כיצד לצמצם את פערי הפריון בין ישראל ל-OECD?

הכתבה בשיתוף קובי בן משה מנכ"ל "חברת AVIV AMCG "

כששער החליפין של האירו או הדולר צונח ברמות של עשרות אחוזים, על התעשיינים למצוא פתרונות להדבקת פערים שנגרמים כתוצאה ממהלך שאין להם שליטה עליו. הרציונל הזה תקף גם לחברות שיושבות באזור עוטף עזה, אשר פעילותן צנחה בעקבות מבצע צוק איתן. הרציונל הזה מקיף גם את ישראל כולה, שפער הפריון בינה לבין מדינות ה-OECD עומד על עשרות אחוזים, זאת לצד פער עצום בתשתיות.

למרות כל המהלכים שמתקיימים, הפער הזה, לפי קובי בן משה, מנכ"ל חברת AVIV AMCG, נשמר, ולפיכך "מוטב לנו להעלות הילוך, ולהאיץ במטרה להגדיל את הפריון".
לדבריו, "אנחנו מדברים על מעבר מאבולוציה לרבולוציה. כל השינויים בתעשייה בשנים האחרונות, וכל הסטת המשאבים והתקציבים, מביאים לגידול אינקרמנטלי (תוספתי) בערך שיעור הצמיחה של המשק, והם אינם מצמצמים את הפערים העצומים.

"קצב השינוי של העולם הפך אקספוננציאלי, ובישראל אנחנו רצים מהר ונשארים במקום. מה שנדרש הוא להוביל למהפכות, ולא לשמור על קצב אחיד של שינויים. נדרשת ראייה ארוכת-טווח, עם הגדרה של תמונת העתיד, ותכנון יצירתי המביא לצמצום פערים דרמטי - שילוב של עתידנות, עם חוצפה ותעוזה ישראלית. המשימה היא הגדלת הפריון בתעשייה ובשירותים".

AVIV AMCG עוסקת בייעוץ אסטרטגי ארוך-טווח למדינה ולארגונים, בניהול פרויקטים, בתכנון אסטרטגי לאומי, מתארי ובעולם איכות הסביבה.
החברה מייעצת לשורה של חברות במשק הישראלי, ולחברות ממשלתיות בענפים השונים, ובן משה מעיד על עצמו שהוא אופטימי מיסודו, ולפיכך הוא מספק כמה דוגמאות שהוכיחו שניתן להגדיל את הפריון באמצעות מהלכים המשקפים ראייה ארוכת-טווח.

"ניקח למשל את תעשיית הסמיקונדקטורס בישראל בכלל, ואת חברת אינטל בפרט. הקמת מפעל אינטל בישראל אינה מבוססת על תמריצים ממשלתיים בלבד, ובוודאי שלא על תשתיות ההנדסה או על המוח היהודי. היא נעוצה בנחישות בלתי מתפשרת להוביל במונחי פריון מול כל המתחרים (שהם מפעלי אינטל אחרים בעולם).

"גם בשירות הציבורי יש מי שצועד לכיוון הנכון. כך לדוגמה, דואר ישראל. המצוקה הנוראה שאליה נקלע הדואר, בשילוב עם מנהיגות חדשה בעלת חזון, מובילות למהפך דרמטי שעוד ידובר עליו לא מעט.
"העולם השתנה, והכתובת הייתה על הקיר, אבל עד שלא הגיעה התרסקות לא החל התהליך", הוא אומר, וחולק מחמאות למנכ"ל הדואר דני גולדשטיין. "שירות טוב של הדואר יוביל למהפך בקמעונות, עם גידול בלתי נמנע של קניות אונליין".

עוד מונה בן משה דמויות בולטות במגזר הממשלתי, בהן בינת שוורץ (שלאחרונה עזבה את תפקידה כראש מנהל התכנון), יהודה בראון (מנהל פרויקטים בתחום התחבורה והתשתיות), מנכ"ל רכבת ישראל, בועז צפריר, ויו"ר רפאל, יצחק גת, ש"עשה מהפכה עם חברה ממשלתית, שהפכה לאחת מחברות הביטחון המובילות בעולם".

לדבריו, גם קרנות השקעה, בהן פימי, פורטיסימו וטנא, לא במקרה בוחרות להשקיע בחברות שהן בעלות כושר תחרות גבוה, ומוטות יצוא. "הקרנות דואגות לשדרג את ההנהלה (‘לנהל את המנהלים’) ומזרימות הון לתעשייה שיש בה פוטנציאל פריון גבוה".

