הנקראות ביותר

מהלומה לכלי החילוטים: ביהמ"ש שחרר רכוש בהיקף מיליוני שקלים בשל מחדלי המדינה

א.ק, בעלים של חברת הנדסה, נחשד במתן שוחד לעובדי ציבור בכירים בנת"י בהיקף 4.5 מיליון שקל • במסגרת ההליכים נגדו תפסה המדינה 1.5 מיליון שקל במזומן וכן רכוש הכולל נדל"ן וכלי רכב השייכים לו • אלא שרצף של מחדלים מצדה, הנוגעים להתנהלותה סביב הרכוש התפוס, הביאו את השופט גיא אבנון להחלטה לא שגרתית: שחרור רכושו של החשוד • השבוע הגישה המדינה ערר על ההחלטה

השופט גיא אבנון / צילום:דוברות בתי המשפט
השופט גיא אבנון / צילום:דוברות בתי המשפט

האם כשלים של המדינה מצדיקים שחרור של כל הרכוש שנתפס אצל חשוד בפלילים, בשווי מיליוני שקלים? השאלה הזו עומדת שוב למבחן בימים אלה בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, לאחר שבית משפט השלום השיב עליה בחיוב וקבע - בהחלטה חריגה במחוזותינו - כי במקרה בו נפלו ליקויים בהתנהלות המדינה בנוגע לרכוש שנתפס אצל אחד החשודים בפרשת נתיבי ישראל יש לשחרר את כלל הרכוש לידי החשוד. זאת, תוך שבית המשפט מותח ביקורת חריפה על המשטרה.

לפני מספר ימים הגישה המדינה ערר על ההחלטה לבית המשפט המחוזי וכעת אמור המחוזי לדון בשאלה העקרונית: האם יש להתנהלות לקויה של המדינה בהליכי תפיסת רכוש השלכות לטובת חשודים - החלטה אשר תשפיע כפי הנראה על בקשות רבות של המדינה להאריך צווים לתפיסת רכוש של חשודים.

הדיון בשאלה העקרונית התנהל בעניינו של א.ק, אחד מחשודי פרשת ה שחיתות בפרשת נתיבי ישראל (נת"י), בעלים של חברת הנדסה שנחקר באזהרה בפרשת השחיתות החמורה, בחשד למתן שוחד לעובדי הציבור בכירים בנת"י, בתמורה לכך שהחברה בבעלותו קיבלה לבצע עבודות של נת"י.

א.ק נעצר ב-17 בינואר 2017 ובאותו יום נתפס רכוש שלו ושל רעייתו, הכולל נדל"ן, כלי רכב ומוזמן בסך של כ-1.5 מיליון שקל. בחודש מארס השנה נערך ל-א.ק שימוע לפני העמדה לדין במסגרתו נמסר לו כי הוא נחשד בביצוע עבירות של מתן שוחד והלבנת הון בהיקף של 4.5 מיליון שקל, ואולם עד כה, בחלוף כשבעה חודשים, טרם הוגש נגדו כתב אישום.

בין לבין, הוארכו מעת לעת הצווים לתפיסת רכושו של א.ק, ובמאי השנה הגיעו בא כוחו של א.ק, עו"ד ציון סהראי, והמדינה להסכמה אשר קיבלה תוקף של החלטת בית המשפט, לפיה ישוחררו 200 אלף שקל מסך המזומן התפוס. על הרקע הזה, הסכימו הצדדים להאריך את תוקף החזקת כל התפוסים ב-90 ימים נוספים עד ל-12 באוגוסט. 

עורך דין ציון סהראי / צילום: איל יצהר

כעשרה ימים לאחר שפג תוקף צו הארכת הרכוש התפוס, הגיש א.ק, באמצעות עו"ד סהראי, בקשה להורות על שחרור מלוא הרכוש התפוס, ובקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט כנגד המדינה, וזאת לאחר שחלפה תקופת החזקת התפוסים (שכאמור פגה ביום 12.8.18), ובנוסף עד אותו מועד לא קיימה המדינה את חלקה, ולא החזירה למבקשים סך של 200 אלף שקל מתוך התפוסים.

