ארבעים הצעירים המבטיחים 2017

- מגזין גלובס -

סאלם חאמד / צילום: ענבל מרמרי
עו"ד סלאם חאמד
שותפה במשרד שביט בר-און גלאון צין ויתקון ושות'
גיל: 40
אישי: מתגוררת בנצרת
השכלה: תואר ראשון בהנדסה אזרחית מהטכניון, תואר במשפטים מהקריה האקדמית אונו

מישהי אחרת כבר הייתה מרימה ידיים מזמן, ומפסיקה להילחם. נכנסת לשותפות במשרד עורכי דין מכובד בנצרת, עיר הולדתה, או פותחת שם משרד משלה, ובונה על קליינטורה מקומית, במקום להתמודד כל יום במגרש של הגדולים בתל אביב, עם נתוני פתיחה שמפלים עוד לפני שהיא פותחת את הפה: אישה, ערביה מוסלמית ורווקה.

אבל עו"ד סלאם חמאד, משפטנית ובעלת תואר ראשון בהנדסה אזרחית מהטכניון, עשויה מסגסוגת ברזל שאי אפשר לכופף בקלות. ולא רק שאינה מתכופפת, היא שוברת מנעולים סגורים ומנתצת קירות בטון בדרך להשיג את מה שהיא חושבת שמגיע לה בדין. כך היא הייתה האישה הראשונה בישראל שמונתה לעמוד בראש ועדה מרחבית לתכנון ובינוי במשרד הפנים, בה כיהנה שבע שנים, והשתלבה במשרד "שביט בר און גלאון צין ויתקון", אחד המובילים בתחום התכנון והבנייה.

חאמד לא הסתפקה בכך והמשיכה לשעוט: למשרד הפנים יש מאגר של כ-50 חוקרים שנבחרים בקפידה ותפקידם לבדוק התנגדויות ותכניות בניה ולהגיש את המלצותיהם לוועדות שדנות בהן, עבור תשלום. לא רק שהתקבלה למאגר, היא הייתה היחידה מבין כל המועמדים שענתה על כל הקריטריונים לתפקיד, למרות שמספיק רק אחד מהם, היא גם יו"ר מוסד תכנון לשעבר, בעלת תואר בתחום ההנדסה, תואר במשפטים וחמש שנות עבודה בתחום.

וכאן האישה הממוקדת הזאת, שנראית חלק בלתי נפרד מקהל יושבי הקפה הצפון תל אביבי, עד שהיא מתחילה לדבר ומאבדת את שלוות הנפש. "ואת יודעת מה", שפתיה מתכווצות מזעם, "אין לי אף תיק אחד לחקור".

למה?

"אני במאגר כבר שנה ולכל אחת מהוועדות המחוזיות יש חוקר בית שאליו הן מזרימות את העבודה".

זה מתסכל.

"אני לא אתן לזה לתסכל אותי. אני מתכוונת לעתור לבית המשפט".

העובדה שאת ערביה משפיעה על המינוי שלך לחוקרת?

"לא". 

אז מה הסיבה?

"הכל בנוי על קשרים עם האנשים בוועדות. למה לא מוציאים מכרז? על סמך מה הועדות במקומיות בוחרות את החוקרים שלהם?".

עברת תהליך דומה בנבחרת הדירקטורים הראשונה של יאיר לפיד.

"נבחרתי לנבחרת הדירקטורים וכיהנתי באפס דירקטוריונים. כל אחד בוחר את הדירקטורים שהוא רוצה. אז בשנה אחר כך כבר לא נרשמתי, למרות שמאוד רציתי להיות בחברות של תשתיות, לעשות משהו מפרה שלא בתחום הפעילות השוטפת שלי".

