איך מטפלים בנערים המציתים?

איך נפתור את הדילמה בן סיכון חיים אצלנו, לבין פגיעה בנערים שמרצונם מעמידים עצמם ואותנו בסיכון?

תושבי עזה מפריחים בלוני תבערה / צילום: רויטרס
תושבי עזה מפריחים בלוני תבערה / צילום: רויטרס

מה אם הנערים העזתים ממשיכים בשלהם והנזק הולך וגדל? מה אפשר לעשות במקרה זה עם ערכי צה"ל? האם ערכים אלה לא צריכים להיות גם פונקציה של הנסיבות? איך נפתור את הדילמה בן סיכון חיים אצלנו, לבין פגיעה בנערים שמרצונם מעמידים עצמם ואותנו בסיכון?

ילדים בעזה ובממשלה

לירות ולפגוע במשגרי עפיפוני תבערה ורקטות שבקרים רבים מדובר בילדים ונערים - כן או לא? על הרקע הזה נערך עימות בקבינט הביטחוני. הרמטכ"ל איזנקוט אמר בדיון שפגיעה מכוונת בילדים היא בניגוד לערכי צה"ל. על רקע זה התפתח העימות בין ליברמן ובנט, שני אנשים שביבי נתן להם את תפקידיהם, לא בהכרח משיקולי התאמה אלא משיקולי הישרדות.

האשמות על רקע אישי

כרגיל וכמקובל בכנסת, העימות נטש מהר מאוד את השאלות העיקריות, השרים עזבו במהירות את המוסריות והערכיות עליהן דיבר איזנקוט, ודילגו אל האשמות על רקע אישי דרך אמצעי התקשורת. ליברמן כעס על ביקורת שהטיח בנט ברמטכ"ל בכלי התקשורת ואמר כי ראוי שבנט יתרכז בענייני החינוך. בנט החזיר לו: "ליברמן שר ביטחון חלש, נבוך ושקוף".

איך מתגוננים עם ערכים

נו, טוב. אבל כל הנאצות הללו לא נותנות פתרון לבעיה. העמדה של איזנקוט היא בהחלט נאורה, אבל מה אם הנערים ממשיכים והנזק הולך וגדל? מה אפשר לעשות במקרה זה עם ערכי צה"ל? האם ערכים אלה לא צריכים להיות גם פונקציה של הנסיבות? האם אין מצבים בהם נעמוד בדילמה בין סיכון חיים אצלנו, לבין פגיעה בנערים שמרצונם מעמידים עצמם ואותנו בסיכון? ישראל רוצה לעשות משהו כדי להפסיק את המופע העזתי, שגם מעמיד אותנו קצת באור מגוחך. אבל איך? באופן רגיל, באמצעות ירי שלנו. אבל אליה וקוץ בה: האם נכריז על מאבק מזויין נגד ילדים ונערים? 

גידופים אינם פתרון

אפשר להבין את עמדתו של בנט לפיה צריך לירות במפריחי הבלונים והעפיפונים, כי הם באמת מסוכנים ומזיקים. אפשר לומר שאם אינם רוצים להיפגע, שלא יעסקו במלחמות. אפשר להוסיף ולומר שאם וכאשר ייפגעו ילדים עזתים מאש ישראלית - האחריות היא על המבוגרים, ההורים ואחרים, שהסכימו שילדיהם יעסקו במשחקי מלחמה.

עמדה מנוגדת השמיע בקבינט השר ליברמן. זה קצת מוזר. הרי כל אחד יודע מה הייתה עמדתו של ליברמן. הוא בהחלט נראה קצת מסכן כשהוא צריך להתגונן, בזמן שבעיקרון הוא מסכים עם בנט. או לפחות אינו מתנגד לדעותיו. מה עושים במקרה זה? מברברים על גורלו המר של שר הביטחון ששרים אחרים תמיד מבקרים אותו - ושאר נימוקים שאינם קשורים לעניין? כי לליברמן אין פתרון, ולכן גם לא תשובה הולמת נגד בנט.

כשם שגם לבנט אין פתרון. גם לא לאייזנקוט. גידופים אישיים לא ישנו מצב זה אלא רק יחמירו אותו.