אויבים ותיקים

המאבק בין ארה"ב לרוסיה לא התחיל עם פוטין. הוא מתנהל כבר במשך 200 שנה

הנשיא פוטין והנשיא אובמה / צילום: רויטרס
הנשיא פוטין והנשיא אובמה / צילום: רויטרס

מלים מדהימות למדי בקעו בסוף השבוע מגרונותיהם של ראשי הביון האמריקאי. הם הניחו דוח חמור על שולחנם של שני הנשיאים, זה היוצא וזה הנכנס:

"אנחנו מעריכים, כי בנסותו להשפיע על הבחירות בארה"ב, הקרמלין ביקש לקדם את שאיפתו רבת הימים לערער את הסדר הדמוקרטי הליברלי שמנהיגה ארה"ב - זה הסדר שפוטין ומנהיגים רוסיים אחרים חושבים את הפצתו לאיום על רוסיה ועל משטר פוטין".

כדאי לעצור ולחזור ולקרוא. כדי לעמוד על חשיבות המלים האלה, נחוץ זיכרון אקטיבי של ימי המלחמה הקרה. לרובנו אין זיכרון כזה, אם מפני שלא היינו שם, ואם מפני שהזמן העובר מחק את רוב העקבות ועיגל את רוב הקצוות.

כדאי לחזור ולקרוא, מפני שהמלים האלה מעמידות את פרשת הפריצה אל מחשבי המפלגה הדמוקרטית בהקשר ההיסטורי הראוי לה: המאבק הרעיוני בין הדמוקרטיה המערבית לאויביה ממזרח.

כמעט עוצרת נשימה היא ההכרה שרוסיה - קומוניסטית או לא-קומוניסטית - מייצגת זה 200 שנה את ההיפך מן הדמוקרטיה המערבית. היא ייצגה את ההיפך תחת קיסריה האבסולוטיים, היא ייצגה את ההיפך תחת הקומוניזם הטוטליטרי, והיא מוסיפה לייצג את ההיפך תחת משטרו הסמכותני של ולדימיר פוטין.

תקופת הדמדומים

באופן רגיל, לא רבי-מרגלים הם הצריכים להעניק פרשנויות היסטוריות כאלה. זה עניינם של מנהיגים פוליטיים. המרגלים מעניקים חומר גלם, והמדינאים נותנים בו טעמים.

אבל אנחנו נמצאים עכשיו בתקופת דמדומים. נשיאות תשושה בת שמונה שנים מסתיימת בקול ענות חלושה, עם שורה ארוכה של כישלונות ושל אי-הבנות בענייני חוץ. מנגד, נשיאות חדשה, נטולת משקל וחסרת ניסיון, עומדת להתחיל. ליוצא נגמר האשראי, לנכנס עדיין אין.

יתר על כן, היוצא חזר ונכשל בהבנת מניעיה של רוסיה מיומו הראשון. "איתחול" ביחסים איתה היה סמוך מאוד לראש סדר היום של ברק אובמה בימי נשיאותו הראשונים. לצורך ה"איתחול" הוא היה מוכן להקריב את אמינותה של ארה"ב בעיני בעלי ברית אירופיים. הוא שגה באשליות על משוואת הכוחות במשטר הרוסי, והשתעשע בתקוות השווא שיוכל לבחור שותף בדמותו של דמיטרי מדבדב, על פני ולדימיר פוטין.

מה גדולה חפותו

הנשיא הנכנס חף מכל הבנה היסטורית. ללמדנו מה גדולה חפותו באו ציוציו, זמן קצר לאחר ששלושת ראשי הביון הבכירים ביותר סרו אליו לתדרכו על מעשי רוסיה, ביום ו':

"הסיבה היחידה שאנחנו דנים בפריצה אל הנהלת המפלגה הדמוקרטית היא שתבוסת הדמוקרטים הייתה כה גדולה שהם נבוכים לחלוטין".

"יחסים טובים עם רוסיה זה דבר טוב, לא דבר רע. רק אנשים 'טיפשים' [המרכאות במקור], או שוטים, יחשבו שזה רע!"

"יש לנו די בעיות סביב העולם מבלי שנוסיף להן עוד אחת. כאשר אני אהיה הנשיא, רוסיה תכבד אותנו הרבה יותר ממה שהם מכבדים עכשיו".

"שתי הארצות יעבדו יחד, אולי, כדי לפתור את הבעיות הרבות והדוחקות בעולם!"

קשה להעלות על הדעת מידה גדולה יותר של חוסר התאמה בין הערכת הביון לבין השקפות העולם של הנשיא הנכנס. בעיניו, "הסיבה היחידה" לדיון בניסיונה של רוסיה לערער את הדמוקרטיה בארה"ב היא שהדמוקרטים הפסידו בבחירות. בעיניו, התנהגותה של רוסיה אינה "בעיה דוחקת". בעיניו, רוסיה היא שותפת שווה בפתרון "בעיות העולם".

אכן, אין צורך להתפלא על הצהלה שמילאה את חדרי החדרים של הקרמלין במוצאי יום הבחירות בארה"ב, בדיוק לפני חודשיים.

