המחלה שנפלה בין הכיסאות ומה הקשר לנטילת גלולות וטיסות

התסחיף הריאתי קטלני כמעט כמו התקף לב בטווח הארוך, אבל מקבל תשומת הלב פחותה ממנו בהרבה. פרופ' שלומי מטצקי, מנהל היחידה לטיפול נמרץ לב בבית החולים שיבא, מנסה לתקן את המצב בעזרת רשומת תסחיפים חלוצית שמטרתה לאסוף נתונים על הבעיה • "התסחיפים נפלו בין הקרדיולוגיה לרפואת הריאות ולכן חולים לא מאובחנים כראוי" • וגם: מה הקשר לגלולות ולטיסות ארוכות

הוא שכיח כמעט כמו התקף לב וקטלני בשיעורים ככל לא זניחים, ובכל זאת, עם יד על הלב, מה אתם יודעים על תסחיף ריאתי, מחלה שסובלת מיחסי ציבור גרועים במיוחד? הרי לכם מחלה ש"מרוב הורים נותרה יתומה", כהגדרתו של פרופ' שלומי מטצקי, מנהל היחידה לטיפול נמרץ לב בבית החולים שיבא. 

"התסחיפים נפלו בין הקרדיולוגיה לרפואת הריאות ולכן חולים לא מאובחנים כראוי, שלא לדבר על מניעה ברמת הציבור. בניגוד להתקף לב, שהאב הברור שלו הוא הקרדיולוג, אם תגיעי לבית חולים עם תסחיף ריאה, פעם יטפל בך פנימאי, בפעם אחרת פולמולוג (רופא ריאות) ובפעם נוספת קרדיולוג", מסביר מטצקי, בעצמו קרדיולוג, שמנסה לשנות את המצב על ידי בניית רשומה רפואית למעקב אחר תסחיפי הריאה בבית החולים. מאוחר יותר, ייתכן שמאגר המידע הזה יהפוך למאגר לאומי. הרשומה פועלת מ-2017 ומנוהלת בשיתוף פעולה בין המחלקות. 20 מחקרים כבר נכתבו על 500 החולים שנכללו במאגר.

מטצקי סבור שההורה הטבעי של התסחיף הריאתי הוא מחלקת הקרדיולוגיה, מאחר שהוא מתחיל כמחלת כלי דם ובמקרים החמורים ביותר מסתיים בקריסה לבבית. "אנחנו לא יודעים בדיוק מה הם שיעורי המחלה בישראל. אנחנו מסתמכים על מדינות אירופה וצפון אמריקה הדומות לנו בדפוסי התחלואה. שם השיעור המקובל לקרישי דם מסוכנים הוא 100-200 מקרים לכל אלף תושבים, ו-70-80 לכל אלף יהפכו לתסחיפים ריאתיים. שיעור כזה בישראל יתורגם למשהו כמו 16,000 מקרים בשנה. לשם השוואה, ישנם כ-20,000 התקפי לב בשנה. זה לא כל כך שונה".

במקרים של קריש דם בווריד עמוק הממוצע אינו קטלני כמו התקף הלב הממוצע, ובכל זאת, שיעור המתים מתסחיף ריאתי בתוך כחודש מהיווצרות התסחיף, מגיע לשיעור לא זניח בכלל של 10%. "מהתקף לב מתים רק 5% בתוך 30 יום", אומר מטצקי. "עוד חשוב להבין ששיעור ההישנות של תסחיפים הוא בין 20% ל-30% במעקב לטווח ארוך. יש כאן נטל משמעותי".

נתינים ראשונים מרשומת התסחיפים הריאתיים של בית החולים שיבא
 נתינים ראשונים מרשומת התסחיפים הריאתיים של בית החולים שיבא

עדיף לטוס בביזנס

כאשר שומעים על תסחיף ריאתי, זה לרוב בהקשר של גלולות נגד היריון. אכן, מחקרים מסוימים מצאו שחלק מהגלולות למניעת היריון (בעיקר הדורות הוותיקים יותר) מעלים בשיעור קטן את הסיכון לתסחיפים. "כמה מהמאושפזים פה עם תסחיף הגיעו בגלל גלולות? כרגע אף אחד. לאורך השנים - קמצוץ", טוען מטצקי.

איך בכל זאת קשורות הגלולות?

"רמות גבוהות של הורמון אסטרוגן כנראה קשורות להיווצרות תסחיפים, בעיקר ככל שהנשים יותר מבוגרות ואצל נשים עם נטייה גנטית לקרישיות. אלא שההורמונים אינם גבוהים יותר רק עם גלולות אלא גם בתקופת ההיריון, מיד אחרי לידה וגם כשנוטלים תחליפי הורמונים נשיים בתקופת גיל המעבר - או לפחות היה כך בדורות הראשונים של התכשירים הללו".

