גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

התחזית: הפכפך

שרון היה תומך גדול של ההתנחלויות עד שביצע את ההתנתקות g יעלון היה בן בריתו של נתניהו בקרב השרים עד שגילה שממנים במקומו שר ביטחון חדש g וטראמפ? אף אחד לא באמת יודע מה העמדות שלו g ניתוח G: האם זיגזוג פוליטי הוא הכרח המציאות?

"אחד הדברים שמשאירים אותי מלא תקווה לגבי הנשיא טראמפ היא העובדה שלאורך השנים הוא החזיק בכל הדעות שיש בכל הנושאים שיש. הוא היה בעד הפלות, נגד הפלות, בעד המלחמה בעיראק, נגד המלחמה בעיראק... אז אני מלא תקווה, שהוא לא באמת גזען, ושהוא רק השתמש ברטוריקה גזענית כדי לחזר אחר מצביעים, כי כשאתה מחזר אחרי מישהו, אתה תמיד מעמיד פנים להיות מישהו שאתה לא"

[סת' מאיירס, מנחה תוכנית הלילה המרכזית של NBC, מגיב לבחירת טראמפ]

אם לשפוט את התגובות מהצד הליברלי בעולם ב-48 השעות הראשונות לבחירתו של דונלד טראמפ לנשיאות ארצות הברית, אפשר היה לחשוב שהאפוקליפסה הגיעה: מיעוטים יוצאו להורג, חולים לא יוכלו לשלם על תרופות, הטרדה מינית תהפוך לחוקית, תוכנית התחקירים 60 דקות תוחלף בשידור מרתוני של "המתמחה" וחומה ענקית תקיף את מה שהייתה פעם האומה החזקה בתבל.

אפשר להגיד שמדובר בתרחישים מופרכים, ואפשר להגיד ששום דבר כבר לא יהיה מפתיע מדי בשנים הקרובות. מה שבטוח הוא שהחשיבה הזו, פרנואידית או מוצדקת, מבוססת על התנהלותו ועל דבריו של טראמפ בזמן הקמפיין. מנגד, כל החוששים יכולים להתנחם בתופעה הנפוצה ביותר בקרב פוליטיקאים מרחבי העולם בשנים האחרונות, רובם המכריע מהצד הימני הצעקני של המפה הפוליטית: הם לא עומדים במילתם. פעם זה היה ראוי לגנאי; היום, למרבה הזעזוע, זו דווקא תקווה גדולה.

יצחק רבין, שנרצח בגלל מאמציו להביא לסיום הסכסוך הישראלי-פלסטיני, טבע את המונח "בלי בג"ץ ובלי בצלם" באותו זמן שחתם על הסכמי אוסלו. ראש הממשלה המנוח אריאל שרון אמר ב-2002 ש"דין נצרים כדין תל אביב", שנתיים לאחר מכן קבע ש"אי אפשר יותר לשלוט על עם אחר", ושנה אחר כך פינה את כל היישובים היהודים מרצועת עזה. ממשיכיו אהוד אולמרט וציפי לבני הפכו מאצולה ימנית ליקירי השמאל.

בעת האחרונה, השרים אהוד ברק, גדעון סער, משה יעלון ואבי גבאי ישבו בממשלת נתניהו במשך שנים (האחרון קצת פחות) וקיימו את מדיניותה - עד שהחליטו שמדובר בדבר הכי רע עלי אדמות. אביגדור ליברמן דיבר על יד קשה מול ראשי חמאס בעזה, עד שנכנס לתפקיד שר הביטחון, ומאז הוא כבר התבטא במונחים של הסרת המצור בתנאים מסוימים.

וגם בפקידות: "נערי אוצר" כמו פרופ' ירון זליכה וד"ר מיכאל שראל הפכו במרוצת השנים לאידיאולוגיים חברתיים, ומושכים בחוטים כמו אלדד יניב שינו את עורם, אחרי הכאה מסוימת על חטא, והפכו ללוחמים בשחיתות השלטונית.

