הבאטלר / צילום: אנטולי מיכאלו
המארח המנומס והמעונב מוליך אותנו בביטחון דרך הבר ההומה אדם. רוב רובם של האורחים נראים תיירים, אבל לך תדע ברעש הזה. הוא ניגש לקיר מכוסה במגירות עץ קטנות, מניח עליו את ידו ודוחף אותו. ואז, כמו באיזה סרט של ג'יימס בונד או אולי הארי פוטר, הקיר נפתח לו פנימה ואנחנו פוסעים המומים אחרי האיש הצעיר, נבלעים בתוך חדר זערורי, משהו בסדר גודל של חדר אמבטיה. אפלולי, רועש ובעיקר מהמם ממש במה שהוא מחביא בתוכו. עוד בר.
כל החדר כולו, כמעט, מאוכלס בבר צר וארוך שמאחוריו מדפים עמוסים בבקבוקי משקה ללא תוויות מוכרות אלא רק עם מדבקות לבנות ועליהן אותיות ומספרים. לצדן, בצנצנות זכוכית, שוכבים בתוך פורמלין נחשים, עטלפים ושאר מרעין בישין שכאלו. הקירות מכוסים בטפט מצויר כהה. טלפון חוגה בן שנות דור, כזה שרואים רק בסרטים ישנים מאוד, מוצב על הבר. פסל של פינגווין עם מגש משמש מחזיק לדלת הסודית כשהיא נפתחת. מתקן זכוכית מוזר מלא בנוזל ירוק שיתגלה אחר כך כמעין מזרקת אבסינט מונח ליד הטלפון. וזוהי רק ההתחלה. הברמן, מעונב ומהוקצע אף הוא, מסכים מיד לבקשתנו ובוחר לנו קוקטיילים לפי הוראותינו. מר בשבילי, חמוץ-מתוק לאשתי.
בר "הבאטלר" הוא הבר הסודי הזה, הנמצא בתוך בר ה"בל בוי", הממוקם לכשעצמו באחד הרחובות הצדדיים היפים של שדרות רוטשילד בואך כיכר הבימה, הלוא הוא רחוב ברדיצ'בסקי, במה שהיה פעם בית אבות והיום הוא מלון בוטיק. שני בתים ממלון ברדיצ'בסקי, זה שמו של המלון, התגורר פעם המשורר אבות ישורון. ממול התגורר חלוץ האנימציה יוסף באו. מוזיאון על שמו ממתין למבקרים מזדמנים בשעות היום.
הבל בוי והבאטלר הם, כפי שיודעים בוודאי חובבי קוקטיילים מושבעים ממני, שניים מה"בייביז" של אריאל לייזגולד, מי שאחראי לחלוץ ברי הקוקטייל של תל אביב, הלוא הוא ה"223" ליד משטרת תל אביב, ופתח בימים אלה לא רחוק משם את "הוטל דה ויל", ביסטרו אלכוהולי שעוד נידרש לו בעתיד.
לייזגולד המטורזן והמקסים, לא שוקט על שמריו לרגע. הוא פותח ברי קוקטיילים לא רק בתל אביב אלא אפילו ב...סין. ועדיין שומר לא רק על נימוסיו ועל סבלנותו, אלא על הקסם החד-פעמי שלו, זה הגורם גם למי שמעדיף חמארות קשוחות כמו זו של אדון מתי לנדשטיין (המקלל) בדרום תל אביב, לא רק לשמוט לסת אל מול מפעלותיו אלא אפילו להודות שזה, ובכן, מה לעשות, מקסים, מצחיק ובעיקר כיף לא נורמלי. אז מה אם אף אחד לא מקלל אותך כאן והשירותים נקיים לאללה.
הבאטלר הוא מעין מקדש מעט לקוקטיילים קלאסיים, שלא לומר היסטוריים. מתכונים שאסף לייזגולד מספרות מקצועית ישנה במיוחד. זהו ניגוד חד למה שמוגש מעבר לקיר, בבל בוי ה"גדול" יותר. הבל בוי הוא מעין דיסנילנד של ערבובים צבעוניים, שמחים ואפילו ילדותיים משהו. בקטע טוב.
ועדיין, מי ששנות ה-20 העליזות ומאורות ה- "speak easy" (ברים סודיים בארה"ב של תקופת היובש) האגדיות שראה בסרטי הפילם נואר של פעם מדברים אל ליבו, ואל ליבי הם מדברים, ועוד איך, לא ידע את נפשו מרוב אושר. גם אם הקוקטייל החביב עליו, לפחות עד כה, היה בלנטיינ'ס עם המון קרח. הברמן, דניאל שמו, שלומד הוראה ומוכיח שעוד לא נעלמו מארצנו צעירים אידיאליסטיים, מבין היטב את בקשתנו, גם ברעש הנורא. גם האוכל לא מפגר אחרי השתייה - דים סאם עם שרימפס ונתחי דגים נאים מצוינים (יש עוד מנות, כמובן).
הבל בוי והבאטלר הם לא רק מופת של עיצוב וערבוב, אלא גם ובעיקר, מופת של מקצוענות. אל תחמיצו.
"בל בוי" ו"באטלר", מלון B ברדיצ'בסקי, ברדיצ'בסקי 14, תל אביב. טל' 03-7289213
טעימה | מתכוני קוקטיילים קלאסיים בנוסח הבאטלר
סרטוגה (Saratoga) - קוקטייל מהספר "How To Mix Drinks" של ג'רי תומס, 1862. מערבבים בכוס לואו בול 30 מ"ל (צ'ייסר וקצת) של ברנדי, 20 מ"ל ברבן, 25 מ"ל ליקר אוורנה, 15 מ"ל וורמוט אנטיקה רוסו ושני "דאשים" (שפריצים קטנים) של ביטרס מבית בוקרס או אנגוסטורה. מקשטים בקליפת תפוז.
אבסינת' פריזאי (Absinthe Parisian Style) - מתוך Bartender's Manual 1882 מאת הארי ג'ונסון. מערבבים 50 מ"ל אבסינת' עם 10 מ"ל פרנו וכפית סוכר. נזהרים. בבאטלר כל זה קורה עם מזרקה מיוחדת כאמור, אבל נסו בכל זאת. תענוג אניסי אכזרי.
רמוס פיז (Remus Fizz) - מתוך הספר Drinks מאת ז'ק סטראוב, 1914. מנערים 45 מ"ל ג'ין, 15 מ"ל חלבון ביצה, 15 מ"ל שמנת מתוקה, 4 "דאשים" של מי פריחת הדרים, 10 מ"ל מיץ לימון, 5 מ"ל מיץ ליים, 20 מ"ל דבש נוזלי, 2.5 מ"ל ליקר דובדבני מרסקינו ולבסוף מוסיפים 60 מ"ל סודה. אמור להקציף קלות.