מיהו החולה הקלאסי בתסחיף ריאתי?

"אנחנו רואים שיש עלייה לינארית בסיכון לתסחיפים עם הגיל, הן אצל גברים והן אצל נשים. מגיל 50 אפשר לומר שהסיכון ממשי. כל מחלה ששיעור התחלואה בה עולה עם הגיל, תהפוך לבעיה ציבורית חמורה יותר בשנים הקרובות.

"אנחנו מבדילים בין תסחיף שהסיבה שלו היא ידועה, כמו נטילת גלולות או טיסות ארוכות. הסיבה הידועה המובילה לתסחיף היא חוסר תנועה אחרי ניתוח, או בעקבות מחלה קשה או נכות. למעשה אומרים שבערך אחד מכל חמישה חולים שנפטרים אחרי ניתוח, נפטר בשל תסחיף ריאתי".

לדברי מטצקי, תסחיף הוא גם אחת מסיבות המוות בקרב חולי סרטן. "הסרטן נותן 'מכה כפולה': הגברת הקרישיות כתוצאה מהממאירות ופגיעה בכלי הדם בגלל הכימותרפיה, ובמקביל גם חוסר תנועתיות, בעיקר בשלבים האחרונים של המחלה", הוא אומר.

גם מחלה זיהומית יכולה לגרום להתלהטות של מערכת הקרישה, ובשילוב עם חוסר תנועתיות, עלולה להחמיר את הסיכון, בעיקר אצל מבוגרים. "זה לא קורה, כנראה, משלושה ימי שפעת", הוא אומר, "אבל אני לא יכול לשים את הגבול ולומר זה לא יקרה משלושה ימי אי-תנועה ומחמישה כן. כל אחד וגורמי הסיכון שלו".

והטיסות? מה אפשר לעשות כדי למנוע תסחיף?

"מדובר בעיקר בטיסות ארוכות שבהן הנוסעים לא זזים לאורך זמן ועוד בישיבה. כאשר הרגל מקופלת, נחסם החזר הדם מן הוורידים. בנוסף, האוויר בטיסה הוא יבש ואם לא מקפידים על שתייה אז מתייבשים, וגם זה גורם סיכון. אפשר לומר באופן פשטני שהדם הופך סמיך יותר כשמתייבשים ולכן נוטה יותר לקרישיות, אף שזה לא ההסבר המדויק. מי ששותה אלכוהול במצב כזה מתייבש עוד יותר. אז מה עושים? טסים ביזנס. ואם אי-אפשר? אין תחליף ללקום וללכת מפעם לפעם, כי ההליכה סוחטת את כלי הדם. ולשתות הרבה".

מטצקי מציין את חשיבות המודעות של המטופלים והרופאים. "נניח שאנחנו מדברים על חולה מבוגרת ודיכאונית שלא יצאה מהבית במשך שלושה חודשים. יכול להיות שהיא הגיעה לרמה של אי-מוביליות מסוכנת. היא בטח ראתה רופא משפחה בתקופה הזאת, אבל הוא לא תמיד יחשוב לשאול אותה על סימנים לתסחיף.

"אושפזה אצלנו חולה אחרי ניתוח באחד מבתי החולים הפריפריאליים, שבדרך לשחרורה התעלפה ואף אחד לא חשב שיש פה סימן מחשיד. אמרו לה הכול בסדר, תמשיכי הביתה".

"יש קרישים מפלצתיים בגודלם"

לדברי מטצקי, התסמינים שכדאי לשים אליהם לב הם "קודם כול, קוצר נשימה. כאילו עלית שלוש קומות ברצף, אבל את במנוחה. קושי להכניס אוויר, קושי להוציא אוויר, כאבים בחזה שגוברים בנשימה עמוקה, או בשינוי תנוחה. גניחת דם, שיעול דמי והתעלפות, שיכולה להיות סימן ראשון ומכריע".

רוב המתעלפים וגם לרוב הסובלים מקוצר נשימה אינם סובלים מתסחיף דווקא, וזו אחת הבעיות באבחון. "ובכל זאת, מי שחווה קוצר נשימה פתאומי, כאב בחזה בנשימה או התעלפות פתאומית ללא סיבה נראית לעין - חייב בירור מקיף, חייב להעלות בפני הרופא את האופציה שזה תסחיף", אומר מטצקי.

האבחון נעשה באמצעות CT של עורקי הריאה, בדיקה שמאששת או שוללת את קיומו של תסחיף, ובמקרה שהוא קיים, הבדיקה מלמדת גם על חומרת הבעיה ועל המיקום. אמצעי הדמיה שימושיים נוספים הם מיפוי ריאות ואקו לב. התסחיף הריאתי יוצר עומס על הלב שניתן לראות בבדיקה.

