יוסיין בולט שמסיים השבוע באופן מעשי את הקריירה הוא האצן הגדול בכל הזמנים. בעיני רבים גם האתלט הגדול אי פעם. הוא אחראי להביא אנשים מהבית ולמלא אצטדיונים בעצמו. הוא הדבר הגדול ביותר שקרה לאתלטיקה בעידן החדש. אבל הנה דבר מוזר: בעונה האחרונה "המשכורת" שלו על המגרש (כסף עבור תחרויות שבהן השתתף) הסתכמה ב-2.2 מיליון דולר. עמרי כספי ירוויח השנה בגולדן סטייט שכר דומה לזה של בולט האגדי. והנה עוד משהו מפתיע: מבין 100 הספורטאים המכניסים בעולם ב-2017, לפי הרשימה של "פורבס", בולט מדורג רק במקום ה-99 בסכומי הכסף שהושגו על המגרש.
בולט מייצג את התופעה הקיצונית ביותר בספורט המקצועני - ספורטאים מעטים בלבד בענפים אישיים (טניס, גולף, אגרוף, אמנויות לחימה), ורק הגדולים ביותר, מצליחים לגרד שכר שמרוויחים ספורטאים בענפים הקבוצתיים הפופולריים (כדורגל, כדורסל, בייסבול, פוטבול וכו'). רשימת 100 הספורטאים המכניסים בעולם מורכבת מ-16 ספורטאים בענפים האישיים ו-84 בענפים הקבוצתיים. במלים אחרות, אם אתם הורים שבונים על אקזיט של הילדים, רצוי שתשלחו אותם לכדורגל ולא לריצה.
לא לדאוג לבולט. הוא סוגר את הפער בזכות הכנסות מהמותג יוסיין בולט, ששווה לו עוד 32 מיליון דולר בשנה. אבל מה עושים ספורטאים בענפים אישיים שאין להם הילה מסחרית ויכולת למגנט מצלמות וקהל כמו של אצן מג'מייקה?
כמה בעיות יש לספורטאים בענפים האישיים. קודם כל, בעצם הבחירה בענפים הללו. באופן די גורף ענפים אישיים הם פחות פופולריים. יוסיין בולט מעניין את הציבור הרחב אחת לארבע שנים, באולימפיאדה, ועוד פעם אחת באמצע באליפות עולם. בזמן שהוא מתאמן ומוציא את נשמתו מאחורי הקלעים וממתין לתחרות גדולה, ליונל מסי וכריסטיאנו רונאלדו עולים לשחק מול מאות מיליוני צופי טלוויזיה בכל שבת ופעם אחת באמצע השבוע בליגת האלופות. ילדים, שיודעים מה טוב, מממנים ומנציחים את הפערים הללו. הם רוצים מתנת בר-מצווה לנסוע לראות את מסי. עוד לא נתקלתי בילד שביקש מאבא לראות את בולט.
הטניסאים הגדולים מעניינים את הציבור הרחב רק ארבע פעמים בשנה, בגראנד סלאמים. על ענפים ישראליים מצליחים כג'ודו או שייט אין בכלל מה לדבר. הם לא מעניינים. בלי לזלזל חלילה, מי יודע איפה נמצאת עכשיו ירדן ג'רבי, לקראת מה היא מתכוננת?
הפופולריות מתורגמת לכסף שמחולק למטה. אליפות העולם באתלטיקה שבה השתתף בולט השבוע בלונדון ייצרה הכנסות של 30 מיליון אירו בקושי. מתוך זה יחולקו לאתלטים "פרסים חסרי תקדים" של כ-6.8 מיליון אירו; ליגת האלופות שמשוחקת בכל שנה מייצרת כמעט 2 מיליארד אירו ותחזיר העונה פרס סטנדרטי של 1.3 מיליארד אירו לקבוצות - ממוצע של 10 מיליון אירו בעבור כל משחק בודד.
בעיה שנייה קשורה למבנה ההעסקה של ספורטאים. בעוד שהענפים האישיים נותרו באותו מבנה היסטורי ומיושן של תחרויות ותשלום פר-תחרות, בענפים הקבוצתיים ניצלו את הפופולריות וההתמסחרות לטובת התאגדות לליגות. השחקנים בקבוצות הם לא עצמאיים אלא מועסקים כשכירים על-ידי בעלי הקבוצות. במסגרת הזאת יש להם כוח מיקוח אדיר מול המעסיק. אתה לא רוצה אותי פה? אין בעיה, שם מציעים לי יותר. אתה לא משלם לי 300 אלף אירו בשבוע? להתראות, שם משלמים לי 350. מה המנוף שיש לאתלט - לא בקליבר של בולט - להפעיל כסנקציה, ועל מי הוא יפעיל את הסנקציה? לא יבוא לאליפות העולם, יאבד מרכיב הכנסה משמעותי. טניסאי לא יבוא לווימבלדון? הלכה לו באותו רגע הכנסה של לפחות 50 אלף אירו.