בתגובתה לבית המשפט אישרה המדינה כי הסך של 200 אלף שקל טרם הוחזר, לטענתה בשל שתי טעויות שנעשו בתום לב. בשולי התגובה, הוסיפה המדינה בקשה להאריך את תוקף צווי תפיסת הרכוש של המבקשים למשך 90 ימים נוספים, החל מיום 12.8.18.

שופט בית משפט השלום בראשון לציון, גיא אבנון, לא אהב את ההתנהלות האמורה של המשטרה, ובמסגרת החלטתו להיעתר לבקשת א.ק ולשחרר לידיו את כל הרכוש שנתפס במועד מעצרו, מתח ביקורת על התנהלות המדינה. השופט ציין כי "המשיבה (המדינה, א' ל"ו) לא טרחה להגיש בקשה נפרדת ועצמאית להארכת תוקף הצווים, ואף במסגרת התגובה לבקשה, לא טרחה להסביר מדוע הבקשה לא הוגשה במועד. נראה כי לשיטת המשיבה די בכך שמדובר בחקירה מתנהלת, כדי לאפשר לה לבקש להאריך תפיסת רכושו של אדם, בניגוד לכללים שנקבעו בפסיקה, וללא הסברים והבהרות כלשהן".

במעמד הדיון בבקשת שחרור הרכוש השופט אף ביקש מנציג המשטרה הסבר לתקלות שנפלו בהתנהלות המדינה, ובהן: העובדה שהמדינה לא קיימה את הסכמת הצדדים, שקיבלה תוקף של החלטת בית משפט, ולא החזירה ל-א.ק ורעייתו סך של 200 אלף שקל; העובדה שהמדינה לא פעלה במועד להגשת בקשה להארכת תקופת החזקת התפוסים; והעובדה שהמדינה הגישה, לכאורה, בקשה להארכת תקופת החזקת התפוסים כחלק מתגובתה לבקשת המבקשים ולא כבקשה נפרדת ועצמאית.

"לא קיבלתי הסברים משביעי רצון לאף אחת מהתקלות", כתב השופט בהחלטה לשחרר את הרכוש והוסיף כי "אשר לאי קיום החלטת בית המשפט, נשמעו הסברים בעל-פה הנוגעים לקשיים בהעברת הכסף מזרוע אחת של משטרת ישראל ו/או יחידת החילוט, לזרוע אחרת. לא הוצגו מסמכים כלשהם בעניין זה".

"התבדיתי שהמדינה תתקן את התקלות"

בנוסף, השופט ציין כי לא ניתן להתעלם מכך שהבקשה לשחרור הרכוש הוגשה ביום 28.8.18 וההחלטה במסגרתה נקבע הדיון להיום ניתנה כשלושה שבועות לפני הדיון, ביום 13.9.18, אך גם בחלוף כל המועדים הללו המדינה עוד לא השיבה ל-א.ק את הסכומים שהוסכם על החזרתם. "סברתי לתומי, שהמדינה תשכיל לתקן את התקלות שנפלו מלפניה, למצער בכך שעד מועד הדיון יושב הסך של 200 אלף שקל. התבדיתי", כתב השופט.

למעשה, הוסיף השופט, די בכך שהמדינה הפרה את צו בית המשפט שהיווה בסיס להחלטה ממאי השנה להארכת תקופת החזקת התפוסים, על-מנת לדחות את בקשתה להארכה נוספת של תקופת החזקת התפוסים.

עוד ציין כי המדינה לא התמודדה גם עם שתי התקלות האחרות, ולא ניתן הסבר ממשי כלשהו לכך שלא פעלה במועד להגשת בקשה להארכת תוקף הצווים, ולכך שהבקשה שכביכול הוגשה נעשתה כחלק מתגובה לבקשת שחרור הרכוש.

השופט הוסיף כי ייתכן ולא היה נעתר לבקשה לשחרר את כלל הרכוש אלמלא היה מדובר בליקויים רבים ומהותיים בהתנהלות המדינה. "אבהיר", כתב אבנון, "אילו מחדל המדינה היה נוגע אך ורק לפיסקה האחרונה (לתקלות בנוגע לבקשות להארכת תוקף תפיסת הרכוש), ייתכן שניתן היה להתמודד באופן שיביא לתוצאה פחות משמעותית מאשר תוצאת ההליך כפי שתקבע היום. דא עקא, מדובר בשילוב של מחדלים אשר משליכים זה על זה ומצטברים זה לזה".

על כך הוסיף השופט את העובדה שהמדינה איננה יכולה להצביע על צפי ממשי לסיום הליך החקירה; את העובדה שהמדינה לא הייתה ערוכה כראוי לדיון בפניו, ולא עלה בידיה להציג בפני בית המשפט חומרים המבססים את אותו חשד סביר שלפי הנטען קושר את א.ק ורעייתו לעבירות המיוחסות להם; ואת העובדה שאין בידי המדינה להציג לבית המשפט במעמד הדיון את הבקשה לסיוע משפטי שהוגשה לשלטונות גרמניה (בקשה שלכאורה עשויה לשפוך אור על החשדות נגד א.ק).

"שילוב הנתונים מצביע על רצף של מחדלים בהתנהלות המדינה", כתב השופט. השופט ציין כי "אכן, על בית המשפט לשקול את האינטרס הציבורי, הכולל, בין השאר, את הצורך בהרתעת חשודים, את הצורך לאפשר למדינה לקדם חקירה בקצב ראוי, ואת הצורך לאפשר החזקת רכוש החשוד, כך שניתן יהיה לחלטו בתום בירור משפטי, ככל שהחשוד יורשע בדין.

"מנגד, קבע, "האינטרס הציבורי כולל את חובת המדינה לפעול באופן ראוי, ולשמור על זכויותיהם של החשודים. הצטברות המחדלים במקרה דנן איננו מצדיק היעתרות לבקשת המדינה".

חרף הביקורת החריפה שמתח על התנהלות המדינה ועל רקע התקדימיות של החלטתו, חתם השופט אבנון את ההחלטה במתן אורכה קצרה למדינה בטרם שחרור כל הרכוש, על-מנת שתשקול הגשת ערר על ההחלטה. המדינה ניצלה את הזמן שניתן לה והגישה ערר נגד שחרור הרכוש.

הפרקליטות: ההחלטה לא מידתית

בערר, שהוגש באמצעות פרקליטות המדינה, תוקפת המדינה את ההחלטה של אבנון בטענה כי ההחלטה אינה מידתית, ואינה עומדת בהלימה לטיב הראיות העומדות נגד א.ק ורעייתו, לחומרת העבירות המיוחסות להם ולשלב בו נמצא ההליך.

בערר נכתב כי "העוררת (המדינה, א' ל"ו) אינה מקלה ראש בהשלכות הכלכליות של התקלות הנזכרות על המשיבים (א.ק ורעייתו, א' ל"ו)", אך מוסיפה כי המשטרה פעלה ביתר שאת על-מנת לתקן את התקלה ולהעביר את הסך של 200 אלף השקלים לידי החשודים מיד עם קבלת החלטת בית המשפט בעניין. לטענת המדינה, לפני מספר ימים, ב-4 לאוקטובר, הופקד הסכום בידי החשודים (קרי: 5 חודשים מהמועד שבו נקבע כי הסכום יוחזר). עוד הוסיפה המדינה כי המשטרה ערכה תחקיר והוסקו מסקנות על-מנת לשפר את דרכי העבודה במטרה למנוע הישנות תקלות דומות.

ואולם, בכל מקרה, טוענת המדינה, תקלות אלה אינן מצדיקות את שחרור הרכוש. לטענת המדינה, השופט אבנון "שגה באיזונים שערך בין האינטרס של החשודים לקבל לידיהם את הנכסים התפוסים לבין האינטרס של המדינה לשמר בידה את האפשרות להיפרע במעלה הדרך מאותם נכסים, היה והחשודים יורשעו בעבירות המיוחסות להם".

עוד נטען בערר כי מועד הגשת בקשת הארכת הצו לתפיסת הרכוש "אינו חזות הכל, ו"כך גם לא הכשלים המסוימים ואי התקינות שנפלו בפעילות המדינה", והשופט לא נתן משקל מספיק לעובדות שהובאו בפניו, ובהן העובדה שמדובר בתיק רחב היקף ומורכב במיוחד, שנחקרו בו מאות מעורבים ושנתפס בו רכוש רב מעשרות חשודים; העובדה כי הוגשו כתבי חשדות רבים כנגד חלק מהחשודים והמדינה עומדת כעת "כפסע ממש לפני הגשת כתב אישום"; העובדה כי החשדות כנגד א.ק ורעייתו מייחסים להם שוחד כספי בסך של 4.5 מיליון שקל, על פני תקופה של כחמש שנים, לעובד בכיר בחברת נתיבי ישראל, כמו גם עבירות הלבנת הון ועבירות מס, וכן הפעלת אופרציה מורכבת לשם הסתרת כספי השוחר והלבנתם.

המדינה טוענת כי בהעדפת האינטרס של החשודים לא העניק השופט אבנון כלל משקל לאינטרס הציבורי. "העוררת אמנם לא פעלה במועד להארכת תוקף התפוסים, איחרה בהשבת הכספים עליהם הוסכם וביקשה את הארכת התפוסים בגדרה של תגובתה לבקשת החשודים לשחרר את הרכוש, ולא כבקשה נפרדת ועצמאית. אין חולק כי בכך חדלה המדינה", נכתב בערר, אך צוין "אלא שפורמליות היא אינה חזות הכל ויש להידרש למהות".

כעת נותר להמתין להחלטתו של בית המשפט שיענה על השאלה האמנם מדובר בתקלות טכניות שניתן להתגבר עליהן, או ישים תמרור עצור בפני המדינה במסלול המהיר של התפיסות והחילוטים.

ב"כ של א.ק, עו"ד ציון סהראי ממשרד סרטל, סהראי לזר, מסר בתגובה להגשת הערר כי "קניינו של אדם איננו הפקר, ועל המדינה חובה מוגברת להקפיד בשמירה על זכויות יסוד אלה גם כאשר מדובר באדם שנחקר במשטרה.

"בהחלטתו שולח בית המשפט מסר ברור לרשויות האכיפה כי האינטרס הציבורי מחייב אותם להקפיד על זכויותיהם של חשודים וכי לא יתאפשר עוד לנהוג זלזול ברכושם ובקניינם. ראוי שרשויות האכיפה יפנימו מסרים חשובים אלה ויקפידו על הוראות החוק כפי שהם מצפים שינהגו גם אזרחים מן השורה.

"מצער שהמדינה הגישה ערר, ובכך עיכבה, פעם נוספת, את השבת הרכוש".

פרשת השחיתות בנת"י

43 עובדי נת”י וספקים יועמדו לדין בגין שחיתות ועבירות מס

פרשת השחיתות בחברה הממשלתית נתיבי ישראל (נת”י) היא אחת מפרשות השחיתות החמורות שנחקרו בישראל בשנים אחרונות. לפני כשנה הודיעה הפרקליטות כי גובשה תשתית ראייתית להתנהלות פלילית ולשחיתות עמוקה שהייתה נהוגה בנת”י במשך למעלה מעשור, במעורבות של מנהלים ועובדים ברבדים שונים בחברה, וכן במעורבותם של מתכננים, קבלנים ונותני שירות אחרים לחברה. 

לאור ממצאי החקירה, המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה הודיעה ל-30 מחשודי פרשת נת”י ול-13 חברות ספקיות שלה על החלטתה להעמיד אותם לדין פלילי, בכפוף לשימוע, בחשד לעבירות מתחום טוהר המידות, המסים, הלבנת ההון ועוד - כל אחד לפי חלקו. 

בין היתר, הוחלט להעמיד לדין, בכפוף לשימוע, את מנכ”ל נת”י לשעבר, אלכס ויז’ניצ’ר בגין שוחד ועבירות נוספות; שי ברס, שכיהן גם הוא בעבר כמנכ”ל החברה, בגין מרמה והפרת אמונים; ואת ח”כ לשעבר מיכאל גורלובסקי החשוד כי נתן שוחד יחד עם גיסו, אלכס אקרמן, לגורמים בנת”י, ובהם איגור וגנפלד, לשעבר עובד בכיר בחברה, איתן איידלמן ובוריס אברהמוב. בראשית השנה נערכו שימועים לחשודים. 

באשר ל-א.ק. החשוד במתן שוחד לבכירי בנתיבי ישראל בתמורה לקבלת פרויקטים מהחברה הממשלתית בהיקף של 4.5 מיליון שקלים, טוענת המדינה כי נאספו נגדו ראיות רבות הוא עצמו הודה בחקירותיו כי לבקשת איגור וגנפלד, עובד בכיר בחברת נתיבי ישראל, העביר כספי שוחד שקיבל ממספר חברות, ספקיות של נתיבי ישראל, לאחיו, אלכס וגנפלד, בגרמניה.

יש לציין כי החשודים בפרשה הנם בגדר חשודים בלבד, וזכאים ליהנות מחזקת החפות. החקירה בעניינם הסתיימה וכן נערכו שימועים לחשודים, ואולם נגד אף אחד מהמוזכרים בכתבה לא הוגש עדיין כתב אישום והוא לא הורשע בכל עבירה. יש לזכור כי החשודים הנם בחזקת חפים מפשע, כל עוד לא הורשעו בדין.

מהפכת החילוטים והביקורת השיפוטית

כלי נשק המרכזי של רשויות האכיפה במאבק הכלכלי בעבריינות - סופג מהלומות

החילוט הפך זה מכבר לאחד מכלי הנשק המרכזיים של רשויות האכיפה והפרקליטות במסגרת המאבק הכלכלי בעבריינות. משנה לשנה מתהדרות המשטרה והפרקליטות בשיאי תפיסה וחילוט חדשים, כאשר אשתקד (2017) עמד שווי הרכוש שנתפס על-ידי המשטרה בשלבי החקירה הראשונים (שלב שבו עדיין לא התבררה אשמתו של החשוד) על מעל מיליארד שקלים (בשנת 2016 עמד על כ-753 מיליון שקל).

על רקע העלייה המתמדת בהיקף התפיסות, התעוררו לא מעט מחלוקות בין החשודים למדינה, כאשר הראשונים טוענים כי המדינה עושה שימוש מופרז בכלי התפיסה תוך פגיעה בזכויותיהם החוקתיות, ובין היתר הזכות לקיום בכבוד וחזקת החפות.

החלטתו של שופט בית משפט השלום לשחרר את כל רכושו של החשוד א.ק אינה הפעם הראשונה שבה מבקרים בתי המשפט את המדינה בנוגע לכשלים בהליכי תפיסת רכוש חשודים. באחרונה החלו בתי המשפט להציב גבולות למדינה בזירה הזאת, בין היתר בבית המשפט העליון שמתח ביקורת על התנהלות המשטרה והפרקליטות בעת תפיסת חפצי אמנות ותכשיטים בביתם של איש העסקים שאול אלוביץ, בעל השליטה בבזק, ורעייתו, במסגרת הפשיטה על ביתם ביום בו פרצה חקירת "פרשת בזק" (תיק 4000) לתודעה הציבורית.

שאלות עקרונית הנוגעות לתפיסה וחילוט הגיעו לפתחו של בית המשפט העליון לאחרונה מספר פעמים, ושופטיו ניצלו את ההזדמנות לשרטט את הגבולות הפרוצים של התחום, בין היתר באופן המצנן במידה רבה את קדחת התפיסות והחילוטים.

כך, ביטל בית המשפט העליון חלקית החלטה של המחוזי לחלט בית מגורים של אדם בן 70 שהורשע בגידול קנאביס לצורך מכירתו, והורה על חילוט 15% משווי הבית ולא 50%; במקרה אחר שהוכרע לאחרונה בתיק פלילי המתנהל נגד חברת קדישה, נקבע בעליון כי פעולת הערבוב של רכוש אסור ורכוש כשר עשויה להיחשב לפעולת הלבנת הון שמאפשרת חילוט גם מתוך הכספים הכשרים, עד לגובה הרכוש האסור. עם זאת, סייג בית המשפט את קביעתו וציין כי חרף הרטוריקה הקוראת להחמרת ענישה בעבירות הלבנת הון, ככלל בתי המשפט אינם נוהגים להורות על חילוט כספים כשרים ששימשו לביצוע עבירות כאמור.

בהחלטה נוספת שניתנה לאחרונה הורה בית המשפט העליון לשחרר רכוש שחולט בשווי של 5 מיליון שקל, לאחר שקבע, הלכה למעשה, כי לא ניתן לתפוס לצורך חילוט רכוש בשוויו של הרכוש שהיה אמור להתקבל אילו היו הנאשמים מצליחים לבצע את העבירה, אך בפועל לא התקבל בידיהם.

עקבו אחרינו ברשתות
רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!