ועדת החפירות: אריק פינטו לא צריך להיות שם, גליה מאור דווקא כן

ועדת כבל לא תרמה דבר ולא תתרום דבר – הבירור צריך להיות באולמות בתי המשפט ובחדרי החקירות

גליה מאור / צילום: תמר מצפי
גליה מאור / צילום: תמר מצפי

1.  במהלך הדיון הטרחני והמתיש היום (א') של ועדת החקירה הפרלמנטרית לאשראי ללווים גדולים, השתמש איתן כבל במילה "חפירות". בזה הוא צודק: זו הייתה חפירה דו-צדדית לתפארת. חברי הכנסת ניסו להפגין בקיאות וירידה לפרטים כשהם יודעים בבירור שהזכות לסודיות בנקאית עומדת לצידם של הבנקאים בעקבות פסק הדין של העליון. הם גם ידעו שיש עניין תקשורתי רב בישיבה הזו ולכן התכוננו אליה היטב, לא רק בשביל השאלות, אלא גם ובמיוחד בשביל המצלמות. בכירי בנק הפועלים, בראשם המנכ"ל אריק פינטו והיו"ר עודד ערן, השיבו בנימוס ובאריכות, ניכר היה שהם הוכנו לכל התרחישים ולכל השאלות - אבל לא חידשו דבר ולא יכולים לחדש דבר.

איתן כבל / צלם: תמר מצפי
 איתן כבל / צלם: תמר מצפי

נקודה נוספת שהוכחה שוב: חוכמה שבדיעבד - היא המדע הכי מדויק שבעולם, בכל תחום ובכל נושא. ליקויים בהענקת אשראי לכמה לווים בודדים? בוודאי שהיו ובוודאי שהם מעוררים שאלות קשות. אבל הוועדה של כבל היא לא הוועדה לברר אותן, אלא אולמות בתי המשפט (בתביעות על ידי בעלי המניות, בחקירות של כונסי הנכסים, אם יש כאלה) או בחדרי החקירות של המשטרה (אם נעשו עבירות על החוקים ואם הן מאפשרות הרמת מסך בין החברות לבעלי השליטה באותן חברות). למרבה הצער, חקירות כאלה מתקיימות במשורה, מה שמאפשר ויאפשר לכל אלה שקיבלו אשראי ו"שרפו" אותו להבריח נכסים לצאצאיהם, לדורי דורות, ולהמשיך לחיות בפאר מנקר עיניים למרות שפשטו רגל. הדיון היום והדיונים שיבואו להבא, הן דיונים של פול גז בניוטרל - הצגה תקשורתית, בחלקה הצגה פוליטית - אין כמו ריח של בחירות באוויר כדי להוציא מחברי הכנסת את המקסימום כדי לקבל כמה דקות מסך או כמה מאמרים מפרגנים.

2. וצריך גם להיכנס לפרופורציה. שמיטת החובות הגדולה על ידי כמה לווים ובני משפחותיהם היא תופעה מוסרית מכוערת, מרתיחה את הדם וגם אם יחפרו מספיק טוב, היא כנראה לא הייתה ממש חוקית - אבל היא בשום אופן ובשום צורה לא תופעה משקית כה גדולה. היא משקפת תופעה נפסדת של העברת כסף של אחרים לכמה מעטים (שוב, לפעמים בצורה לא חוקית), שהתעשרו על גבם, תוך כשלים חמורים בהענקת אשראי.

אלא, ואת זה אני חייב להדגיש כל פעם מחדש: ההפסדים שספגו הבנקים וגם המוסדיים שוליים מאוד יחסית להיקפי האשראי, והם לא פגעו מהותית בכספי הפנסיה או בציבור בעלי המניות של הבנקים. הבנקים נותרו יציבים והתשואה על הפנסיה של הציבור הניבה בממוצע 7%-8% ברוטו בעשור האחרון. לכן, "הציבור" לא ממש נפגע. חברי הכנסת יידעו זאת היטב, רק אם יפתחו את דוחות הפנסיה השנתיים שלהם. אה, שכחנו, הוותיקים שבהם נהנים מפנסיה תקציבית, שערורייה הרבה יותר גדולה מהאשראי ללווים גדולים -אז למה שיעסקו בה, למה שלא יעסקו בשערוריית הסיוע לקרנות הפנסיה ההסתדרותיות בהיקף של 172 מיליארד שקל? למה, כי כבל ואיילת נחמיאס ורבין, חברת הוועדה, הם חברי מפלגת העבודה. הם מקמצים במילים על הסדר הקיבוצים, ההפקרות בקרנות ההסתדרותיות והסדרי הפנסיה התקציבית.

3. הבעיה של הוועדה הזו היא לא רק החוכמה המדויקת שבדיעבד, לא רק שידיה כבולות, לא רק שהיא חסרת שיניים, אלא יש בעיה גם עם "הנחקרים" שלה. לא פינטו צריך להיות שם ולא ערן. צריכים לשבת שם שלמה נחמה (יו"ר בנק הפועלים לשעבר) צבי זיו וציון קינן מבנק הפועלים (המנכ"לים לשעבר של הבנק) ובעיקר גליה מאור, לשעבר המנכ"לית הכל יכולה של בנק לאומי. אם יש מישהי שמגלמת את כל הבעיות בתחום ניהול הבנקים, את שלטון המנהלים ואת שלטון המקורבים - זו מאור. היא שלטה ללא מיצרים בבנק לאומי כ-17 שנה, שלטון מנהלים לכל עניין ודבר. כמו בשלטון מלוכה היא למעשה מינתה את יורשתה - רקפת רוסק-עמינח - להחליפה. היא בעצמה רצתה להמשיך את השושלת כיו"ר בנק לאומי תוך שהיא מקבלת דחיפה מגורמים תקשורתיים שהיה להם אינטרס בעניין. היא התחילה את דרכה בבנק לאומי למרות שיצאה בעור שיניה מדוח בייסקי, דוח ועדת החקירה לעניין ויסות מניות הבנקים. כזכור, היא שימשה כמפקחת על הבנקים בזמן הוויסות - ולמרות שהדוח קבע ש"בנק ישראל והמפקח על הבנקים לא עשו מאומה לכך שהוויסות יופסק" ועוד ועוד קביעות חמורות על תפקודה, הוא חילץ אותה. "אנו קובעים את אחריותה האישית של גב' מאור", נכתב בשורה התחתונה, "אך בהתחשב בכל הנסיבות שעליהן עמדנו לעיל אין אנו ממליצים להסיק מסקנות אישיות לגביה".

מה היה שם שגרם לכל בכירי הבנקים ובכירי הרגולציה לשלם ורק גליה מאור נחלצה בעור שיניה? כתבתי זאת בעבר והנה ההסבר. אחד מחברי הוועדה סיפר כעבור שנים, וביקש שלא לפרסם זאת אלא אחרי מותו, שחברי הוועדה היו נבוכים מאוד נוכח עדותה האמוציונלית במיוחד של מאור. היא הייתה ככל הנראה אחת הנשים הבודדות, בטח הבכירה היחידה בין עשרות, אולי מאות, העדים והמרואיינים שהופיעו בפני הוועדה. חמשת הגברים, חברי הוועדה - משה בייסקי, ורדימוס זילר, זאב הירש, מרשל סרנת ודניאל פרידמן - סיפר לימים החבר, חשו אי נוחות אישית להטיל אחריות ומסקנות אישיות על האישה הצעירה, בשנות ה-30 לחייה באותה עת, והחליטו לעצור אצלה. רק אצלה.

4. מאור, שהייתה מקורבת מאוד לגד סומך, רואה החשבון של הבנק (הייתה יועצת פרטית במשרדו אחרי שפרשה מבנק ישראל ולפני שהתמתנה למישנה למנכ"ל בנק לאומי), פיתחה עם זמן סוג של חסינות מכל אירוע שלילי, לא רק בפרשת הוויסות. היא צלחה את פרשת פסגות וקרנות הנאמנות (שהייתה אז בשליטת לאומי), את הפרשה בלאומי שווייץ, את פרשת העלמות והחקירה האמריקאית (החזירה סכום כסף זניח), את הענקת האשראי בזמנו למשפחת דנקנר להשתתפות בגרעין השליטה לבנק הפועלים, את האשראי ללווים גדולים אחרים, בהם פישמן, וגם את המחיקה לערוץ 10 בהיקף 150 מיליון שקל בזמנו. בשיאה היא גם הרוויחה עלות שכר של 750 אלף שקל בחודש, פי 3 מתקרת השכר בסקטור הפיננסי כיום. אחרי שפרשה היא מונתה לדירקטורית בטבע (עזבה בינתיים) בשכר נדיב - בזמן העסקה המנופחת שדירדרה את טבע וסיכנה את יציבותה. בקיצור, מאור היא הסמל הכי גדול של בנקאות המקורבים, כפי שמכנים אותה היום, והמציאה אותה לפני שהמושג הזה היה קיים.

אלא שמאור כבר לא תתייצב מול להקת כבל ושות'. אם כבר כבל עוסק בחוכמה שבדיעבד, לפחות שתהיה הרבה יותר מדויקת ותכלול את כל הנפשות שפעלו באותה עת.

5. היו בטוחים בדבר אחד: ועדת כבל לא תעסוק באשראי לכלי תקשורת, לא במחיקה העוצמה לערוץ עשר ולא באשראי לעוד כלי תקשורת נוספים והחובות המסופקים והמחוקים שלהם. היא גם לא תעסוק באשראים שהוענקו בעבר למפלגות, במיוחד למפלגת העבודה. כל מה שמפריע לחברי הכנסת לצבור דקות מסך לקראת הבחירות - זה לא עניינו של הציבור. חבל שכך.