מי יקבל את הקבר המשותף בגירושים

בעידן שבו קבורה באדמה היא מוצר נדיר, סוגיה זאת הופכת רלוונטית ביותר

בית קברות / צילום: shutterstock
בית קברות / צילום: shutterstock

הבית המשותף נמכר לצד ג', את הרכב המשותף קיבלה האישה, ואת הכלב המשותף קיבל הבעל. אך מי יקבל את הזכות להיקבר בחלקת הקבר המשותפת שנרכשה בעת הנישואים? בעידן שבו קבורה באדמה היא מוצר נדיר, ומחיריה קברים בבתי הקברות הסגורים באזור המרכז עומדים על עשרות אלפי שקלים, סוגיה זאת הופכת רלוונטית ביותר בעת חלוקת הרכוש המשותף בזמן הגירושים.

בשנת 2013 פלוני התייתם מאמו האלמנה, ועם לכתה לעולמה, הוא ואחיו רכשו שני קברים נוספים לשימושם העתידי, בסמוך למקום קבורת הוריהם בבית הקברות קריית שאול. הקבר שרכש פלוני הוא קבר "זוגי" כמקובל כיום בבתי הקברות הצפופים, בהם נקברים בני הזוג האחד מעל השני באותו הקבר. עלות הקבר, שיועד כאמור לשני בני הזוג, עמדה על סך של 56,900 שקל.

לימים התגרשו בני הזוג וחילקו ביניהם את כל רכושם בהסכמה, למעט חלקת הקבר הזוגית, אשר ההכרעה בנוגע לגורלה נמסרה לידיו של בית המשפט. הבעל ביקש להורות כי חלקת הקבר שייכת רק לו, וכי הוא ישלם לאישה פיצוי כספי עבור חלקה בתשלום עבור רכישת הקבר, ואילו האישה ביקשה להותיר את המצב כמות שהוא. בדיון בבית המשפט התברר כי לא רק לבני הזוג יש עמדה בנושא, אלא גם לחברה קדישא, אשר אמונה על מכירת חלקת הקבר והשימוש בו.

בחוזה עליו חותם רוכש חלקת הקבר מול חברת קדישא כתוב כי לחברה קיים שיקול-דעת שלא לקיים את חוזה הקבורה אם קיימת מניעה הלכתית לבצעו. החברה קדישא הציגה בפני בית המשפט את עמדת ההלכה היהודית, הקובעת נחרצות כי "אין לקבור שני מתים זה אצל זה שהיו שונאים בחייהם, כי אין להם מנוחה יחד". לאור דברים אלה טענה החברה קדישא כי יש להורות לאישה לרכוש חלקת קבר שונה עבור עצמה, וכמחווה של רצון טוב, החברה קדישא עצמה מוכנה למכור לאשה חלקת קבר אחרת באותו מחיר שנקנתה חלקת הקבר הנוכחית, למרות שמאז המחיר עלה, וכבר לא מוכרים חלקות במקום זה.

בית המשפט דחה את גישת האישה, לפיה ניתן להותיר את חלקת הקבר כמשותפת גם לאחר הגירושים, הן מבחינת עמדת ההלכה היהודית האוסרת על כך והן מאספקט יחסי הצדדים המלווים באיבה ובסכסוך עמוק. הבעל הגרוש כבר נישא בשנית, ובכך בחר לכרוך את חייו וגורלו עם אישה אחרת, לפיכך אין זה סביר לחייבו "לבלות" עם גרושתו את חיי הנצח שלאחריו מותו.

מכאן עבר בית המשפט לבחון מי מבני הזוג יקבל את הזכות להיקבר בחלקת הקבר במיקום הנחשק, ומי מהם ייאלץ למצוא לעצמו מקום קבורה חליפי. בנושא זה קיבל בית המשפט את עמדת הבעל, לפיה ניתנת לו עדיפות על פני האישה בשל קרבת הקבר לקבר הוריו ומשפחתו. גם בנושא זה הפנה השופט להלכה היהודית, הרואה חשיבות רבה בקבורתו של אדם בקברי אבותיו מאז ימי אברהם אבינו.

מאחר שהצורך ברכישת חלקת קבר נוספת נוצר מכוח המציאות, כלומר עובדת גירושיהם של הצדדים, ולא באשמת מי מהם, בית המשפט פסק כי האישה זכאית לקבל מהבעל את מחצית הכספים אשר הושקעו ברכישת הקבר המקורי, והשייכים לה מכוח השיתוף הכלכלי שהתקיים בין הצדדים בעת נישואיהם. האישה עדיין קיבלה רווח כספי מסוים מן ההסדר, מאחר שלעת עתה לפחות, היא זקוקה לחלקת קבר יחידה ולא זוגית, אשר עלותה נמוכה יותר. 

עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס", מומחית לדיני משפחה וירושה, בעלת אתר www.divorceinfo.co.il