שבעת מרורים ואכזבות, ומודעת לאנטגוניזם שהנוכחות שלה מייצרת לעיתים, היא כבר יודעת מאילו סיטואציות כדאי לה להימנע מראש. כמו להגיע לפגישה הראשונה של המשרד עם נציגי עירייה מסויימת, אחרי זכייה במכרז ייעוץ חיצוני בענייני תכנון ובניה. "עו"ד יובל גלאון, אחד השותפים הבכירים, זכה במכרז ורצה שאעבוד אתו בתיק. לא רציתי לבוא לפגישה הראשונה אתו, כי אני לא מכירה את האנשים שם ולא רציתי לקחת על עצמי את האחריות, אם מישהו שם יראה עורכת דין ערביה ויגיד שהמכרז מבוטל".

חששת שזה באמת עלול לקרות?

"כן. ולא הייתי סולחת לעצמי אם זה היה קורה. היום אני חלק בלתי נפרד מהצוות".

היא נולדה בנצרת לפני 40 שנים, לאב בן 65, שנישא בשנים לאמא שלה, שהיתה בת 39, נישואים בגיל יוצא דופן בחברה הערבית. אשתו הראשונה של האב נפטרה אחרי שילדו 13 ילדים יחד וסלאם ואחותה הגדולה היו פרי אהבתם המאוחרת. " הם היו יוצאי דופן ולא רק בגלל הגיל. שניהם היו דתיים, אבל בלי תסביכים בכלל. הם עודדו אותי ואת אחותי ללמוד. אמא שלי, שלא היתה משכילה, הייתה גאה כל כך לבוא לבית הספר ולשמוע כמה אחותי ואני תלמידות טובות. לאבא היתה מכולת מאוד מוכרת בנצרת ולעומת התקופה שבה גידל את הילדים האחרים, היכולת הכלכלית אפשרה להם לשלוח אותנו ללמוד.

"למדתי בבית הספר הפרטי הטוב ביותר בעיר ואהבתי מאוד מתימטיקה וכימיה ומאוד רציתי ללמוד מתימטיקה באוניברסיטה. בסופו של דבר הגעתי להנדסה אזרחית בטכניון. עד אז חייתי בבועה סגורה בנצרת. פתאום בגיל 18, ביום הראשון ללמודים בטכניון, מצאתי את עצמי בעולם אחר לגמרי ונכנסתי לשוק. זאת בעצם היתה הפעם הראשונה שבה הייתי מיעוט, למרות שבחיים לא הרגשתי מופלית".

"פתאום בגיל 18, ביום הראשון ללמודים בטכניון, מצאתי את עצמי בעולם אחר לגמרי ונכנסתי לשוק. זאת בעצם היתה הפעם הראשונה שבה הייתי מיעוט, למרות שבחיים לא הרגשתי מופלית"

תוך כדי לימודים התחילה לחפש עבודה ושלחה קורות חיים לכל עבר. "הייתי מוכנה לעבוד בכל דבר - בהנדסה, קונסטרוקציה, תחבורה, סביבה - והיה מאוד קשה למצוא עבודה. במשך שנה עבדתי במשרד בנצרת ותכננתי כבישים, משהו שאני מאוד אוהבת לעשות, ואז התקשרו אלי ממשרד אחר בנצרת, שנותן ייעוץ למשרד הפנים והתחבורה, והתחלתי כמנהלת פרויקטים. ליוויתי פרויקטים שתוקצבו על ידי המשרד ברשויות המקומיות בצפון, בדקתי מכרזים, את הביצוע בפועל, תקצבתי כל חלק ושחררתי את הכסף בכל שלב".

במשרד הפנים הבינו שיש לחאמד יש פוטנציאל גדול, ויגאל שחר, הממונה על מחוז צפון, הציע לה לעמוד בראש ועדה מרחבית לתכנון ובנייה, וכך הפכה לאישה הראשונה בישראל שמונתה לתפקיד יו"ר ועדה מרחבית. "זו משרה פוליטית מאוד נחשקת, עם הרבה סמכויות. את מחליטה על שינוי בייעוד קרקע ובכך להפוך בעלים של קרקע חקלאית לעזור, להוציא צווי הריסה או להתעלם מדברים שיכולים להשפיע על חייהם של אזרחים".

