היועמ"ש: בניגוד לעמדת "תמר", מתווה הגז קובע רק מחיר מרבי

שותפות תמר טוענות שהפיקוח על מחירי הגז הטבעי במתווה הגז הוא "אסדרת מחיר מן הסוג ההדוק ביותר, של קביעת מחיר", ולפיכך אין לקבל את התביעה הייצוגית שהוגשה נגדן, אולם תשובה שהגיש ביום חמישי האחרון היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט במסגרת ההליך המשפטי מעצימה את הרושם ששותפות תמר מקבעות מחיר גז גבוה ללא בסיס. "בעלי הזכויות בחזקות יהיו רשאים להציע לצרכנים הפוטנציאלים הנחה על המחירים הנובעים מהחלופות המפורטות", כתב היועץ, "כך שלמעשה מדובר במחירים מרביים (וזאת בשונה ממה שייתכן ומשתמע מבקשת רשות הערעור)". בהמשך כותב היועץ כי מדובר ב"פיקוח רך". עם זאת, היועמ"ש סבור אף הוא שאין לדון בתביעה הייצוגית שהוגשה נגד שותפות תמר.

הדיון בבקשת הערעור של שותפות תמר על ההחלטה לדון בתביעה הייצוגית נגדן יתקיים ביום חמישי הקרוב בפני השופטים אסתר חיות, ענת ברון ועוזי פוגלמן, שיצטרכו להחליט אם לבטל את החלטת שופטת המחוזי מרכז אסתר שטמר מנובמבר האחרון. התביעה, שהגיש אזרח בשם משה נזרי, המיוצג על ידי עורכי הדין גלעד ברנע ויצחק יערי, היא להחזרים של 2 מיליארד שקל בשנה מ-2012, אז חתמה חברת החשמל על הסכם עם שותפות תמר לאספקת 41.5 BCM גז טבעי ל-15 שנה, עם אופציה להגדלת הכמות ל-77-99 BCM.

על פי התביעה, מחיר הגז בעת חתימת ההסכם היה 5.4 דולרים ליחידת חום, והוא עלה עד כה ל-6 דולרים כמעט ליחידת חום, ואף צפוי לעלות ל-7 דולרים ויותר. זאת בעוד שחוות דעת מומחה מטעם התובע קבעה כי המחיר ההוגן לגז הטבעי ממאגר תמר הוא 2.34 דולרים ליחידת חום. סך הכול, נטען בתביעה, ייגרם לציבור הישראלי נזק מצטבר של 26-45 מיליארד שקל.

בנובמבר האחרון קבעה השופטת שטמר כי ניתן לדון בעתירה, משום שהיא אינה סותרת את מתווה הגז ואת אישורו על ידי בג"ץ. השופטת קבעה כי אמנם בג"ץ לא קבע כי המתווה אינו סביר באופן קיצוני, אך הוסיפה בין השאר כי הקביעה ניתנה בעתירה מנהלית שאינה מונעת תביעה שעניינה נזיקין.

"בניגוד לנטען, בג"ץ מתווה הגז לא הכריע בנושא הפיקוח על המחירים והשפעתו על מחיר הגז הטבעי", קבעה השופטת שטמר. "חברות הגז טוענות כי התערבות במחיר הגז עלולה להביא לקריסת מתווה הגז, אך לא צירפו ראיה לטענתן. טענתן הדומה בדבר הכבילות לא היטתה את הכף בפסק דין בג"ץ מתווה הגז. בשים לב למידת המרכזיות והחשיבות של טענה זו, ראוי היה לאשש אותה כדבעי".

למרות קביעה זאת, בבקשת רשות הערעור של שותפות תמר לבית המשפט העליון, נכתב כי מתווה הגז מחייב את השותפויות להציע ללקוחות חדשים "מחירי גז מפוקחים... הנקבעים ומפורסמים בכל רבעון על ידי רשות הגז הטבעי" (ראו טבלה). לטענת השותפות, בניגוד לדעותיהם של שטמר ומנדלבליט, מדובר ב"קביעת מחיר".