האופטימיים יקראו לזה "שינוי עמדה". הציניקנים יקראו לזה "זיגזוג" למטרות אישיות (היה כבר מי שאמר על שרון "כעומק החקירה, כך עומק העקירה", בהתייחס לחקירות שהתנהלו נגדו באותן שנים שבהן הגה את תוכנית ההתנתקות). הדבר הראשון שגילינו לגבי כל המזגזגים הוא שלמעט מקרים של סלידה פרסונלית - הציבור לא מאוד מתרגש משינויי עמדות שכאלה.

"יש קבוצה מסוימת של 10 מנדטים בישראל שמבחינתם 'ביבי הוא המלך' גם אם מחר הוא יעמוד עם חזיר ביד מעל הר הבית ויגיד שהוא מוסר את ירושלים", מסביר ד"ר יועז הנדל, עיתונאי, היסטוריון, יו"ר המכון לאסטרטגיה ציונית ולשעבר ראש מערך ההסברה הלאומי במשרד ראש הממשלה. "הציבור לא קולט כלום. אפשר למכור לו מה שרוצים, וקל מאוד לעשות מניפולציות במיוחד אם אתה מקצין".

אתה לא מאמין בהתפכחות אמיתית.

"אני מאוד ציני לגבי כל תהליך ההתפכחות. אני לא חושב שאנשים מתפכחים, אלא שהם פשוט מסתירים את עמדותיהם ומוציאים אותן אחר כך. השאלה היא בכל שלב נתון מה אתה חושף ומה לא. רוב האנשים שנמצאים בממשלות ימין ושמאל, בסופו של דבר חושבים כמעט את אותו הדבר בתוך משחק המגבלות. נסי, למשל, להבין מה האידיאולוגיה של דוד ביטן או מירי רגב לעומת, נניח, יהודה גליק וציפי חוטובלי".

"אין פה כלל", אומר פרופ' קמיל פוקס, מבכירי הסוקרים בישראל. "כמובן שאם הזיגזוג מנוגד לדעתו של הציבור הוא נתפס כזיגזוג. השורה התחתונה היא אם לציבור יש בכלל דעה בנושא - וזה לא קורה לעיתים קרובות. כשאולמרט היה בעד תוכנית ההתכנסות כשלפני כן התנגד לכל נסיגה, אז הוא נשפט על-פי העניין עצמו ולא על-פי עצם העובדה שהוא זיגזג. כי הרי רק חמור לא משנה את דעתו. אז מותר לשנות את דעתך בתנאי שאתה מגיע להחלטה הנכונה לפחות בעיניך או בעיני הציבור".

"שינוי עמדות נמצא בספקטרום שבין מה שאנחנו מתייחסים אליו כציניות פוליטיות או אינטרס רגעי, לבין מישהו 'שחוזר בתשובה' כי קיבל נתונים חדשים ומתפכח", מסבירה טל אלכסנדרוביץ'-שגב, מנכ"לית ובעלים של המשרד בן חורין-אלכסנדרוביץ', המתמחה בייעוץ תקשורת, אסטרטגיה וניהול משברים. "בסוף, מרבית המקרים הם משהו באזור האפור שהוא בין לבין: יש גם אינטרס פוליטי, אבל גם איזושהי התפכחות. אני לא מאמינה שפוליטיקאי ייקח משהו שהאמין בו כל חייו ופתאום יילך לקצה הסקאלה למשהו שהוא לא מאמין בו בכלל".

"במקרה של טראמפ, אני חושב שאין מה לדבר על שינוי אג'נדה, מהסיבה הפשוטה שאין לו אג'נדה", אומר הפילוסוף ד"ר מיכה גודמן. "האמירות שלו נגד מוסלמים מזעזעות ברמה מוסרית, אבל אני לא חושב שזו השקפת העולם של טראמפ. באשר לישראל, הייתה לו יציאה מאוד לא פרו ישראלית, ואז מאוד פרו ישראלית. אז מי זה טראמפ האמיתי? אין לדעת".

