הטרגדיה של סל התרופות: אם נדמה לכם ששמעתם לאחרונה הרבה יותר מהרגיל על מחלת ה-SMA (ניוון שרירים אצל ילדים), אתם לא טועים. בכל פעם בתקופה הזו של השנה, שעה שוועדת סל התרופות מתכנסת פחות או יותר כדי לדון אנשים לחיים או למוות, מתחיל גם המסע המתוזמר של חברות התרופות. זה מסע ציני ומניפולטיבי שעושה שימוש בחולים, בני משפחה, חברי כנסת וכל מי שיכל לעזור, כדי שהתרופה למחלה א' תזכה למימון על פני תרופה למחלה ב'. ככל שהשמיכה התקציבית קצרה, ארוכה זרועם של הלוביסטים ויועצי התקשורת בדרך אל הסל.
אבל לא צריך להתבלבל: על הציניות הגדולה מכולן חתומה מדינת ישראל בכבודה ובעצמה, שממשיכה להפקיר את אזרחיה בשעתם הקשה ביותר, אף ששילמו כל חייהם מס בריאות כחוק. היא הפקירה אותם פעם אחת כשלא התאימה את עלות הסל לקצב הגידול באוכלוסייה ולקצב ההתפתחות הטכנולוגית בשוק התרופות, והיא הפקירה אותם פעם שנייה כשדחפה אותם לרכוש ביטוחים פרטיים נוספים שגם הם (בטח לא תפלו מהכסא) לא באמת מכסים את כל מה שמחוץ לסל.
אז נכון, התקציב תמיד מוגבל, וספק אם המדינה צריכה לממן כל תרופה חדשה שעושה קצת יותר טוב מתרופה אחרת. אבל מדינה נאורה שעדיין מאמינה בערבות הדדית, צריכה ויכולה לקבוע עיקרון שתרופה מצילת חיים או כזו שמעכבת באופן דרמטי את המחלה, תינתן במימון מלא בכפוף לחוות דעת רפואית.
לא מדובר גם בדרמה כלכלית, בטח לא יותר מעשרות המיליונים שמחלקים מדי שנה לכמה חברי כנסת מהקואליציה רק כדי שיאשרו את תקציב המדינה. תזכורת קצרה: בדצמבר האחרון אישר משרד האוצר סכום של 235 מיליון שקל לטובת יו"ר ועדת הכספים משה גפני, ומספר ח"כים מהליכוד: דוד ביטן, יואב קיש, מיקי זוהר, נאוה בוקר, דודי אמסלם ואורן חזן כמובן. שנה קודם הצליחו החבר'ה מהקואליציה לסחוט סכום גבוה יותר בסך 274 מיליון שקל.
מה הם עושים עם הכסף? מחלקים אותו לגופים שונים, הרבה פעמים גופים שמזוהים איתם פוליטית. רק לשם ההשוואה, עלות התרופה החדשנית לכל חולי ה-SMA היא 160 מיליון שקל בשנה, אבל בשביל זה לא בטוח שיש כסף.
אז הנה לכם עוד מבחן קטן למשה כחלון, מי שמתיימר להיות שר האוצר החברתי ביותר של ישראל: להחליט שבשנת 2018 אף אחד לא ימות בגלל תרופה שלא מומנה. קל.