בן משה מדגיש, כי "רוב החברות שצמחו בעשור האחרון נוסדו לפני עשרות שנים, והצמיחה והגדלת הפריון הגיעו בשלב מאוחר יותר. כך למשל אבן קיסר, שנוסדה לפני כשלושים שנה, ורק בשנים האחרונות - בעקבות שילוב של השקעות והכרה בחשיבות הפריון - זוכה למינוף משמעותי. רוב החברות שנוסדו בשנים האחרונות הן חברות סטארט-אפ וטכנולוגיה, אבל תעשיית ההיי-טק נמצאת בסטגנציה כבר כמה שנים. אי אפשר לשים את כל יהבנו על היי-טק, ומנגד יש פה תעשיית ‘מיד-טק’ של אלקטרוניקה, פלסטיקה ומתכות, שיש לה פוטנציאל גבוה להתחרות במדינות ה-OECD".

אל מול כתר, שלאחרונה נמכרה בסכום עתק לחברה אנגלית, וטבע, שצמחה בישראל, סבור בן משה שיש גם תעשיות מפוספסות. "ישראל היא אחת המובילות בעולם בתחום המחקר ברובוטיקה. מצד שני, אין פה כמעט תעשייה בתחום, כזו שמשגשגת במדינות כמו גרמניה, אוסטריה ושוויץ".
לדבריו, "פערי הפריון שלנו בתעשייה אל מול העולם המערבי הם של עשרות אחוזים, וזו ספירלה שמתעצמת. התמיכה של המדינה הופנתה בשנים האחרונות בעיקר לכיוון ההיי-טק.

"בתעשייה עובדים כ-300 אלף איש, והיא לא מאוד פופולרית, וגם סובלת מביקורת שמתריסה נגד בעלי ההון, שהם בסופו של דבר אלה שמייצרים את ההשקעות. למשל חברות המזון הגדולות, שטראוס, אסם ותנובה - הן מרוויחות יפה, ומצד שני הן השקיעו משאבים וכסף במיכון ובאוטומציה. תנובה הצליחה למכור את החברה, שלפני 20 שנה הייתה גוף ארכאי. את הכסף שהיא הרוויחה היא השקיעה במיכון. חברה שלא הייתה שווה כלום נמכרת במיליארדים לסינים, כי הם מבינים שיש שם יכולת לייצר רווח לאורך זמן - והפריון עולה.

- האם לטענתך לשם הגדלת הפריון נדרשת התערבות ממשלתית?

"כששער חליפין ליצואניות, שמוכרות ב-10% מרווחים, נשחק ב-20%, המדינה צריכה להתערב. היכולת של המדינה להשפיע היא בראייה ארוכת-טווח; להשקיע בחינוך טכנולוגי, להעביר תעשייה לפריפריה ולשפר את תדמית התעשייה המקומית לטובת גיוס עובדים.
"הממשלה צריכה לקחת בחשבון כי החסם הכי גדול למשקיעים הוא רגולציה ואי-ודאות לגבי השקעות עתידיות. דוגמה אקטואלית כוללת את סיפור הגז, שיצר פה אי-ודאות בקרב התעשייה. חברה משקיעה חצי מיליארד שקל בהשבחת טכנולוגיה, והנה יום אחד המדינה מתחרטת, משנה רגולציה, וההשקעה הזו ירדה לטמיון. התעשיינים אינם אנשי הימורים. מנגד, אינטל הקימה מפעל בהשקעה של עשרות מיליארדי שקלים - כאן המדינה לא יכולה להתחרט מחר בבוקר, משום שגם היא השקיעה, וגם היא חתומה על זה".

- אל מול התעשייה המסורתית שועטת קדימה מהפכה טכנולוגית שתשנה את פני התעשייה, בצורך בכוח אדם למשל.

"ה- Internet of Things) IOT) היא המהפכה התעשייתית הרביעית, והרבה דברים הולכים להשתנות. נצרוך פחות שירותים, ונעשה הרבה יותר פעולות באופן מקוון. אלא שבארץ האדפטציה היא מאוד איטית. עכשיו בנקים בישראל יוצאים עם פעולות ‘מתקדמות’, כמו להפקיד צ’ק דרך צילום באפליקציה - מה שבארה"ב הוטמע לפני שנים.
"אנחנו מאוד מתקדמים מבחינת החשיבה הטכנולוגית, אבל מפגרים באדפטציה טכנולוגית - וזה בולט בעיקר בגופים ממשלתיים. בהיבט של כוח האדם, עולם הפריון אינו עוסק בהתייעלות, כלומר לא מפטרים, אלא מנסים לייצר יותר עם המשאבים הקיימים".

- לייצר יותר - ולמכור למי?

"גם פה צריכה להיות התערבות ממשלתית. השוק מוגבל והתעשייה צריכה להיות מוטית יצוא. הרגולציה לא צריכה להיות ברמת המאקרו. קחי חברות שעברו את צוק איתן. המדינה אומרת: ‘ניתן לכם פיצוי, אבל תסתדרו’. היכולת לייצא ובשלב הבא להקים תעשיות מחוץ לישראל, כמו אבן קיסר, עלבד, שמיר אופטיקה, שמייצרות יתרון טכנולוגי ומתחרות בעולם הגלובלי, ולא במדינות לואו קוסט. גם שטראוס, תפרון ודלתא - ברגע שאיבדו את יתרון הפרודוקטיביות בישראל המשיכו להגדיל פריון במדינות אחרות".

"פער עצום למרות ההשקעות הרבות"

סוגיה אחרת שמעלה בן משה נוגעת לתשתיות המקומיות. "עם כל ההשקעות הרבות בתשתיות לוגיסטיות, כמו נמלים ורכבות משא, או ברמת הכבישים, אנחנו עדיין בפער של 50% מול העולם. התשתיות התחבורתיות עלו ב-30%, ועדיין שיעור הפיגור נשמר.
"אנחנו מוציאים המון אנרגיה כדי להישאר באותה רמת פיגור. לנו זה נראה נפלא, אבל כל מי שהיה בעולם והשתמש בתחבורה ציבורית, מבין שאנחנו במרחק גדול מאוד.

"מצד שני, בדיור נעשתה קפיצה של עשור בתקופה של שנתיים-שלוש, וזה מוכיח שאפשר לצמצם פערים. זה לא יבוא מעוד כסף לתשתיות, כי אין מהנדסים ואין חברות ניהול פרויקטים. הרי נתיבי ישראל לא מצליחה לנצל את התקציב שלה, וזה אבסורד. הבעיה היא לא כסף, אלא סדרת פעולות שיהפכו את הכסף לאפקטיבי. הבעיה שלנו היא שבכל שנתיים יש פה בחירות, והתכנון הוא קצר-טווח".

עם זאת, הוא מסייג, "יש ענפים שבהם ראייה קדימה הוכיחה שאפשר; בתכנון מקורות האנרגיה של ישראל לשני עשורים קדימה לא חסרה לנו אנרגיה - למרות שאנחנו מדינה מוקפת אויבים - כי משרד האנרגיה מנהל תהליכים ארוכי-טווח שמייצרים חוסר תלות. כך גם בהתפלת מים - תחום שהוזנח שנים, עד שיום אחד מישהו החליט לתת דחיפה והוקמו שורה של מתקני התפלה. אנחנו ברמה שאין לנו צורך במי גשם. יש לנו יותר מים ממה שאנחנו צריכים - וזה קרה בעשור אחד. האור בתחום התשתיות נמצא בהחלטה ארוכת-טווח לבניית נמלים פרטיים שייצרו תחרות".

לסיכום, מדגיש בן משה, "ההישג של מדינת ישראל בתשתיות במעט שנות קיומה הוא הישג פנומנלי, אבל כשרוצים לתת איכות חיים של מדינה מערבית, חייבים לעמוד בסטנדרטים הבינלאומיים.
"קצב צמיחת האוכלוסייה, כמות המכוניות מול קצב צמיחת הכבישים וקצב צמיחת התחבורה הציבורית - בהתמודדות עם כל אלה אנחנו פותחים פער ככל שעובר הזמן. גם אם משקיעים כמות בלתי מוגבלת של כסף, נתקלים בחסמים כמו תשתיות ניהול והנדסה מוגבלות, אקדמיה שמפגרת בקצב ‘ייצור’ הבוגרים הרלוונטיים, מחסור בחברות תשתית עם ציוד וכלים מתאימים ובכוח עבודה מתאים לביצוע. מה שנדרש הוא תכנון ארוך-טווח.

"הצרכנים בסופו של דבר לא יסתפקו במעט - רק בשיפורים נקודתיים, אלא בשילוב של מספר פרמטרים המייצרים אצלם את האמון בשירות, את האמינות, הזמינות, האיכות וחוויית השירות, המחיר והנגישות".

לאתר חברת AVIV AMCG

טלפון: 03-9024004

אימייל: avivamcg@avivamcg.com