אז על מה בדיוק הוא נבחר?

"משום שהוא הצליח לבטא את הרגש שלהם. אני קורא לזה 'כעס כריזמתי'. אף אחד לא הצביע בעד המדיניות שלו, כי היא לא ברורה. מה שמסוכן בעליית טראמפ זו לא העלייה שלו אלא מה שכל הפוליטיקאים בעולם למדו מעליית טראמפ. אתה יכול להיות מנהיג העולם החופשי בלי להשמיע אף טיעון. ינצח מי שיצליח לבטא את הכעס התת-קרקעי שיש באוכלוסייה ולא מי שיציע מדיניות שמחלצת אותנו מהמצוקה".

אז אפשר להפסיק לדאוג ממשטר פשיסטי?

"עליית טראמפ לא מבשרת את האפוקליפסה, כשם שהגאולה לא הגיעה עם אובמה, כפי שחשבו כשהוא נבחר. כמו שאובמה לא היה אוטופיה, טראמפ לא יהיה קטסטרופה. הסיבה לכך היא פשוטה: העולם הרבה יותר גדול מאדם אחד. כשהאבות המייסדים של ארצות הברית עבדו על החוקה, הם דאגו להגביל את כוחו של הנשיא, והם יצרו מערכת שלמה של בלמים, אף על פי שהם ידעו שיהיה לזה מחיר. הנזק בעליית טראמפ זה מה שכולם לומדים מהצורה שבה הוא עלה לשלטון. הפוליטיקאים גילו שהדרך לפסגה הפוליטית עוברת דרך השפל התרבותי, ושכל המרכיבים של שיחה בריאה וטובה הם לא מתגמלים".

"להיות סלחניים יותר כלפי המזגזגים"

בניגוד למדינות אירופה, שבהן החלוקה האידיאולוגית היא סביב עמדות בתחום הכלכלי-חברתי, החלוקה בין ימין ושמאל בפוליטיקה הישראלית נעשית בעיקר לפי פרמטרים של היחס לפלסטינים, היחס להתנחלויות, יחסי דת ומדינה ולבסוף, גם חלוקת המשאבים הכלכליים. לכן, במציאות המזרח תיכונית המורכבת והסבוכה - ובעיקר ההפכפכה - נשאלת השאלה היכן עובר הקו הדק בין זיגזוג לשינוי עמדה לגיטימי.

"אני חושב שהשאלה הגדולה בהקשר הזה היא מידת היציבות בערכים המרכזיים שהאדם מוביל ומקדם", אומר פרופ' עירן הלפרין, פסיכולוג פוליטי ישראלי ודיקן בית הספר לפסיכולוגיה במרכז הבינתחומי הרצליה. "בישראל יש לעיתים קרובות דילמה בין נאמנות לקבוצה לבין נאמנות לערכים, לנורמות ולתפיסות עולם מסוימות. המערכות הפוליטיות של העת החדשה הן דינמיות, ופעמים רבות מי שמשנה את העמדות הם דווקא הגופים הפוליטיים עצמם, ומי שנוטש את הגופים הפוליטיים האלה הוא זה שדווקא נשאר יציב בעמדותיו - אך לא בנאמנותו לקבוצה או למפלגה".

המתפכחים האלה משלמים מחיר ציבורי?

"בסופו של דבר, כשהציבור שופט פוליטיקאים ששינו עמדתם, אחת השאלות המרכזיות שנמצאת תמיד על השולחן היא מה היה האינטרס שלו. ככל שאדם נתפס כמי ששינוי העמדה שלו נועד לשרת מטרה או קוניוקטורה פוליטית ספציפית, כך הוא זוכה לזלזול גדול יותר מהציבור. מצד שני, שינוי עמדות שנתפס ככזה שלא מונע מאינטרסים אישיים או ספציפיים, יכול אפילו להישפט כחיובי. מצד שלישי, לנאמנות יש כוח משמעותי מבחינת ראיית הציבור, ובמידה רבה יש ציפייה שאומרת שכדי שאוכל לסמוך על פוליטיקאי מסוים, אני רוצה לראות שהוא מוכיח נאמנות גם למפלגתו, בוודאי כשזה נשפט בעיקר בסיטואציות קשות של כישלון או הפסד. מעבר מפלגה או שינוי עמדה בסיטואציה כזו ייגבו מחיר כבד".