"אתה יודע מה ההבדל העיקרי בין ספורטאי אישי לספורטאי בענף קבוצתי? ספורטאי אישי נמצא כל הזמן בלחץ מה יהיה עם הכסף שלו. אתה כל הזמן באי ודאות כלכלית", מסביר הטניסאי אנדי רם. "ההבדל הכלכלי ביניהם הוא בשקט שיש לספורטאי בענף קבוצתי בראש. כספורטאי אישי מעולם לא היה לי את השקט הזה. בספורט קבוצתי, נאמר בכדורגל, אתה חותם על חוזה לשנתיים-שלוש, וזהו. מהרגע שחתמת זה צ'אנס שהקבוצה לוקחת. נפצעת אחרי יומיים? הקבוצה ממשיכה לשלם לך את החוזה. בטניס אם אתה נפצע, ואני נפצעתי הרבה בקריירה, אף אחד לא משלם לך. לא רק זה שהפסדת את הכסף מהטורנירים שאתה לא נוסע אליהם, אלא שאתה גם צריך לשלם על הפציעה, הטיפולים, השיקום. את הכל אתה משלם מהכיס שלך".
רם בחר בטניס, אחד הענפים הכי מתגמלים, ועשה במהלך הקריירה 2.6 מיליון דולר מהופעות בתחרויות. "אבל", הוא אומר, "כשחקן בענף אישי אתה למעשה מנהל הקבוצה שלך, אתה המנכ"ל, אתה הכל. אני צריך לשכור מאמן, לשכור מאמן כושר, פיזיוטרפיסט, פסיכולוג, אני צריך לדאוג לשלם לכולם. להטיס את כולם. זה לא כמו שאתה בא לטיסה עם הקבוצה שלך למשחק כדורגל באירופה, שם אוזניות על הראש ועולה לאוטובוס - כמו עדר מובילים אותם ליעד שהקבוצה משחקת. אין לכדורגלנים מושג, להכל דואגים להם. בקטע הכלכלי, אין ספק שלהיות חלק מקבוצת כדורגל, פוטבול או בייסבול זה שקט כלכלי הרבה יותר נעים. אתה לא מתעסק בכלום. מצד שני, בספורט קבוצתי יש לך דאגות של פוליטיקה בתוך הקבוצה, בעיות מול מאמן שפתאום לא מעלה אותך לשחק - מה שבספורט יחידני אין לך. בספורט אינדיבידואלי אתה רוצה להצליח? תקים את עצמך בבוקר לבד, תתאמן שעות על גבי שעות - לא תעשה את זה, לא תצליח. בספורט קבוצתי המאמן אומר לך יש אימון שעתיים - אתה בא לשעתיים כמו רובוט וגומר עם זה. משהו בספורט הקבוצתי הופך אותך לפחות עצמאי".
- כספורטאי אינדיבידואל, כמה אתה עסוק בצד הכלכלי?
"הרבה מאוד, אתה מתעסק בזה כל יום. אתה לוקח מאמן ויודע שבסוף שבוע את צריך לשלם לו שכר או בונוס, או גם וגם. את מאמן הכושר אתה צריך לשלם. התשלום בטניס הוא שבועי, כך שאתה כל השבוע מתעסק בתשלומים ובהעברות כסף. כטניסאי אתה טס בכל שבוע ממקום למקום, 8 חודשים בשנה אתה מתעסק בטיסות שלך. אתה כל השבוע מתעסק בכסף, להבדיל מכדורגלן שעסוק איפה ללכת לבלות".
- כמה חשש יש לך לפני תחילת עונה, של 'אולי תהיה לי עונה קטסטרופה שלא אעשה בה שקל'?
"בתור ספורטאי היה לי פחות את הפחד הזה. הבעיה העיקרית היא חוסר יכולת להשקיע את הכסף ולקנות נכסים. אני יכול לעשות פחות או יותר חישוב לפני תחילת השנה שאם אני משתתף בכל ארבעת הגראנד סלאמים (ארבעת הטורנירים הגדולים והמתגמלים) ואם אני מדורג בטופ-10 העולמי - אני ארוויח את ה-200 אלף דולר שלי. אבל אז אתה מתחיל את השנה ויש הרבה נעלמים - תכננת הרים וגבעות, ופתאום אתה לא משחק שמונה חודשים כי נפצעת והכל מתפוצץ לך בפרצוף. ואז יש לך בעיה גדולה אם השקעת את הכסף שלך. ובעיה גם אם אתה רוצה להשקיע, כי אתה כל הזמן בפחד תכנוני של 'רגע, אני יכול לקנות את הנכס הזה או לקחת הלוואה ולהשקיע בזה?', כי מחר אתה נפצע והכל נגמר.
"ספורטאי בקבוצה יודע שלא משנה מה - הוא את השכר שלו ירוויח. יש לו חוזה לארבע שנים קדימה, הוא יכול לתכנן כל דבר כי הכסף מובטח לו. אתן לך דוגמה לחוסר יציבות: כשיוני ארליך ואני זכינו באליפות אוסטרליה ב-2008 הרווחנו כל אחד 200 אלף דולר, אבל שנה אחר כך הפסדנו בסיבוב השני באותה תחרות ואתה עושה בקושי 5,000 דולר. אתה חי לפי התוצאות שלך".
- מה ההמלצה הכי טובה שאתה יכול לתת למי שמתחרה בספורט אישי?
"להשקיע את הכסף חזרה בקריירה. לא לחשוב רק איך לצמצם הוצאות. בתחילת הקריירה כשעוד לא הרווחנו כסף, יוני ואני היינו ישנים באותו חדר. היינו מקבלים החלטות מתוך מחשבה כלכלית כי לא הרווחנו הרבה. חשבנו שאם נחסוך כסף זה יעזור לנו להרוויח כסף. וזו הייתה טעות. ביום שהפרדנו כוחות, כשהתחלנו להשקיע את הכסף בדברים מקצועיים, ולא רק - ביום שהפרדנו כוחות והתחלנו להיות בחדרים נפרדים, גם התחלנו להרוויח פי ארבעה יותר".
