1. מה המשמעות של המונח המפוצץ "הוועדה הציבורית לבחינת עתיד הביטוח 2030"? האם אותה ועדה שמונו לה חברים סופר-מכובדים ורבי-ידוענים, שפרסמה אתמול את המלצותיה - היא יותר חוצפה או יותר תחפושת? יותר בדיחה או יותר התחזות?
2. האם היא "בשורה של קידמה לענף כולו", כפי שהצהיר נשיא לשכת סוכני הביטוח אריה אברמוביץ' כשמינה את הוועדה באמצע מאי 2016 ואף הוסיף בגאווה "הסוכן החדש ימלא תפקיד של waze אנושי אשר ינווט את הלקוח ומשפחתו לאורך התחנות השונות בחיים" - או שהיא כולה הבטחת הכנסה לסוכני ביטוח? קריאה לתיקוני חקיקה שיביאו לחיזוק מעמד סוכן הביטוח ולהגדלת הכנסותיו? שמא גימיק תקשורתי, ספין שיזיז את תשומת הלב מאחת הפרסומות האהובות, המצחיקות והמביכות על הסוכן שוקה ו"9 מיליון"?
3. האם ההמלצות מתייחסות להזנקת איכות סוכן הביטוח? למקצועיותו? לחובת נאמנות בלעדית שלו ללקוחותיו? לאחריותו האישית לתת הצעת ביטוח הטובה והנכונה ביותר ובאמת ללקוח (לא לעצמו ולא לחברת הביטוח שהוא עובד אצלה)? למחויבותו החוקית לממש את ההבטחות העתידיות שהוא נותן למבוטחיו?
א. מדברים על דיגיטציה, אבל קוראים לרגולטור לחייב בחירה של הסוכן פנים אל פנים.
ב. קוראים לתת לסוכני הביטוח למכור גם מוצרי אשראי, משכנתאות, קרנות נאמנות ועוד. לבטל בחקיקה את ההפרדה בין יועץ לסוכן פנסיוני, לתת לסוכן הביטוח גם מעמד עתידי של יועץ הסיכונים המשפחתי.
ג. כל ההצעות-ההמלצות היפות מכוונות לממשלה ולמימון הממשלה. למשל, העלאת קצבאות זקנה, הגדלת נתח האג"ח המיועדות, הכרה בהוצאות ביטוח סיעודי, חקיקת ביטוח סיעודי ממלכתי חובה ועוד ועוד. רוצים לומר: דע לך ציבור יקר, הממשלה היא שלא דואגת לציבור; אם הציבור רוצה באמת עתיד טוב לביטוח שלכם - קראו לממשלה שתתחיל לעבוד עוד יותר בשבילנו. אגב, העצות הללו לא רק שאינן רעות, הן טובות ומשמעותיות מאוד - אך מי שראוי ויכול לעסוק בהן הם הממשלה ונבחרי הציבור, שכן מדובר בשאלות שעולות מאות מיליארדי שקלים. כך שעם כל הכבוד לסוכני הביטוח ולחברי הוועדה...
4. ועדה ציבורית היא גוף הממונה על ידי רשויות המדינה - ממשלה, כנסת, משרדים ממשלתיים - בשיתוף או ללא שיתוף גופים ציבוריים אחרים ואנשי מקצוע נבחרים. הוועדה הזו - היא יוזמה עצמית של סוכני ביטוח. אלה המצויים כבר שנים בביקורת ציבורית נוקבת, שיש פגיעה במעמדם הציבורי, וחוששים לעתידם המקצועי. מדובר ב-4,500 סוכני ביטוח עצמאיים שמאורגנים, וולונטרית, תחת "לשכת סוכני הביטוח בישראל". לכן "ועדה ציבורית" - זה לא באמת.
5. אם לא די בכך, אז הנה איך הלשכה הזו רואה את עצמה, כיווניה ותפקידה, כפי שהם מופיעים בעמוד התקנון באתר הרשמי. בין מטרות הלשכה: "לפעול למען קידום האינטרסים המקצועיים, החברתיים, התרבותיים והכלכליים של חברי הלשכה, לרבות ייזום וקיום מחקרים בענייני ביטוח". וזאת אכן עושה הלשכה למען חבריה - רק לא ברור למה זה בכסות "ציבורית".
6. דבר אחד אי אפשר לקחת מהסוכנים: הם בחרו את חברי הוועדה בקפידה יתרה פוליטית, מקצועית ותקשורתית. היו"ר, אהוד הכותרות והצילומים, גדעון סער, גם ממפלגת השלטון וגם מבקר אותה, היה איש ממשלה בכיר, ממזכיר הממשלה עד סגן יו"ר הכנסת ושר חינוך, ידוע שפניו נשואות מעלה-מעלה, גם ידוע שהוא כוכב תקשורתי. זה בהחלט יכול לעזור למעמד הוועדה ולעתיד הסוכנים. החבר שמואל סלבין, אושיה ציבורית מובחרת - מזוהה ליכוד, פעם יועץ כלכלי לראש ממשלה, מנכ"ל משרד האוצר, כיהן בתפקידים ניהוליים בהסתדרות, בתקשורת, בוועדה לתקצוב האקדמיה והיום איש נדל"ן.
דורון שורר - רואה חשבון, איש מקצוע מוכר ומכובד, היה הממונה על שוק ההון, הביטוח והחיסכון באוצר, יו"ר קרן הפנסיה מבטחים בימי ההסתדרות, יו"ר הפניקס חברה לביטוח. גלית אבישי - בעלת שם רם ונערץ בכל הנוגע לצרכנות ולמלחמה למען הצרכן, ניהלה ביד רמה את המועצה לצרכנות ואחרי כן הקימה ניהלה וביססה את "אמון הציבור", ישבה במועצה המייעצת לבנק ישראל ודירקטורית במכון התקנים. החבר אברמוביץ' הוא נשיא לשכת סוכני הביטוח. שמות שמות שמות.
רק למה לכנות אותם "חברי הוועדה הציבורית"? הרי הם כולם חברים בוועדה של סוכני הביטוח, למען הסוכנים, באמצעות הסוכנים, במינוי הסוכנים.