דעה: אלאור אזריה - עוד תירוץ לסבב מלחמה בין האליטות

מלחמת חורמה המתקיימת כאן בין ימין לשמאל, מסורתיים לחילוניים, מוצא אשכנזי מול מוצא מזרחי, עשירונים גבוהים ועשירונים נמוכים, תל-אביב יהירה לעומת "פריפריה חברתית" מתקוממת

לא צדק, לא משפט, לא דין. גם לא חוכמה, תבונה, בטח לא הדגשה מחדש של ערכי המוסר של הצבא.

זה היה אירוע מכונן של התערבות בוטה, מניפולטיבית, פוליטית, אינטרסנטית, היסטרית, לא עניינית ולא ראייתית, של כל מי שדיבר וכל מי שהפגין. כולם. ימין, שמאל וצה"ל. מראש-ממשלה, רמטכ"ל, שני שרי ביטחון, שרי ממשלה, קצינים בפועל ובדימוס, ח"כים, עיתונאים ו"מובילי דעה" בעיני עצמם - ועד אחרון המפגינים והטוקבקיסטים. מצד זה ומצד אחר.

גם אם יהיה ערעור, גם אם ישתנה, אפילו יתהפך פסק-הדין - תישאר המציאות כמות שהיא: בדרך המעוותת שהמדינה הזו מתבוססת בה כבר שנים, הפך אלאור אזריה לסמל, משל לכל מה שהוא לא, שלא קשור בו. זה עמד בבסיס המשפט, בעדויות, בחקירות, בסיקור, בתגובות. זה מה שהפך את המשפט הזה ללא-משפט.

על הגב של אזריה נערך עוד סבב מלחמה הרסני בין האליטות הישנות לאליטות החדשות. שוב מסתבר שהאיבה בין ישראלים לפלסטינים קטנה, לעומת מלחמת האליטות שמחריפה כאן.

זו מלחמת החורמה, המתקיימת כאן בין ימין לשמאל, מסורתיים לחילוניים, מוצא אשכנזי מול מוצא מזרחי, עשירונים גבוהים ועשירונים נמוכים, תל-אביב יהירה לעומת "פריפריה חברתית" מתקוממת, אלה שמרגישים ש"דפקו" את הוריהם מול אלה המואשמים מאז ועד היום בניצול לרעה של אחרים.

(בימים באחרונים, לגמרי במקרה בערה הארץ ממש, כאשר נחשפו הפרוטוקולים של ועדות החקירה בעניין חטיפת ילדי תימן ועדות מזרחיות אחרות, והתבררה העילה האמיתית לחיסיון עשרות השנים שהוטל - הוועדות פעלו בשטחיות, במטרה מכוונת לא להאשים, לא לערער על העבר, לסגור ולקבור את התעלומה, עד שגם דורות האחים והאחיות יילכו לעולמם בעקבות הורי הילדים החטופים).

משפט אזריה איננו הקרב על דמותו של צבא-ההגנה-לישראל, לא מלחמה על טוהר הנשק, ניקיון הלחימה, חוט-השדרה המוסרי ואיכות הצדק, על אף שלא מעט דוברים בחרו להתייחס כך לאירוע. צה"ל יודע לעבוד. יודע לחנך. יודע לסגור שורות כשצריך. מי שבחר, נגרר, ללכת למשפט פומבי בטיעון ש"אין ברירה, כי היו מצלמות שצילמו את עזריה יורה", ולא להתייחס לפרשה הזו כמו למאות ולאלפי הפרשות הבעייתיות שהתקיימו לאורך חיי הצבא, שמורכב מבני-אדם כאלה ואחרים - עשה את זה בבהלה, בלחץ, עם מעט חוכמה ושיקול דעת.

 

זה כן היה אירוע מכונן בין האליטות הישנות לחדשות, גם בתוך הצבא. כי את השינויים רואים, אם רק רוצים לראות. בתמצית: הקיבוצניקים שפעם הובילו את הלוחמים, נגררים היום אחר חובשי הכיפות. מה שאומר, שנציגיו המובהקים של השמאל הוותיק והמסודר זזים הצידה, ואת המקומות הראשונים במדד הצבא תופסים מזוהי ימין, דתיים, עיירות פיתוח, "עולים חדשים" משנות ה-50.

בעלי הכרה ליברלית אמיתית לא יראו בזה עניין לדון בו, שכן מדובר בהתפתחות של מדינה. אבל בעלי הכרה מוטה, בוחרים לנצל את הנתונים לעניינם. לטוב ולרע.

לפני כשנה פרסם אגף כוח-אדם בצה"ל את דירוג בתי-הספר התיכוניים בארץ המובילים בשיעור הגיוס וההתנדבות ליחידות לוחמות. נמצאו 35 מוסדות חינוך על-יסודיים ש-100% מבוגריהם שירתו שירות מלא. תשעה מהם מהזרם הממלכתי-דתי, אחד דרוזי.

באף אחד מהתיכוניים בתל-אביב לא נרשם גיוס של 100%. העיר מודיעין המשיכה להוביל בגיוס בנים, 84%, גם בלוחמה וגם בקצונה; אחריה גבעת שמואל, המזוהה עם המחנה הציוני-לאומי. התיכון עם הגיוס הכי קרבי, 97.1% לוחמים, הוא ישיבת בני-עקיבא בסוסיא, דרום הר חברון, בהמשך ואחריו עוד שלושה תיכונים מיהודה ושומרון.

סוביודיצה ז"ל

סעיף 71 לחוק בתי-המשפט (המקורי ב-,1957 ולימים מ-1984) קובע: לא יפרסם אדם דבר על עניין פלילי התלוי ועומד במטרה להשפיע על ההליך או על תוצאותיו, אם יש בפרסום כדי להשפיע על מהלך המשפט ותוצאותיו ועוד. מדובר בפרסום שמתייחס לתקשורת - איסור על התקשורת לפרסם את שעלול להתערב בהליכי הדין.

אבל העולם השתנה, התקשורת הממוסדת לא שולטת עוד בפרסום. כבר לא צריך עיתונאי, לא מקורב ולא אובייקטיבי, כדי להביא דברים לאוזני הציבור ולאוזן השופט בבית-המשפט. יש היום אמצעים הרבה יותר ישירים, שאין בעל-מטרה שלא משתמש בהם. אלא שבמשפט אזריה לא רק שנעשה שימוש בכל אמצעי הרשת, אלא שאמצעי התקשורת עצמם, אלה שהחוק מתייחס אליהם במישרין, הגדילו לעשות, להתערב, להשפיע. זה בכיוון זה וההוא בכיוון אחר. אבל מי יעז להלין ולתבוע?

בסוף היום הזה יש דבר אחד בטוח: משפט אזריה הוא זריקת המורפין הלפני אחרונה לישראליות המשותפת, לאחדות הגורל והדאגה הכללית. השאלה הגדולה: מי יהיה גדול מספיק להחיות את הגופה?