לבד מהמחלוקת על תפיסת "מחיר הבסיס" במתווה, היועץ מנדבליט טוען גם הוא בתגובתו לבית המשפט כי אין לאפשר את הדיון בתביעה הייצוגית. "מתווה הגז חובק מארג של שיקולים אנרגטיים, ביטחוניים, מדיניים וכלכליים גם יחד ומערב גורמים שונים. האיזון בין כלל שיקולים אלו מסור בראש ובראשונה לממשלה, כמי שבידה הידע המקצועי והיכולת לגבש את מדיניותה הכוללת בתחום* אופיו של המתווה, כפתרון לבעיה רב-קודקודית מורכבת, עובר כחוט השני בכלל פסקי הדין שניתנו, ושופטי בג"ץ שבו ועמדו על היותו של מתווה הגז בעיה רב-קודקודית, שהצריכה פתרון אחד כולל".

"אין הצדקה לפתוח דיון חדש"

בהמשך כותב היועץ כי עמדתו היא שאין לאשר את התביעה הייצוגית "משורה של טעמים. ראשית, כי התובענה תוקפת אלמנט אחד שאוסדר כבר במתווה הגז, אלא שמתווה הגז הוא מעשה שלם, הנשען על איזונים פנימיים עדינים ולא ניתן לבחון אלמנט אחד בלי לבחון את השפעתו על המכלול ובפרט זה, האם שינוי מרכיב מסוים עלול להוביל להתמוטטות המבנה כולו וכפועל יוצא לפגיעה באינטרסים ציבוריים חיוניים. שנית, המתווה כולו, ובכלל זה סוגיית המחיר, נדון כבר על ידי בית המשפט העליון בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק, שלא מצא לנכון להתערב בה. במצב דברים זה אין הצדקה לפתוח דיון זה מחדש במסגרת של תובענה ייצוגית. שלישית, קיומה של התערבות רגולטורית מסיבית במשק הגז הטבעי בכלל ובסוגיית המחיר בפרט מהווה אף היא שיקול כבד משקל נגד אישור התובענה כייצוגית".

בהמשך הדברים חולק מנדלבליט על טענת שטמר, שטענה כי כיוון שפסק הדין של בג"ץ שאישר את המתווה לא עסק לעומק בסוגיית מחיר הגז אלא בסמכות הממשלה להחליט על המתווה, ניתן לתקוף את רכיבי המתווה דוגמת סוגיית המחיר. שטמר טענה גם כי הפטור שקיבלו שותפות תמר משיקולים של ביטחון לאומי ויחסי חוץ, אינו מתיר להן לעבור על סעיף 29א' בחוק ההגבלים העסקיים, הקובע כי אסור למונופול לנצל את כוחו לרעה ולהשית מחירים טורפניים.

על טענותיה של שטמר כותב מנדלבליט כי עמדתו היא ששגתה בכך שהתייחסה רק לסוגיית "מעשה בית דין", כלומר השאלה אם בג"ץ עסק במחיר. לטענתו, השופטת התעלמה מטעמים "רחבים יותר", ובהם היותו של המתווה "מקיף ובעל איזונים פנימיים לטיפול בנושא הגז... זאת ועוד, יש במתווה החלטה פוזיטיבית שלא להתערב בהסכמים הקיימים, ביניהם גם ההסכם עם חברת החשמל, שהיא הצרכן הגדול ביותר* נקל לראות, כי התובענה הייצוגית חותרת תחת יסודותיו של פרק המחירים במתווה הגז, ומשמדובר במכלול שלם, הרי שהיא חותרת למעשה תחת מתווה הגז כולו".

משותפות תמר נמסר: "אין מחלוקת על כך שמחירי הגז מפוקחים מתוקף פרק ז' לחוק על הפיקוח על המחירים. נוסף על כך אין מחלוקת כי מתווה הגז מעגן עוד שורה של מנגנוני פיקוח על המחיר לגז בישראל. העובדות ברורות ולא קיימת סתירה".

 חלופות המחיר שפרסמה רשות הגז הטבעי