גודמן חושב שהמחיר הציבורי שמשלמים המזגזגים גורם לכך שאנשים עלולים להתבצר בעמדותיהם, באופן שעלול להיות מנוגד לטובת הציבור: "אנחנו חברה שמאוד מצפה מהנבחרים לה להיות לויאליים להבטחת הבחירות ולהתעלם מאילוצים פוליטיים או למציאות משתנה. המשמעות היא שפוליטיקאים מפחדים לזגזג, הם מאוד נוקשים וזה לא עובד לטובתנו. זה קורה בימין, בחרדים, בשמאל - אנחנו נעולים בתוך ההבטחות שלנו, מה שמונע מאיתנו לעשות דברים שהם למען הבוחרים שלנו. אם נהיה יותר סלחניים כלפי פוליטיקאים בזיגזג, נקבל פוליטיקאים הרבה יותר יעילים עם חקיקה שהרבה יותר תואמת למציאות".

"יש פה ניהול סיכונים", מוסיפה אלכסנדרוביץ'-שגב, "או שתפסידי צד אחד ותרוויחי צד אחר, או שתפסידי את שניהם, או שלא תפסידי בכלל. ציפי לבני, שהגיעה למפלגת הליכוד על תקן נסיכה ובתו של איש אצ"ל, נחשבה מזוהה מאוד עם האידיאולוגיה הימנית, אבל הקהל שלה היום לא זוכר שהיא הייתה בליכוד. כל מי שתמך בה בפריימריז של הליכוד כועס, אבל היא לא עם אותו קהל בוחרים היום. אם תשאלי היום בחור בן 18 על לבני, ברור שמבחינתו היא מרכז והיום כבר טוענים עליה טיעונים רגילים בשיח הפוליטי, כי אין דיון על עמדתה. לעומת זאת, שאול מופז, שעבר הלוך ושוב מהליכוד לקדימה, עשה את החיתוך בפראות גדולה, אפילו בגסות. הציבור לא היה מסוגל לקבל את זה כי הוא לא חש שהיה רקע אידיאולוגי למעבר החד הזה. זה מוכיח שהציבור לא מקבל הכול.

"מעברים שהצליחו הם אלה שלא היו בזיגזוגים חדים, אלא כאלה שראינו בהם את התהליך שהדמות עוברת לצד תחושה של בסיס אידיאולוגי. במקום שאנחנו מרגישים שזה על בסיס אמת, זה יכול לעבור ויש בזה גם המון כוח - בא מישהו ואומר, בעבר היינו באותה עמדה, אבל חשבתי, ניתחתי והבנתי שצריך לזוז".

"אני לא חושב שעצם הזיגזוג משנה ציבורית", מסכים פרופ' פוקס, "ישנם מעט מאוד מקרים שעצם השינוי בעמדה ישפיע על התמיכה בקרב התומכים שלך. ברמה הזו אנחנו צריכים להיות נאיביים, לחשוב שאנשים ישנו את דעתם כי מישהו זיגזג כל עוד אמר שזה הדבר הנכון".

"לקבל החלטות במציאות משתנה"

השאלה המרכזית נותרה בעינה: עד כמה ההתפכחות היא תוצר של ציניות פוליטית, ועד כמה היא שינוי עמדה אמיתי וכן? או במילים אחרות: מה גורם למנהיגים לשנות את עמדתם?

