הכתבה בשיתוף משפטיפ

בשנים האחרונות עלתה באופן ניכר המודעות לסוגיית סרבנות גט - כאשר אחד מבני הזוג, לרוב הבעל, מסרב לתת גט (לאחר שבית הדין הרבני פסק כי עליו להתגרש ולעשות כן), ובת הזוג נותרת נשואה לו בניגוד לרצונה. הדין בישראל כלל בשנים האחרונות מספר פתרונות לבעיה זו, אך למרבה הצער לא הצליח עדיין למגר את התופעה, והיא רחבה וכואבת לכל אישה שחיה ככלואה יום-יום, שעה-שעה.

בימים אלה נתבשרנו על שינוי חדש בפתח והסלמת ההליכים כנגד סרבני גט, בפתיחת האפשרות החוקית להטלת סנקציה פלילית נגד סרבני גט.

סרבנות גט - הסיבות לה

התופעה של סרבנות גט אינה נובעת, במקרים הרבים שאני פוגשת, מתוך רצון כן להישאר בקשר הזוגי או מתוך אהבת אמת - אלא ממניעים קרים של נקמה וסחטנות. בעל המבקש להתנקם באשתו, יסרב למתן גט וכך ימנע ממנה להמשיך הלאה בחייה לקשר זוגי חדש ובעיקר להביא ילדים נוספים לעולם בלעדיו.

ישנם גם מקרים רבים של סחטנות - בניסיון להשיג יתרון בהתשת בת הזוג בהליך הגירושים. כך, למשל, הבעל יתנה את מתן הגט בהסכמת האישה לסכום מזונות ילדים נמוך או בוויתור על חלק מן הרכוש המגיע לה במסגרת ההפרדה הרכושית.

מהם הפתרונות?

אישה מסורבת גט יכולה לפעול בכמה מישורים כאשר בעלה מסרב לתת לה גט. ראשית, היא רשאית להגיש נגדו תביעה למזונות אישה, שהרי על-פי הדין האישי הבעל מחויב במזונות אשתו וסיפוק כל צרכיה, ודאי כל עוד הם נשואים, ואם הוא מסרב להפוך אוותה לגרושתו, הרי שחייב הוא במימון כל צרכיה. חיוב שכזה, ולעתים אף העלאת סכום מזונות האישה כאשר הבעל מסרב לתת גט, מהווה לעתים תמריץ לבעל לחזור בו מסירובו. כאשר מתחילים החיובים הכספיים בפועל, פעמים רבות אנשים שוקלים מחדש את התנהלותם.

שנית, ישנו המישור הנזיקי, במסגרתו יכולה האישה להגיש תביעת נזיקין בגין סרבנות גט ולתבוע פיצוי כספי מן הבעל על עוגמת-הנפש ועל הנזקים שגרם לה הבעל בסרבנותו. זהו יישום חדש יחסית של השנים האחרונות, אשר מתפתח מתוך התובנה כי סרבנות גט גורמת לנזקים נפשיים וכלכליים, ועל כך היא הוכרה כעילה נזיקית, כאשר מבחן המציאות מוכיח שוב כי כשהסכנה היא בכיס, בתשלום כסף בפועל - הסרבנות נעלמת לה פעמים רבות כלא הייתה.

שלישית, ניתן לפנות אל בית הדין הרבני בבקשה כי יפעיל את סמכותו להטלת מגבלות וסנקציות על הבעל, כגון שלילת רישיון נהיגה, מתן צו עיכוב יציאה מן הארץ, שלילת האפשרות לעסוק במקצוע או להפעיל עסק הטעון רישיון, חיובו בהתייצבות בבית הדין הרבני לעתים תכופות וכיו"ב - עד שיותש הסרבן ויסכים לתת את הגט.

רביעית, אין לחשוש מדרישה אקטיבית ונחושה מבית הדין הרבני ליתן בהקדם האפשרי את פסק הדין המחייב את הצדדים להתגרש ולמתן וקבלת גט כדין. משניתן פסק הדין האמור, יש לדרוש בנחישות לא רק סנקציות כלכליות אלא אף צו מאסר של ממש לסרבן. ואם יאמרו החשדניים כי עולה חשש של "גט בכפייה" (שהרי גט חייב להינתן מרצון חופשי על-מנת שיהיה כשר ותקף), הרי שכבר נפסק פעמים רבות כי מאסר אינו הופך גט ל"לא כשר", ומותר לשים אדם במאסר עד שיאמר "רוצה אני" (ליתן את הגט).

עונש מאסר בפועל

והנה, לצד הפן הנזיקי של סרבנות גט, מתווסף עתה הפן הפלילי, במסגרתו ניתן יהיה להעמיד לדין סרבני גט ולהטיל עליהם עונש מאסר של ממש (ולא רק עד מתן הגט). החודש יצאה הנחיה חדשה, אמיצה ויעילה, מלשכתו של פרקליט המדינה, עו"ד שי ניצן, לפיה ניתן יהיה לפתוח בחקירה פלילית נגד סרבני גט ולהעמידם לדין בגין עבירה של הפרת חובה חוקית, אשר דינה מאסר של עד שנתיים (סעיף 287 לחוק העונשין).

המשמעות: כל סרבן גט, אשר לא יציית לפסק דין של בית דין רבני המורה על מתן או קבלת גט, חשוף לחקירה פלילית. אם יוחלט על הגשת כתב אישום נגדו, ובית המשפט ירשיעו, הוא צפוי לעונש מאסר בפועל, וייוותר לו רישום פלילי, על כל המשתמע מכך.

בהקשר זה ראוי לציין כי הגישה שמציעה פרקליטות המדינה היא לפתוח בהליך פלילי גם כאשר הבעל חזר בו מסירובו, זאת על-מנת להגביר את אפקט ההרתעה ולצמצם עד כמה שאפשר את התופעה של סרבנות גט.

הבשורה בהנחיה החדשה היא שלא ניתן עוד "לשחק" בגט ככלי מיקוח, שכן ההליכים הפליליים יימשכו, והמאסר יושת על סרבן גט, אף אם בשלב כלשהו הוא התרצה ובלי קשר לתוצאות ההליך. זאת אומרת: ההליך הפלילי כנגד סרבן הגט לא יהיה עוד תלוי בבקשות האישה לבית הדין הרבני וחזרתה מבקשותיה, או הסכמתה לוותר על סעדים כאלה ואחרים להם היא זכאית במהלך ההליכים המשפטיים - אלא המדינה תוביל את ההליכים למיצוי סעדים עם מי שהתעמר באשתו, עיכב וסירב לה גיטה כשביקשה אותו. יידע כל סרבן גט כי יום מאסרו קרב, ואולי כך יפחת משמעותית השימוש הציני בגט ככלי מיקוח. 

עו"ד חוה קליין עוסקת בתחום המשפחה. 

המאמר לעיל הוא על דעת מערכת משפטיפ והכותבת, ואין בו משום תחליף לקבלת ייעוץ משפטי כנדרש.