היה לך הרבה כוח.

"ואת יודעת מתי גיליתי אותו? אחרי שסיימתי את התפקיד. לקחתי אותו בצורה הכי הגונה ומקצועית ולא כמקפצה פוליטית. היום אני עובדת נגד הוועדות האלה ועכשיו אני מבינה ששם מתבשלים הדברים החשובים באמת".

התמקדת במגזר הערבי?

"כן".

השופט סאלים ג'ובראן אמר פעם, ש"ערבי לא נולד עם כתובת של עבריין בניה על המצח". את מסכימה אתו?

"הערבי נולד שומר חוק. נחשפתי להיתרי בניה שניתנו בשנות ה – 60' ומאז הפסיקו לתת אותם ואנשים גם לא ביקשו בגלל ההליך המסורבל. כשנכנסתי מצאתי תכניות ששכבו עשור במערכת ולא נעשה איתם דבר ואז סגרו אותן והיה צורך להתחיל את כל ההליך מהתחלה".

אחרי שנתיים בתפקיד, משפחתה של חאמד, שלא ממש התרשמה מהתפקיד המכובד מאוד, התחילה ללחוץ עליה ללמוד עוד תואר. זאת אחרי שאחותה התחילה מסלול לדוקטורט בלשון עברית. היא בחרה במשפטים. "הייתי צריכה לשלב לימודים עם העבודה ולמדתי בקריה האקדמית אונו פעמיים בשבוע. וזה לא העיק עלי כי זה עניין אותי יותר מלימודי ההנדסה".

אחרי שסיימה קדנציה עם כמה הארכות בוועדת התכנון המרחבית, התחילה התמחות במשרד לתכנון ובניה בכרמיאל. בסיום ההתמחות ושבוע אחרי שנאמה בכנס הנדל"ן הערבי, קיבלה טלפון ממשרד "שביט בר און גלאון צין ויתקון", ששניים משותפיו הבכירים היו בכנס והתרשמו ממנה עמוקות, לבוא לראיון בת"א. "עשיתי גוגל", היא מספרת, "מאוד התרשמתי מהמשרד ורציתי להיות חלק ממנו".

מה שהיה כרוך במעבר לת"א.

"לא חשבתי על מעבר. הבנתי שזה עניין הדדי, שכל צד צריך לבחון את האחר ושאם זה יהיה טוב, מדובר בשינוי בקריירה ובמרכז החיים והמשכתי לנסוע הלוך ושוב כל יום לנצרת. ככה חמש וחצי שנים. היום אני נשארת לישון פעמיים – שלוש בשבוע בכפר המכביה, אבל אני אוהבת לגור בנצרת. עד שאמא נפטרה היה לי קשה להשאיר אותה לבד".

הנסיעות מתישות.

"לא. אני באה עם שמחה גדולה בלב והשעות שלי גמישות ככה שאני מכוונת לא להיות בפקקים. כבוד גדול מבחינתי לעבוד עם האנשים הכי מקצועיים וטובים בתחום והעבודה מגוונת מאוד. אני מגישה עתירות, התנגדויות, יועצת לוועדות בעיריות ומועצות איזוריות".

איך החברה הערבית מקבלת עורכת דין, רווקה, שעובדת בתל אביב?

"בעין מאוד יפה ומעריכה. אני לא שומעת ביקורת לא על אורח החיים שלי ולא על העבודה. לא הכל ורוד, אבל מי שמכיר אותי יודע לקבל אותי כמו שאני".

מה המניע שלך לעבור את כל מה שאתה עוברת?

"שאפתנות".

ולאן את שואפת להגיע?

"אני לא יודעת לאן בדיוק, אבל אני רוצה לגדול יותר ויותר בתחום הבניה והתכנון, הוא פשוט מרתק אותי".

כתבה: ליאת רון