"אני חושב שהיכולת להנהיג מורכבת מהיכולת לקבל החלטות במציאות משתנה, ולכן פוליטיקאים לא יכולים להיות נאמנים להחלטות הבחירות שלהם אלא רק לרוח של ההבטחות האלה", אומר גודמן. "אם מנהיג פוליטי מחויב באופן מוחלט להחלטות שנעשו בעבר, אז זה אומר שקבלת החלטות במציאות משתנה היא בלתי אפשרית. רוזוולט במלחמת העולם השנייה, כשהייתה לו מערכת בחירות, אמר 'תצביעו לי ואני אשמור אתכם מחוץ למלחמה'. ואז לקח 2.5 מיליון חיילים אמריקאים אל תוך אירופה. מה השתנה? הגרמנים התחילו לכרות ברית עם כולם, כולל היפנים שהתקיפו את פרל הארבור, והנה לנו מציאות חדשה".

"קיימות שתי קלישאות ברורות בשינוי דעה בפוליטיקה", מוסיפה אלכסנדרוביץ-שגב, "אחת אומרת ש'רק חמור לא משנה את דעתו', והשנייה היא ש'דברים שרואים מכאן לא רואים משם'. הרבה פעמים את רואה בתקשורת את תהליך ההבשלה, שמנהיגים מייצרים מאחורי הקלעים, לקראת אמירה דרמטית של שינוי. מי שמבין פוליטיקה, מריח את הדברים כשהם מגיעים. את תראי את זה למשל בטורים הפוליטיים בעיתונים של סופי השבוע, של 'אמר כך וכך בשיחות סגורות', או 'מתלבט כך וכך לגבי העמדה', או 'חשבתם שהוא מאוד מתון, והוא בעצם יותר קיצוני'. האיש הפוליטי שהסביר לאותו עיתונאי בכיר את עמדותיו החדשות, משתפשף עליהן. כל עוד אתה לא אומר את זה בשמך, אתה תמיד יכול לסגת.

"בסופו של דבר, הצלחת המהלך נבחנת בשני מישורים: ההתמדה - עם הזמן העמדה שלו נראית לנו הגיונית, כי אנחנו כבר פחות זוכרים מאיפה הוא הגיע ויותר את המקום החדש כי הוא עקבי ושיטתי בפוזיציה החדשה; וכמובן, ההיבט החשוב הוא ללכת עם זה עד הסוף. ההיבט הזגזגני הכי גרוע הוא מ-א' ל-ב' ל-ג' ל-ד' ואז בחזרה לא'. במקרה כזה הפסדת מכל העולמות".

"זו אומנות הפוליטיקה", מפרט פוקס. "אף אחד לא יבוא למישהו בטענות כי הבטיח להביא משהו להכרעה ולא הביא. גם יצחק שמיר אמר 'נכון שהבטחתי, אבל לא הבטחתי לקיים'. גדעון סער ומשה כחלון אמרו בעבר דברים שונים על נתניהו, אבל אף אחד לא יבוא אליהם בטענות ששינו את דעתם לגביו, כי זה בדיוק המשחק. אנשים עוברים שלבים מסוימים בחייהם ותמיד יצדיקו את זה ש'אז חשבתי ושיניתי את דעתי'".

"זו הרומנטיקה של הפוליטיקה", מתפייט גודמן. "פוליטיקה היא אומנות הפשרה, אומנות האפשר, ופוליטיקאי מתפשר על העקרונות שלו כל יום כדי לקדם עקרונות אחרים שלו. להתפשר על חלק אחד ולקדם חלק אחר. להגיד שלפוליטיקאי אסור להתפשר על העקרונות שלו זה כמו להגיד שלפוליטיקאי אסור להיות פוליטיקאי. אובמה היה צריך לוותר על מיסוי לעשירים כדי להעביר חלק מההקלות שהוא עשה בצבא עבור ההומוסקסואלים, וכולם מהשמאל תקפו אותו איך הוא מעז להתפשר. הדרך היחידה לקבל את מה שאתה מאמין בו היא לוותר על מה שאתה מאמין בו".