"הסיבה שבגללה אנשים מתים מתסחיף ריאתי אינה קשורה לריאה אלא ללב", מסביר מטצקי. "החדר הימני של הלב שמזרים דם לריאות מתאמץ כי הוא לא מצליח להזרים את הדם ומרוב העומס הוא מתמוטט. מה שאנחנו נראה בבית החולים הוא הידרדרות לחץ הדם, הידרדרות של הלב. אם חולה מגיע אלינו במצב כזה - לא תמיד קל לדעת מיד מה הסיבה".

מה עושים כשמגלים תסחיף?

"תלוי בחומרת המצב. כאשר התמונה חמורה, הטיפול הוא דחוף לפתיחת העורק, עם חומרים ממיסי קריש או בניתוח חירום. רוב הקרישים שנוציא הם קטנים, אבל יש קרישים מפלצתיים בגודלם", גדולים יותר מהלב כולו.

החומרים ממיסי הקריש מסכנים בתופעות לוואי חמורות ובעיקר בשבץ דימומי. "לכן לאחרונה התחלנו להכניס לבית החולים טיפול חדשני, קטטר שמוכנס דרך המפשעה או הצוואר ומגיע עד הקריש, שם יש לו סיב של אולטרסאונד, ואנרגיית האולטרסאונד שאנחנו מעבירים דרכו גורמת לערעור של הקריש. במקביל מזליפים דרך הקטטר חומרים ממיסי קריש באופן מקומי שמאפשר מתן מינונים נמוכים. אנחנו כרגע בתהליך של לימוד והכנסה של הטכנולוגיה הזאת".

ללא טיפול, 50% ממי שמגיעים לבית החולים עם קריש חמור, לא ישרדו. "15% מהחולים שמגיעים אלינו הם במצב חמור. יתר ה-85% מקבלים נוגדי קרישה לטווח ארוך, המוכרים בציבור כמדללי דם. אם בעבר המדללים הובילו לשיעור גבוה של אירועים חוזרים ודימומים, היום יש מדללים חדשים ממשפחת ה-NOAC, שהם בטוחים יותר ויעילים לא פחות.

"שיפורים כאלה בטיפול התרופתי הם הכרחיים משום שהמטרה היא לתת את הטיפול לטווח ארוך, הרי אנחנו חוששים מ-20%-30% אירועים חוזרים. אבל יש דילמה לכמה זמן לתת את הטיפול בלי לסכן את החולה. היום מקובל שאם לא ייחסנו את האירוע לגורם שניתן לסלקו, למשל לגלולות, אז צריך לטפל יותר מ-12 חודשים. יש מחקרים שמראים שטיפול כזה אכן מוריד משמעותית את שיעור האירועים החוזרים. כעת המחקר מנסה לבחון מהו המינון הנמוך ביותר שבו נשיג ירידה אפקטיבית באירועים החוזרים. הדור החדש של התרופות יותר מתאים לטיפול ארוך טווח".

כיצד יש להתנהל כדי למנוע קרישים?

"להקפיד עת תנועתיות אצל מי שטס, מאושפז אחרי ניתוח או חולה ומרותק למיטה למשך זמן רב. אם אין אפשרות להזיז את המטופל - גרבי לחץ יכולות לעזור. נשים שאובחנו עם בעיית קרישה צריכות להימנע מטיפול הורמונלי".

היית ממליץ על בדיקות סקר לתפקודי קרישה עבור הנשים הללו?

"הבדיקות הללו יקרות וזה לא משתלם למערכת הבריאות. לנשים עם היסטוריה משפחתית, או גורם מחשיד כמו הפלות חוזרות, הייתי מבצע את הבדיקה לפני מתן הורמונים, אבל זו החלטה שצריכה להתקבל על ידי הרופא המטפל, ולא מכתבה".

מה לגבי בדיקות סקר לקרישיות למי שנכנס לניתוח משמעותי?

"זה יכניס את כל המערכת לסחרור. אנחנו נותנים תרופות ועזרים למניעה".

מהו תסחיף ריאתי

תסחיף ריאתי מתחיל בדרך כלל בקריש דם שמתגבש בוורידי הרגליים, וחלקים ממנו ניתקים ונסחפים עם זרם הדם לריאות. שם כלי הדם קטנים יותר והגוש נתקע וחוסם עורק ריאתי חשוב. הפגיעה בריאה תלויה במיקום הקריש. לפעמים הנזק קל ולפעמים הקריש גורם נכות לצמיתות ואף למוות. ישנם גם תסחיפים למוח, אך אלה כבר שייכים למחלקת השבץ המוחי.