כחלון נגד כחלון

העליון ידון בחוק מס ריבוי דירות - והזיג-זג הלא בריא

משה כחלון / צילום: איתמר סיידא
משה כחלון / צילום: איתמר סיידא

ביום שלישי ידון הרכב מורחב של בג"ץ בחוק מס ריבוי דירות של שר האוצר משה כחלון, חוק שנועד בעיקר לדרבן ישראלים למכור דירות שהם משכירים, במטרה מוצהרת להגדיל את היצע שוק הדיור למכירה (גם במחיר של הטבת מס בסך של כ-85 אלף שקל לדירה, סכום שייגרע ממס השבח שהם אמורים לשלם). רק שבמקביל, החלו שר האוצר כחלון ויו"ר מפלגתו רועי פולקמן לקדם בימים אלה במלוא המרץ מתן הטבות מס ליזמי נדל"ן, במקביל לסבסוד קרקעות מדינה שמיועדות לבנייה לשכירות, כדי שיהיה לצעירים היכן לגור. מטרת המהלכים האחרונים היא לתמרץ יזמים להשכיר דירות בפרויקטים שהם מקימים, באמצעות ויתור על מסים שהיו מגיעים למדינה במקרה שהפרויקטים היו נמכרים כרגיל.

זו לא הפעם הראשונה שאנחנו מציגים את האבסורד הזה: אותה מדינה שמוכנה לוותר על עשרות או מאות מיליוני שקלים הכנסות כדי שדירות יעברו משכירות למכירה (ההערכה באוצר היא למימוש של לפחות 10,000 דירות בעקבות מס ריבוי דירות, שכל אחת תיהנה מפטור ממס שבח של עשרות אלפי שקלים), מוכנה לוותר על מאות מיליוני שקלים כדי שדירות יעברו ממכירה לשכירות. את המשקיעים הפרטיים היא מדרבנת למכור ולא להשכיר, ואת היזמים היא משכנעת להשכיר ולא למכור. במקרה הטוב, מדובר על עוד עדות למורכבות הגדולה עימה מתמודד ענף הנדל"ן הישראלי. במקרה הרע, מדובר על עוד עדות לברדק ולחוסר עקביות של הקברניטים שלנו.

הבעיה היא שהזיג-זג הזה - פתרון של בעיה אחת יוצר בעיה אחרת, שנפתרת בעזרת פתרון חדש, שמציף מחדש את הבעיה הראשונה - גם עולה לנו מאות מיליוני שקלים. מוותרים על דירות שעומדות היום להשכרה בתשואה של 2%-3% (בעל דירה ששוויה עומד על 3 מיליון שקל, נניח 3 חדרים בצפון ת"א, המשכיר אותה ב-6,000 שקל בחודש, רואה תשואה ברוטו של 2.4% בלבד, ועוד יש לו מס לשלם), ובמקביל מנסים לגרור לשוק השכירות יזמי נדל"ן, באמצעות פירוטכניקה שתייצר להם תשואה של 6%-7%. במקום שמחיר השכירות יעלה (כדי שהתשואה תגדל), מעניקים להם תמריצי מס וקרקע - שגם הם באים כמובן מהקופה הציבורית של כולנו.

חבל ששופטי העליון ידונו השבוע רק בתקינות הליך החקיקה של מס ריבוי דירות. בשאלה האם החיפזון באישור החוק היה "פגם היורד לשורשו של עניין" או שניתן לוותר לממשלה בעניין. אם חמשת השופטים הנכבדים היו בודקים את ההיגיון והסתירות בין חברי הממשלה עצמם, ולעתים אפילו בין שני מהלכים של אותו שר בדיוק, הכרעת השופטים היתה חשובה (ועגומה) פי כמה.