עוד כתבות

ייצור השבבים / צילום: Shutterstock, Golubovy

חברות השבבים הישראליות שמשלמות על הקשחת הכללים

ביטול רכישת חברת שבבים ישראלים על ידי הענקית האמריקאית קוואלקום מתווספת לנסיגת אינטל מרכישת טאואר אשתקד ● לפי מומחים, מדובר במגמה מתעצמת של הקשחת העמדות מצד רגולטורים בעולם ● "חברות צריכות להתחיל לחשוב מראש על אלטרנטיבות", הם אומרים

פרויקט תמ''א 38 בחיפה / צילום: פאול אורלייב

משרד המשפטים יוזם: יזמי התחדשות עירונית יתחייבו מראש על מועד מסירת הדירות

שורת תקנות שיזם משרד המשפטים, שיידונו בקרוב בוועדת הפנים של הכנסת, יחייבו יזמי התחדשות עירונית במתן מועדי מקסימום לאישור תוכנית הפרויקטים שלהם ואכלוס הדירות שהם מקימים ● תקנות בולטות נוספות הן חשיפת ערבויות מחייבות, גילוי ניגוד אינטרסים של היזמים, וידוא שהדיירים מבינים את ההסכם ועוד

צילומים: נועם מושקוביץ-דוברות הכנסת, אייל רדושיצקי, עיבוד: טלי בוגדנובסקי

כועסים על היציאה לפגרה, אבל הבעיה עמוקה מזה

הבנקים כביכול תחת אש, אבל לא צפויים לספוג ריקושטים כבדים ● פגרת הכנסת מעוררת ביקורת, אבל לא היא הבעיה ● והטעם לפגם בפרס על צילום העיתונות ● זרקור על כמה עניינים שעל הפרק

מערכת ReDrone של אלביט / צילום: אלביט מערכות

הנקמה של פוטין בהודו, ומערכת יירוט הרחפנים החדשה של אלביט

אלביט הציגה ללקוחות אירופאיים את מערכת היירוט המתקדמת שלה, אלג'יריה מצאה מענה בסין מול עוצמת המל"טים מתוצרת ישראל, ארה"ב שמה את מבטחה בלייזר, והנקמה של פוטין בראש ממשלת הודו • השבוע בתעשיות הביטחוניות

מירי רגב, ליכוד / צילום: אלכס קולומויסקי-ידיעות אחרונות

ועדות חקירה ממלכתיות תמיד הטילו אחריות אישית על ראש הממשלה?

עד כמה חריפה הביקורת שנמתחה על נתניהו בדוח מירון בהשוואה היסטורית? בדקנו ● המשרוקית של גלובס

ניסאן X-TRAIL / צילום: יח''צ

המכונית של ניסן שמוכיחה: שוק הבנזין עדיין חי ובועט

ניסאן X-TRAIL, הטורבו-בנזין החדשה של ניסאן, מוכיחה שגרסאות הבנזין לא אמרו את המילה האחרונה: היא זריזה, נוחה ומרווחת

קבינט המלחמה. ללא נשים במוקד קבלת ההחלטות / צילום: קובי גדעון-לע''מ

המלחמה חושפת את אוכלוסיית הנשים לסיכונים חריגים. איך אפשר להתמודד איתם?

מדור "המוניטור" של גלובס והמרכז להעצמת האזרח עוקב אחר ביצוע החלטות ממשלה משמעותיות ● הפעם, בשיתוף שדולת הנשים, על האתגרים שמציבה המלחמה בפני נשים ● נשים סובלות יותר מהיעדר ביטחון אישי וכלכלי - ובכל זאת הן לא נמצאות במוקד קבלת ההחלטות

חיילים צרפתים מפטרלים בפריז / צילום: Reuters, Benoit Tessier

באירופה מתכוננים לאירוויזיון ואולימפיאדה תחת חשש כבד מחטיפות ופיגועים

אירוויזיון במאלמו, אליפות היורו בגרמניה ואולימפיאדה בפריז: שורת האירועים ההמוניים באירופה הקיץ, במקביל למלחמה בעזה והסיכון הגבוה לטרור איסלמי, מעלים את הכוננות בה לשיאים חדשים ● האמצעים שעל הפרק: שימוש ברחפנים והחזרת הנוכחות המשטרתית בגבולות

בנק ההשקעות ג'יי. פי מורגן / צילום: Reuters, Mike Segar

האסטרטג של הבנק הגדול בעולם: "אתם לא תדעו כשהירידות יגיעו"

בבנק ג'יי פי מורגן שוב מזהירים מפני ירידות בשווקים, למרות שהתחזיות שלהם לא פוגעות כבר שנתיים וחצי ● האם הפעם התחזיות שלהם יתממשו? ומה הם ממליצים למשקיעים?

מנכ''ל האוצר שלומי הייזלר בוועידת מרכז הנדל''ן באילת / צילום: נאו מדיה

מנכ"ל האוצר נגד מנהל רשות המסים: "מס דירה שלישית ירחיק משקיעים משוק הנדל"ן"

לפי מנכ"ל האוצר, שלומי הייזלר, החזרת "מס דירה שלישית" כבר בתקציב הקרוב לא נמצאת על הפרק ● על הביקורת שהעביר ינקי קוינט בכנס התשתיות של גלובס בשבוע שעבר, הוא עונה: "אמירות חמורות ואין בהן דבר וחצי דבר. באוצר יש אנשים מופלאים" ● וזו התוכנית שלו למלא את קופת המדינה, נוכח הגירעון המחמיר

בורסת תל אביב / צילום: שלומי יוסף

בורסת ת"א ננעלה ביציבות; אלקטריאון זינקה ב-18%, ישראכרט ב-8%

אל על השלימה גיוס של 100 מיליון דולר, המנייה עולה ב-4% ● הבורסה בת"א מסכמת רבעון ראשון בעליות נאות במדדים המובילים ● לאומי על הדולר המתחזק: "מציע למשקיעים הצעה שאי אפשר לסרב לה" ● באופנהיימר צופים "רוח גבית לשוק המניות האמריקאי לפחות עד שנת 2025"

בנימין נתניהו ואריה דרעי / צילום: עמוס בן גרשום, לע''מ

דרעי: "בג"ץ מתעמר בלומדי התורה, אות קין", גנץ: "בג"ץ פסק את המובן מאליו" | התגובות הפוליטיות על צו הביניים

הפוליטיקאים הגיבו על החלטת בג"ץ שקיבל את עמדת היועמ"שית ● גולדקנופף: "אות קלון וביזיון, ניאבק בכל דרך על זכותו של כל יהודי ללמוד תורה ולא נתפשר" ● דרעי: "מבין את הלוחמים שלא רוצים לשרת עכשיו בצבא" ● גנץ: "הגיעה העת שהממשלה תעשה את המובן מאליו"

משה ארבל, שר הפנים / צילום: מארק ישראל סלם - הג'רוזלם פוסט

בעקבות חשיפת גלובס: השר ארבל קורא לנתניהו לאפשר כניסת פועלי בניין פלסטינים לישראל

שר הפנים מציין במכתבו: "גוברות ההערכות כי אלפי פועלים פלסטיניים מיהודה ושומרון מועסקים שלא כדין בענף" ● הוא קורא לראש הממשלה לבחון הסדרה של הכנסת הפועלים לישראל, בין היתר על ידי בחינה פרטנית של כל פועל והגבלת גיל

הפגנת חרדים נגד גיוס בני ישיבות,ירושלים / צילום: Reuters, Ammar Awad

מהתקציבים שייעצרו ועד לדיוני החירום באוצר: כל מה שכדאי לדעת על הצו הדרמטי בנוגע לחוק הגיוס

בהתאם לצו הביניים שהוציא בג"ץ, תקצוב הישיבות שתלמידיהן לא מתגייסים ייעצר כבר בשבוע הבא ● בשלב זה, התמיכה בכ-44 אלף תלמידי ישיבות צפויה להיעצר ● באגף החשב הכללי במשרד האוצר, שאמונים על ביצוע התשלומים מתקציב המדינה, מתכוונים ליישם את הצו במועד ● איך זה יעבוד? גלובס עושה סדר

מבצע לתשלום חלקי על דירה על הנייר / צילום: דרור מרמור

מספר הדירות שנרכשות רק עולה, אז למה נתוני המשכנתאות נמוכים?

נתוני המשכנתאות החדשות שניטלו ממשיכים לדשדש כבר כמה חודשים, למרות העלייה ברכישת דירות ● האם מבצעי הקבלנים המאפשרים לשלם רק 10% בתשלום הראשון ואת היתר במסירה, יתבטאו במשכנתאות בעוד שנתיים־שלוש?

דוד פתאל / צילום: איל יצהר

לאחר שלוש שנים של הפסד, אירופה עזרה לדוד פתאל לחזור להרוויח

עם סיומה של השנה הסתכמו הכנסותיה של פתאל ב-6.93 מיליארד שקל, עלייה חדה של 26.6% ביחס לשנה שקדמה לה ● בשורה התחתונה רשמה פתאל רווח נקי של 45.2 מיליון שקל ● הסיבות לעלייה: שיפור בשיעורי התפוסה במלונות הרשת, עלייה במחיר של חדר ממוצע למתארחים ושיפור בשערי החליפין

דובר צה''ל, תא''ל דניאל הגרי / צילום: דובר צה''ל

דובר צה"ל: בכיר בחמאס חוסל בביה"ח שיפא

נזק נגרם לחצר בית בשלומי אחרי רצף אזעקות בגליל המערבי • דיווח: ישראל תקפה אזור פעילות של חיזבאללה בדמשק, 2 נפצעו • בית הדין בהאג הורה לישראל להכניס סיוע לעזה ללא הגבלה • מוקדם יותר: פצוע בינוני בפיגוע ירי בכביש 90 מצפון ליריחו • עדכונים שוטפים

מטבעות דיגיטליים / אילוסטרציה: Shutterstock

מחיר הזהב זינק במרץ ב-9.8%; הביטקוין צמוד ל-70 אלף דולר למטבע

היום חוגגים את יום שישי הטוב, ולכן לא יתקיים מסחר בבורסות אירופה ובוול סטריט ● אמש ננעלה וול סטריט בירוק, מדד ה-S&P 500 שבר שיא בפעם ה-23 מתחילת השנה ● מחיר הביטקוין עומד על כ-69.7 אלף דולר למטבע ● נעילה ירוקה באסיה, מדד שנגחאי עלה ב-1%

מרכז תל אביב / צילום: טלי בוגדנובסקי

בעל דירה סירב לחתום על פרויקט תמ"א וזכה ב־320 אלף שקל נוספים

בעל דירה בפרויקט תמ"א 38 בת"א, שהוא גם בעלים של חלק מהחצר, ביקש פיצוי של 1.2 מיליון שקל ● המפקחת על המקרקעין קבעה בהסכמת הצדדים כי אכן מגיע לו פיצוי תמורת חתימתו

מישל וונטסוס, לשעבר מנכ''ל ביוג'ן / צילום: Quris

"ביוג'ן הייתה פסגת הקריירה שלי עד כה": המנכ"ל לשעבר מדבר על התוכניות לעתיד

מישל וונטסוס היה מנכ"ל ביוג'ן בתקופה שבה הייתה במוקד תשומת הלב בעקבות התרופה החדשנית שלה לאלצהיימר, אבל בסוף שילם בכיסאו על הכישלון שלה בשוק ● בראיון ל"גלובס", הוא מגיב על הביקורת שהושמעה נגדו, מספר אילו חברות מעניינות אותו עכשיו ומדבר על ההשקעה שלו בקיוריס הישראלית ● על המיזם החדש שהוא מקים בסינגפור, הוא עדיין לא מוכן לפרט