(מספר ניכר של ישראלים, כולל מנהיגים פוליטיים בכירים, שותפים לצהלת רוסיה. אולי לחלקם יש אהדה רעיונית למשטר הרוסי ולאיבתו הגלויה לדמוקרטיה המערבית. אבל ישראלים צריכים תזכורת, שמקומם היה תמיד בין הדמוקרטיות המערביות.)

שלטון החוק התחיל ב-1215

"הסדר הדמוקרטי הליברלי המערבי", שעליו מדבר דוח הביון האמריקאי, הוא הרבה יותר מאיפיון של צורת משטר. לפני 75 שנה, דוח דומה היה מדבר על "הציוויליזציה הנוצרית", או לכל הפחות "הציוויליזציה המערבית", זאת אומרת, כל הערכים ההומניים שהתכנסו בחברה המערבית (רבת הפגמים) במרוצת הדורות, ובכלל זה שלטון החוק.

מאלפת היא הכרזתו של ולדימיר פוטין, ש"מה שחשוב זה תוכן הדוא"ל שנגנב מן המפלגה הדמוקרטית, לא איך הוא הושג". אין זו הפתעה מרעישה, שנשיא רוסיה, לפנים ראש המשטרה החשאית שלה, אינו מבין כי במרכז חייה של הדמוקרטיה המערבית עומדת ההכרה הברורה, שהמטרה אינה מקדשת את האמצעים.

ההבנה הזו היא היסוד הממוסד של חיינו, והיא מגינה עלינו מפני הפוטנציאל של שימוש לרעה בכוח.

מה טבעי יותר, אפוא, בשביל עריץ מוסקבאי, מאשר לקרוא תיגר על מה שהאנגלית מכנה due process, והעברית קוראת "הזכות להליך נאות" (פירוט של הזכויות המוענקות בהליך נאות אפשר למצוא בוויקיפדיה, http://tinyurl.com/halikh-naot).

ההליך הנאות נעשה אבן הפינה של המשפט המערבי לפני 901 שנה, ביוני 1215, כאשר המלך האנגלי ג"ון העניק את ה"מאגנה כרטה", הלוא היא החוקה הראשונה של המערב. ברוסיה לא נכתבה חוקה אלא כמעט 800 שנה אחר כך, והיא החזיקה מעמד 10 שנים בלבד.

שלטון החוק אינו רק תוצאה של חוק כתוב - החוקים הכתובים של ימי סטאלין נטפו צופים של דמוקרטיה.

שלטון החוק מותנה במצב דעת. מעולם לא היה בארה"ב נשיא עם הבנה מוגבלת יותר של מצב הדעת הזה, או עם הכרה פחותה יותר בחשיבות ההגנה עליו מדונלד טראמפ.

"הגיס החמישי של פוטין"

חתרנותה של רוסיה תחת יסודות הדמוקרטיה הליברלית של המערב התחילה בשלהי המאה ה-19. אחד הביטויים הראשונים שלה היה מעשה הזיוף המפורסם ביותר של הזמן המודרני, "הפרוטוקולים של זקני ציון". מקובל להניח, שאת הפרוטוקולים רקח נציג המשטרה החשאית הצארית בפריז, פיוטר רצ'קובסקי.

בתקופה הסובייטית, מפלגות קומוניסטיות שהורשו לפעול בדמוקרטיות המערביות נעשו כלי שרת בידי המשטר הסובייטי, למשל בגיוס דעת קהל נגד היחסים המדיניים והצבאיים בין מערב אירופה לארה"ב.

בסיבוב הנוכחי, המשטר הרוסי חותר תחת אושיות הדמוקרטיה המערבית באמצעות סיוע למועמדים ולמפלגות של הימין הקיצוני, לא רק בארה"ב. ראש הביון הגרמני, הנס-גיאורג מאאסן, גילה בחודש שעבר, שרוסיה מנסה להשפיע על תוצאות הבחירות הכלליות בגרמניה, העומדות להיערך בספטמבר הבא. משימתה היא להחליש את הימין המתון ואת השמאל המתון.

ב-2014 נפגשו בווינה נציגים של הימין הקיצוני הרוסי עם נציגים של מפלגות ימין קיצוניות מכל רחבי אירופה. עיתון שווייצרי תיאר את הפגישה בווינה בכותרת "פסגת הגיס החמישי של פוטין". בין משתתפיה הייתה מאריון לה פן, נכדתו של מייסד החזית הלאומית הצרפתית. דודתה מארין היא מועמדת החזית לנשיאות בבחירות הממשמשות ובאות בחודש אפריל. ידיעות על מימון רוסי לפעילות החזית הלאומית חוזרות ומתפרסמות.

דונלד טראמפ אינו מעוניין בשיעורי היסטוריה. מדיניות החוץ שלו עומדת להיות מבוססת על הגדרה מסחרית של אינטרסים, לא על ערכים ולא על סנטימנטים.

נראה שיש די אנשים בוושינגטון - בקונגרס, במחלקת המדינה, בסוכנויות הביון - שיעשו כמיטב יכולתם להזכיר לו על מה נלחמו הדמוקרטיות המערביות ב-100 השנים האחרונות, ומדוע עליהן להוסיף ולעמוד על המשמר.

רשימות קודמות ב-yoavkarny.com. ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny