לעבור דרך נציבות שירות מדינה".

"לא מספיק לעשות סרטונים מגניבים"

למנשה ביקורת גם על החקיקה שהובילה לסגירת רשות השידור. "החטא הקדמון בחקיקת החוק הוא המהלך הפופוליסטי והבעייתי של ביטול האגרה", הוא אומר. "זה בעיניי שורש הבעיה, וכשמדברים על התערבות פוליטית, בעיניי מי שעשה את המהלך הזה חיבר בעצם את השידור הציבור לעטיני הממשלה באופן ישיר (על-פי החוק, המימון הציבורי לתאגיד אמור להגיע מאגרת רישיון הרכב ומסכום נוסף שיעביר האוצר, י"כ). הם גם טעו בכך שהכריזו מעל כל במה אפשרית שהם לא מוכנים וצריך לחכות ל-2018, כי אחר-כך כשרצו לדחות את הפתיחה, באו ואמרו להם 'אתם אמרתם שאתם לא מוכנים'".

- יש לך גם ביקורת בכל מה שנוגע לחטיבת החדשות.

"יש לי חשש שנכון להיום, הליבה החשובה ביותר שהיא חטיבת החדשות, עדיין לא נראית יציבה ויצוקה כמו שצריכה להיות מערכת חדשות בכלי תקשורת גדול כמו תאגיד של שידור ציבורי. יש שם אנשים טובים, ובינתיים מה שראינו שהם עושים בתחום הדיגיטל זאת אחלה עבודה, אבל זה לא מספיק לעשות סרטונים מגניבים וחמודים - זה קל. בסופו של דבר, אבן היסוד של השידור הציבורי היא מערכת החדשות שלו, וזה משהו שבעיניי מסוכן לעשות בו ניסויים".

- בעבר פורסמה ביקורת על המינוי של שלומית אברהם גלוברזון למנהלת חטיבת החדשות בתאגיד.

"אני מכיר את שלומית עוד מהימים שעבדנו יחד בחדשות ערוץ 2, והיא אחלה בחורה עם ראש על הכתפיים ואני באמת מאחל לה את כל ההצלחה. היא קיבלה על עצמה אתגר ענק שרק מבחן התוצאה בסופו של דבר יעיד אם עמדה בו".

- הייתה ביקורת גם על מספר מינויים בתאגיד שמעוררים אי-נוחות, למשל של אנשים שיש להם קשר משפחתי או אחר לחברים בוועדת לנדס. גם לדעתך יש כאן בעיה, לפחות בכל הנוגע למראית עין?

"גם מראית העין חשובה, אבל לא אני האיש שצריך לסקר, לבקר או לעקוב אחרי מינויים בתאגיד. אם יש שאלות שצריך לבדוק, יש מי שצריך לשאול אותן, והתאגיד ששם דגש על שקיפות באתר האינטרנט המוצלח שלו צריך לתת את התשובות".

מ"כאן" בהקמה נמסר בתגובה לדברי מנשה: "לצד ההערכה הרבה לצ'יקו מנשה, אנו מחויבים לתקציב מבוקר המתבסס על הלקחים שהופקו לאורך השנים בשידור הציבורי ומייצרים מערכת שתאפשר, מצד אחד, תחרות מול השוק הפרטי, ומצד שני התייעלות וחיסכון בכוח אדם ובהוצאות שכר והשקעה בתוכן והפקות מקור עבור הציבור הישראלי. מסגרת התקציב תקפה לכלל עובדי התאגיד ובהם גם המנהלים. כך, לדוגמה, מנהל רשת ב' בתאגיד משתכר כ-50% פחות ממנהל התחנה ברשות השידור כיום.

"יותר משני שלישים מעיתונאי רשת ב' החדשה יגיעו מקרב עיתונאי רשות השידור, והמספר, הגבוה משמעותית ממה שמחייב החוק, מעיד על כנות כוונותינו. בנוסף, למעלה מ-50% מהעובדים שגויסו עד כה לתאגיד הם עובדים ועיתונאים מרשות השידור".

"רעב לשינוי"

מנשה מספר שידע כבר מגיל 10 או 11 שיהיה עיתונאי. בגיל 15 הקים רדיו בית ספרי, וכשהיה בן 21, יום אחרי השחרור מהצבא, התייצב בקול ישראל והגיש קלטת עם פיילוט לטל השילוני ויואב גינאי. הוא החל ככתב תרבות אבל מהר מאוד עבר למערכת החדשות בירושלים, שם מונה לכתב משטרה ארצי בימי השיא של האינתיפאדה השנייה.

כל זה קרה לא לפני שנדרש להסביר, אז למנהליו ברדיו וכעת לקוראי הראיון הזה, מה לעזאזל הסיפור עם שמו הפרטי. "צ'יקו מגיע מז'אק - זה פרסום ראשון, אגב", הוא אומר וצוחק. "המקור של השם הוא מצרי, וכשהגעתי לרדיו אחד הבכירים בתחנה סירב לתת לי קרדיט בשמי, כי 'מה זה צ'יקו?'. התלבטתי באותם ימים אם לעברת את השם, אבל ז'וז'ו אבוטבול שמע על זה, והלך לאמנון נדב, שהיה מנהל הרדיו, ודפק לו על השולחן. אז אמנון קרא לי ושאל: 'זה הקרדיט שאתה רוצה שייתנו לך?', אמרתי לו שכן ומאז זה השם. עדיין יש לי את הגזיר מעיתון 'העיר', שם דיווחו אז על הסיפור, והכותרת הייתה משהו כמו 'כשז'וז'ו פגש את צ'יקו'", הוא מספר בטון משועשע.

ב-2003 עבר לחדשות ערוץ 2, שם מונה לכתב בריאות ואיכות סביבה, וכעבור שנתיים הצטרף לערוץ 10 ככתב מדיני, תפקיד שמילא כשש שנים. ב-2012, באחד משיאי הטלטלות שחווה ערוץ 10, חזר לרשת ב'.

- זה מסלול קצת לא מקובל לחזור מהטלוויזיה לרדיו. בטח היו כאלה שהרימו גבה, אמרו לך שאתה חוזר לאחור.

"אמרו. גם עכשיו אומרים לי 'איך אתה לא עובר לתאגיד?'. הרעב לשינוי מתפתח אצלי אחת לכמה שנים, והוא התפתח גם עכשיו בנסיבות שנוצרו. אני מאוד שלם עם המהלך הזה, וגם מאוד סקרן לראות מה יוליד יום ואיזו הצעה תבשיל".

- ולדעתך, התאגיד יקום בסופו של דבר?

"הוא אמור לקום. לא דיברתי עם נתניהו יותר משנה, מאז שהפסקתי לסקר את התחום המדיני, אז את מה שהוא חושב בעניין אני לומד מהכותרות. לכל מי ששואל אותי כאן ברדיו מה יהיה, אני אומר שאני מעריך שבאחד בינואר, או באפריל, אנחנו פה מכבים את האור והם מרימים את השאלטר".

loading

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות