איך קיבל האב המיליונר הפחתת מזונות של 40%

המחוזי הפחית את דמי המזונות שישלם לילדיו איש עסקים שבבעלותו נכסים המניבים לו מיליונים ושנקבע כי הוא משתכר כמיליון ש' בחודש • זאת, בין היתר, לפי ההלכה שבבסיס חיוב המזונות - הדין הדתי - שלא מבסס את החיוב על עושר האב אלא על צרכי הילדים

 השופט ישעיהו שנלר  / צילום: עינת לברון
השופט ישעיהו שנלר / צילום: עינת לברון

מדוע הפחית בית המשפט המחוזי את סכום המזונות שישלם לילדיו איש עסקים, שבבעלותו חברות ונכסים המניבים לו מיליונים, ושנקבע כי הוא משתכר כמיליון שקל בחודש - מ-30 אלף שקל ל-18 אלף שקל? התשובה לכך טמונה, בין היתר, בהלכה שעל בסיסה נשען חיוב המזונות - הדין הדתי, שלא מבסס את החיוב במזונות הילדים על עושרו של האב, אלא על צרכיהם של הקטינים. "במסגרת הדין האישי, כאשר מדובר בצרכים הכרחיים הם אמורים להיות שווים לעני ולעשיר. משמע, צרכיו הבסיסיים של הקטין אינם נקבעים לפי יכולתו הכלכלית של האב. מדובר בחובה משפטית, שהקריטריון היחיד לה הוא צרכי הקטינים", נכתב בפסק דין שניתן בביהמ"ש המחוזי בת"א השבוע.

עוד צוין בפסק-הדין, כי סיפוק המזונות לקטינים מעבר לצרכים ההכרחיים, נחשב לחיוב מ"דין צדקה" וחל על שני ההורים על-פי יכולתם הכלכלית, כאשר המטרה היא לספק לילדים רמת חיים נאותה שאליה הורגלו. על כך כתבו השופטים, כי "אין להעלים עין מכך שלילדי עניים אין אותם צרכים כמו לילדי עשירים".

תביעות הדדיות

פסק-הדין עוסק בסיפורם של בני-זוג, עולים חדשים, שנישאו לפני כ-10 שנים, ולהם ילדים משותפים. מאז שנישאו, האישה לא עבדה מחוץ לבית ועסקה בגידול הילדים. הבעל, איש עסקים, מנהל ובעל שליטה בחברות, מימן את כל הוצאות המשפחה, שחיה ברמת חיים גבוהה מהממוצע. לפני מספר שנים עזב הבעל את דירת המגורים המשותפת ובני-הזוג נפרדו רשמית.

עם פרוץ הסכסוך הגישו הבעל והאישה תביעות הדדיות זה נגד זו. בין היתר הגישה האישה תביעה לקבלת דמי מזונותיה וכן למזונות הילדים ותביעה לזכויות ברכוש המשותף. הבעל הגיש תביעה להחזרת כ-200 אלף שקל, שלטענתו נלקחו על-ידי האישה, וכן תביעה לקביעה הצהרתית כי דירת המגורים הרשומה על-שם שניהם שייכת לו בלבד, מאחר שטרם נישואיהם הם חתמו על הסכם ממון הקובע הפרדה רכושית.

בדיון בביהמ"ש טענה האישה, כי הגבר הוא איש עסקים המנהל עסקים חובקי-עולם, עתיר נכסים ובעל זכויות וכספים בשווי של עשרות מיליוני שקלים. לטענתה, רמת המחיה שאליה הורגלה הייתה גבוהה מאוד, ובין היתר היא קיבלה עזרה במשק-הבית מדי יום, באמצעות העסקת שתי מטפלות. לפיכך ביקשה האישה מביהמ"ש לחייב את אבי ילדיה במזונות בסכום כולל של 45 אלף שקל לחודש עבור שלושת הילדים; ובאשר לעצמה - מאחר שאינה עובדת, ביקשה לחייב את בעלה לשעבר במזונותיה בסך 55 אלף שקל לחודש למשך 12 שנה.

מנגד טען הבעל, כי הוא משתכר בסך-הכול 10,000 שקל לחודש כמשכורת חודשית, וכי ברשותו הכנסה נוספת בסך 4,000 אירו מעבודה בחברה זרה. בהמשך טען, כי הכנסתו ירדה לאחר תחילת ההליכים המשפטיים לסך של 5,700 שקל לחודש בלבד. האב ביקש כי מזונות ילדיו יועמדו על-סך של 2,000 שקל לילד לחודש, בתוספת 80% מדמי השכירות בדירה שבה יתגוררו.

פער בהכנסות

שופט בית המשפט לענייני משפחה, יהורם שקד, נדהם מהפער בין היקף הנכסים וההכנסות של האב לעומת הצהרותיו בביהמ"ש, ולמעשה קבע כי האיש לא אמר את כל האמת לביהמ"ש, הגם שניסוחיו של השופט היו עדינים יותר. שקד ציין כי איש העסקים הוא בעלים של חברות שמוערכות בשווי של עשרות מיליוני שקלים; בעלים של חשבונות בנק שיתרתם יותר מ-7.5 מיליון שקל; מכוניות יוקרתיות; בעל עסק בינלאומי, שהניב בשנת 2014 רווחים של כ-1.8 מיליון אירו; בעלים של 4 דירות בחו"ל, ששוויין הוערך על-ידו בחצי מיליון אירו; בעלי 50% של עסק שמניב לו כ-300 אלף אירו בשנה; וכן של חברה בחו"ל, שהרווח הנקי שלה ב-2013 עמד על 1.3 מיליון אירו.

שקד ציין עוד כי "המשפחה חיה ברמת חיים השמורה רק לבעלי יכולת כלכלית מוגברת, ובין המצב השורר בפועל לבין הצהרותיו של האיש המרחק רב ועצום", והוסיף כי "האיש כשל במתן הצהרה כנה ואמיתית בדבר הכנסותיו, ולא נותר לי אלא להעריכן".

ביהמ"ש העריך את הכנסותיו של הבעל בכמיליון שקל נטו לחודש לפחות. באשר לאישה, נקבע, כי היא אשה משכילה בעלת פוטנציאל השתכרות, אך מאחר שאינה עובדת מזה שנים, פוטנציאל זה עומד על כ-7,000 שקל בלבד.

חרב מתהפכת

על הכרעות אלה ערער איש העסקים למחוזי בת"א. באמצעות עוה"ד איתן ארז ואטי אברהמי-ארז, טען כי "התוצאה הישירה של פסק-הדין היא שכל ישראלי שפוי ששומע עליו, לא ירצה להביא ילדים לעולם, ביודעו שחרב של 10,000 שקל לחודש לילד מתהפכת מעליו". 

לדבריו, פסק-הדין נוגד לחלוטין את הדין החל בעניין שיעור מזונות ילדים, כמו גם את ההלכה באשר להיקף חובות המזונות של האב. לדברי האב, ביהמ"ש התעלם כליל מפסיקה קודמת שלפיה אמנם המשמורת של הילדים נקבעה אצל האם, אולם נקבעו הסדרי שהות שווים, באופן שהילדים שוהים אצל האם 18 יום בחודש ואצלו 12 יום. באשר לקביעת היקף נכסיו, טען הבעל כי פסק-הדין מפרט את נכסיו בצורה שגויה לחלוטין וכולל כפילויות מביכות של נכסים.

בתגובתה לערעור טענה האישה כי המזונות שנפסקו אינם מוגזמים כלל והם בקושי מספקים את רמת המחיה אליה הורגלו הילדים.

דין צדקה

שופטי המחוזי בת"א, ישעיהו שנלר, קובי ורדי ועינת רביד, ציינו כי צדק ביהמ"ש לענייני משפחה כאשר ראה במקרה שבפניו מקרה חריג המצדיק מזונות גבוהים. זאת, לאור קביעתו העובדתית אודות פער ההכנסות החריג בין הצדדים, שלפיו האיש משתכר פי 140 מיכולתה הכלכלית של האישה וכן על רקע רמת המחיה שלה הורגלה המשפחה.
המחוזי הבהיר כי כאשר עוסקים באב שכלכל את המשפחה בכלל ואת ילדיו בפרט, ברמת חיים גבוהה ביותר, "אין למעשה מקום להיזקק לשאלת מזונות הכרחיים וכך גם אין מקום להתייחסות יתר בשאלת יכולת האב, ככל שמדובר בדיני צדקה". לדברי המחוזי, "יש לבחון את צרכי הילדים, תוך הדגשה כי מדובר בצרכי הילדים עצמם, באופן שתימנע פגיעה בילדים בנושא כלכלתם, מעבר לפגיעה שאותה הם חווים בגין הסכסוך בין הוריהם". לפיכך נקבע כי השאלה שיש להכריע בה היא מה הם אכן צרכי הילדים. לשם הכרעה בשאלה זו, הוסיפו, אין להתעלם מהסדרי השהות הנרחבים של הילדים אצל האב.

השופטים ציינו כי בפסיקה כבר נקבע כי כאשר לאב, על-פי הכנסתו, היכולת לספק לילדיו מעבר לצרכים החיוניים, עליו לעשות כן מדין צדקה. במקרה כזה ניתן לחייב את האב בתשלום מזונות לילדיו, כך שיוכלו להמשיך ולחיות על-פי רמת החיים שהורגלו לה ושהיו ראויים לה, אפילו רמת חיים זו תשית על האב חיוב בתשלום דמי מזונות, העולים במידה ניכרת על הצרכים ההכרחיים שלהם בלבד.

סכום מופרז

אולם, באשר למקרה הספציפי, ציינו השופטים כי יש מקום להתערב בסכום המזונות שפסק ביהמ"ש לענייני משפחה, משום שאלו נפסקו ביתר. השופטים ציינו ראשית, כי סכום של 8,100 שקל לחודש עבור "מזונות כלכלה" כאשר גם התבקש סכום של 3,500 שקל לחודש עבור מסעדות ובילויים, הוא "סכום מופרז שלא מתיישב עם צרכיהם של הילדים, גם כאשר מדובר בעשירי עשירים".

כך גם צוין בנוגע לדרישות האם בנוגע לחופשות בארץ, בסכום של 1,500 שקל לחודש, וחופשות בחו"ל בסכום של 1,666 שקל לחודש. "לא מדובר בהוצאות סבירות אשר האב צריך לשאת בהם", נקבע וצוין כי "כבר נקבע בפסיקה כי אין לחייב את האב בתשלום חופשות הקטינים עם אמן, אשר מטבע הדברים ייעשו לפי בחירתה, טעמה ועומק כיסה".

שנית, הוסיפו השופטים, כי חלק מההוצאות שהתבקשו, משרתות בעיקר את האם, ומטרתן לעזור לה לטפל בילדים - כגון הוצאות עבור רכב וניידות בסכום של 4,000 שקל לחודש, ובעיקר שתי מטפלות בסכום של 11 אלף שקל לחודש ועוזרת בית בסכום של 7,320 שקל לחודש. "אין זה נכון לחייב את האב עבור הוצאות אלה, לפחות לא במלואן, כאשר מטרתן להקל על האם, תוך התעלמות מכך שהאם אינה עובדת, ואזי לכאורה אין מקום לסיוע כה רב", כתבו שופטי המחוזי.

לכך צירפו השופטים את העובדה שאחד ממהילדים עבר את גיל 6, ובין היתר בוטל תשלום האו-פר שדרשה האם מהאב. באשר לילד הגדול, ציינו השופטים כי אלמלא הנסיבות המיוחדות, היה מקום להידרש ליישום "מהפכת השוויון במזונות" של ביהמ"ש העליון מיולי 2017 (הלכה שקבעה כי במקרה של משמורת משותפת והכנסות דומות יש ליצור שוויון בין ההורים לעניין מזונות ילדים מעל גיל 6), אך הפערים הניכרים ביכולת הכלכלית של כל אחד מהצדדים מובילה לכך שהמשמעות של היישום תהיה שולית.

בשקלול כל הנסיבות קבעו שופטי המחוזי את מזונות כל אחד מהילדים בסכום של 6,000 שקל (במקום 10,000 שקל) , וכן חייבו את האב להשתתף בהוצאות הרפואיות, לשאת בהוצאות החוגים עבור הילדים, עד 500 שקל עבור כל ילד לחודש וב-80% מעלות שיעורים פרטיים, טיפולי שיניים ובדיקת רפואיות.